בלעדי
ותודה למשרד האוצר: אתר טבע נדיר בים המלח יישאר סגור לציבור - ופתוח לכיל
בממשלה דנים בחידוש הזיכיון למפעלים בים המלח ועומדים לפספס הזדמנות נדירה להשיב לציבור את מצר לינץ' שבו ממצאים אקולוגיים וגיאולוגיים נדירים. באוצר דורשים להותיר את השטח בידי המפעלים כדי לאפשר להם "גמישות תפעולית"
זהו אחד מאתרי הטבע היפים ביותר בישראל, כך מספרים בני המזל שביקרו בו: מצר לינץ׳, הנמצא בשטח הזיכיון של כיל בים המלח. אולם כעת ייתכן שהתקווה להשיבו לציבור מתנפצת. מתכתובת בין המשרד להגנת הסביבה לבין משרד האוצר, שהגיעה לידי כלכליסט, עולה כי האוצר דורש באופן חד־משמעי להותיר את השטח ברשותם של בעלי הזיכיון לצורך ״גמישות תפעולית״ של החברה שתשלוט באזור במסגרת חוק הזיכיון החדש שיפורסם בעוד כשבועיים. במשרד להגנת הסביבה טוענים כי מדובר במרחב אקולוגי בעל משמעות רבה לטבע ולציבור הישראלי, והוא עשוי להינזק אם לא יוחזר לציבור.
בספטמבר אשתקד הצהירו משרדי האוצר והגנת הסביבה, במסגרת עבודה משותפת שמטרתה לשרטט את חוק הזיכיון באזור החל משנת 2030, כי יצמצמו באופן ניכר את שטח הזיכיון הנמצא כיום בידי כיל שבשליטת עידן עופר. יש לכך סיבה טובה: כיל (ICL) חולשת היום על שטח ענק בגודל גוש דן, אשר המפעלים תופסים רק 0.3% ממנו. אלא שכעת מתברר כי במשרד האוצר דורשים להותיר בחזקת הזיכיון דווקא שטחים שלטענת המשרד להגנת הסביבה, הם בעלי ערכיות אקולוגית וגיאומורפולוגית גבוהה. המצר נחשף בהדרגה מאז שנות ה־70 בשל ירידת המפלס באגם הצפוני.
כפי שעלה במהלך דיוני הוועדה הבינמשרדית, עמדת האוצר היא כי יש לכלול את כל מרחב מצר לינץ׳ בתחום הזיכיון, בניגוד לעמדת המשרד להגנת הסביבה ובניגוד לצוות הסביבתי־תכנוני בנושא. בעקבות זאת, רני עמיר, סמנכ״ל משאבי טבע, תכנון וחוסן אקלימי במשרד להגנת הסביבה, כתב בסוף מאי לסגן החשב הכללי באוצר אורי שאשא: ״אין כל הצדקה שזכות הקדימה בשימוש בשטחים אלו תיוותר בידי הזוכים העתידיים בפעילות התעשייתית ובאופן מפלה ביחס לכל מיזם תעשייתי בישראל״.
לפי המשרד להגנת הסביבה, מצר לינץ׳ – שנקרא על שמו של קפטן ויליאם פרנסיס לינץ' מהצי האמריקאי שסייר וביצע מדידות בים המלח ב־1848 – נחקר בשנים האחרונות על ידי מומחים מטעם המשרד וגופים נוספים, ונמצא כבעל ייחודיות נופית ואקולוגית גבוהה מאוד, אף ברמה הבינלאומית. זאת, בניגוד לטענת כיל כי מדובר באזור מופר שלא קיימת בו מערכת אקולוגית נראית לעין.
״זהו מרחב חניה משמעותי לעופות נודדים. בסקר חסר תקדים שבוצע עבורנו, נצפו מיני בעלי חיים שונים בצדו המערבי של מצר לינץ׳, דוגמת זאבים, שועלים וצבועים״, כתב עמיר לאוצר. לדבריו, מדובר בצוואר בקבוק אקולוגי ברצף השטחים הפתוחים וכי יש לשמרו ככזה. לכך נוסף גם עושר יוצא דופן של תופעות גיאולוגיות וגיאומורפולוגיות ייחודיות, שכן מדובר בשטח שהיווה את קרקעית ים המלח. במרחב ישנם מישורי מלח עם תצורות מלח מגוונות המשלבות אצות ייחודיות לאגבי מלח ותופעות כמו נטיפי מלח, שוניות של פטריות מלח צבעוניות ונביעות אספלט.
״כל אלו מייצרים נופים ייחודיים בכל שטחו של מצר לינץ׳, שאין שני להם ברחבי ישראל, ואולי רק דומים להם בעולם, דוגמת מדבר המלח בבוליביה״, מציין עמיר. למרות העושר האקולוגי הרב והייחודיות שלו, השטח סגור לציבור.
האוצר: לא רוצים לכבול את ידיו של הזכיין
עוד לפני תום הזיכיון, לכיל יש תוכניות שונות לניצול חלק משטח מצר לינץ׳ תוך הותרת חותם סביבתי בשטח. החברה מחויבת להקים תשתיות לטיפול בקציר המלח ומתכננת להקימן באזור. התשתית כוללת מסוע ודרכי שירות ועוברת לאורכו של מצר לינץ׳, ולמעשה מבתרת אותו. ״זאת, תוך תפיסת שטח משמעותית ומצרף של השפעות אקולוגיות וסביבתיות כבדות משקל״, טוען עמיר.
לדבריו, כיל חותרת כל העת לספח את השטח ולהפכו לתעשייתי, ובכלל זה לאתר סילוק והטמנה יבשתי לקציר המלח, ומיזמים נוספים שונים. זאת, במקום לאתר שטחים מתאימים אחרים. "זהו שטח של יותר מ־35 קמ״ר של קרקעות מדינה, שברובו אין כוונה או צורך בהקמת תשתיות", כתב עמיר. "במרחב רגיש זה יש להימנע מהאפשרות להרחבת פעילות תעשייתית עתידית או מתן חזקה על השטח במסגרת הזיכיון. אנחנו מציעים להסתפק בהכללת רצועת תשתית המסוע בלבד. יש להחזיר לציבור את יתרת השטח, תוך פיתוח הנגשתו לערכים הייחודיים הטמונים בו״.
סגן החשכ"ל השיב לעמיר במייל קצרצר, בו נזף בו על הפנייה וטען כי את העמדות יש להציג בדיונים המסודרים ולא לדרוש ממנו ״לענות באופן פרטני למכתב כל בעל תפקיד במשרד אשר חושש להיבטים כאלו ואחרים״.
באוצר סבורים כי יש לתת לבעלי הזיכיון גמישות וגבולות רחבים ולכלול את מלוא השטח של מצר לינץ׳ כדי לא לכבול את ידיהם באשר למיקום התשתיות. באוצר שואפים כי לאחר שיעבור חוק הזיכיון תיבדק האפשרות האם ניתן בכל זאת לקיים פעילות מטיילים בחלקים כלשהם מהשטח, וביקשו לא לדון בנושא בזמן העבודה על חוק הזיכיון שעתיד להתפרסם בשבועיים הקרובים.
״גבולות הגזרה של השטח חייבים לכלול את השטח המדובר, מטעמים תפעוליים ובטיחותיים. כמובן שנדרש לדאוג לכך שההיבטים והרגישות הסביבתית הקיימת באזור תישמר בצורה ראויה״, כתב שאשא.
רק השנה חשף דו"ח מבקר המדינה הפקרה רב־זירתית וארוכת שנים של שטח הזיכיון מצד המדינה. 8 אירועי דליפה של חומרים מזהמים למדבר יהודה אירעו בשטח הזיכיון של כיל מ־2020 עד 2024. דליפות אלו גרמו לנזק אקולוגי באזור, והתבצעו מתשתיות להן המשרד להגנת הסביבה כלל לא קבע תנאים סביבתיים ברישיון העסק.
למרות שהחברה חולשת על שטח עצום, רק בשנת 2023 החל המשרד להגנת הסביבה למפות את כלל התשתיות בתחום הזיכיון, שהן בעלות פוטנציאל ליצירת מפגעים סביבתיים. לפי המיפוי, יש 230 תשתיות כאלה, וחלקן פועלות ללא אסדרה או רישיון עסק הנדרש מעסקים אחרים. בעוד היבטים סביבתיים רבים מוזנחים, רשות מקרקעי ישראל לא בחנה מתקנים שהוקמו על שטחי ים המלח שהתייבש, ואת האפשרות לגבות עבורם תשלום.
כיל: השטח מסוכן ביותר לבעלי חיים ובני אדם
מהחברה להגנת הטבע נמסר: "לא ייתכן שמשאב טבע ומורשת כה מרכזי יהיה נתון אך ורק בידיו של שר האוצר הרואה לנגד עיניו רק שיקולים כלכליים צרים. בחוק הזיכיון החדש חייבים לקבוע תנאים שיחזירו את ים המלח לציבור ושיבטיחו שלל אינטרסים, לא רק את האינטרס הכלכלי של חברת כיל. מצר לינץ' הוא שטח שניחן במופעים גיאולוגיים ונופיים שאין דומה להם בישראל והוא כולל מספר תופעות נופיות ייחודיות ברמה הארצית ואף העולמית. הכנת חוק הזיכיון החדש היא הזדמנות חד פעמית לשנות את המצב בו כיל ובעליה מרוויחים מיליארדים על חשבון הטבע והמורשת של כולנו".
ממשרד האוצר נמסר: ״ישנן כמה סוגיות שלא נמצאות בהסכמה מלאה בין כלל הגורמים הרלבנטיים, אך צוותי העבודה פועלים על מנת להגיע לאיזון אופטימלי בין כלל הערכים והאינטרסים. בתזכיר החוק שיתפרסם יוצגו גבולות הגזרה של שטח הזיכיון, כאשר השימושים והסיווגים הספציפיים בתוך השטח הנ"ל ייקבעו בהמשך במסגרת שטר הזיכיון״.
ממפעלי ים המלח נמסר: ״מצר לינץ' היה בעבר הרחוק חלק מים המלח שחיבר בין שני האגנים. מעולם לא היו בו בעלי חיים או צמחייה. האזור התייבש בעיקר בשל הפסקת הזרמת מקורות מים, וכיום הוא ממוקש, עמוס בבולענים ומסוכן ביותר לבעלי חיים ובני אדם. השטח חיוני לפעילות המפעלים והכרחי עבור כל זכיין עתידי. לצד שיקולים אקולוגיים, יש להביא בחשבון את הצורך לאפשר קיום תעשייה תחרותית, המפרנסת אלפי משפחות ותורמת הכנסות משמעותיות למדינה. האוצר מגבש מגבלות רבות נוספות בתנאי הזיכיון החדש שאת השלכותיהן אנו עדיין אומדים, והן ייבחנו באופן מהותי על ידי כל גורם שישקול השתתפות במכרז״.
