ניתוח
התרופה למחסור ברופאים יכולה להגיע מדרום אמריקה
האישור לפתיחת שני בתי ספר נוספים לרפואה בישראל לא צפוי לשנות את תמונת המחסור החמור ברופאים. עידוד עליית רופאים לארץ – זו הדרך המהירה והזולה לפתרון המחסור. הם לא נמצאים רק בארה"ב ובצרפת אלא גם בברזיל וארגנטינה
1. הבשורה שיצאה היום מהמועצה להשכלה גבוהה (מל”ג) על אישור פתיחת שני בתי ספר נוספים לרפואה בישראל, אחד במכון ויצמן למדע והשני באוניברסיטת חיפה, צפויה להוסיף עוד 100 סטודנטים לרפואה – 40 במכון ויצמן במסלול רופא־חוקר ועוד 60 באוניברסיטת חיפה. למספר הזה יש להוסיף את 80 הסטודנטים לרפואה שכבר התחילו השנה את הכשרתם בביה"ס לרפואה שנפתח רק בשבוע שעבר באוניברסיטת רייכמן. יחד מדובר בתוספת של 180 רופאות ורופאים חדשים שיצטרפו מדי שנה לשורות מערכת הבריאות הישראלית.
הבעיה העיקרית והחמורה היום של מערכת הבריאות אינה התקציב. לפי מספרים שעודכנו רק לאחרונה, תקציב סל הבריאות של ישראל הוכפל תוך עשור (2015–2025) וקפץ מכ־40 מיליארד שקל ליותר מ־80 מיליארד שקל השנה. הבעיה המרכזית היא מחסור ברופאים. זו הבעיה שמסבירה חלק מהתורים הארוכים שהישראלים נאלצים לסבול מהם כדי לקבל שירותי רפואה. לפי נתונים של ה־OECD, מספר בוגרי הרפואה בישראל הוא הנמוך במערב: פחות ממחצית (48%) מהממוצע במדינות המתקדמות (6.8 לעומת 14.2 ל־100 אלף איש). משרד הבריאות זיהה זאת מזמן ולכן התוכנית של מנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב התרכזה מאז תחילת הקדנציה של הממשלה הזו בהגדלת מספר הרופאים ובהכשרתם. לצורך כך הוקמו שלוש ועדות מקצועיות עם ראשי ועדות סופר מקצועיים, שיצאו לדרך ועבדו.
2. זהו אות כבוד למערכת הבריאות הישראלית שבזמן שכולם קרסו והסבירו "שיש מלחמה", אותה מערכת המשיכה לטפל בחולים, פצועים (בנפש ובגוף), מתמודדת עם מגיפה של מחלות נשימתיות, כאשר מספר המאושפזים כבר שבר שיאים היסטוריים, אבל גם מתעקשת להמשיך לבצע רפורמות ושינויים מבניים שתוקעים את המערכת ופוגעים בתוצאותיה, כלומר השירותים שאנחנו מקבלים. כדאי לשים לב לכמות המעורבים רק במהלך הזה: משרד הבריאות, משרד האוצר, בתי החולים הממשלתיים שצריכים לספק שדות קליניים, אותן מיטות לימוד בהן הרופא מתנסה, וגם קופות חולים, המל"ג ועוד. כשמתכננים, נותנים לדרג המקצועי לעבוד, והפוליטיקאים נותנים גב לעבודה מקצועית – אז מצליחים. כשמתרכזים בהפיכה משטרית, תוקפים את הפקידים, מחבלים בעבודה המקצועית, עוסקים בפוליטיקה קטנה ומגזרית - אז נכשלים.
המתכונת ממש לא מורכבת והיא גם ידועה. הלכה למעשה, הרפורמה הגדולה ביותר בחוק ההסדרים לשנת 2025, ובעצם היחידה שיצאה לפועל, היא זו שהציעה מערכת הבריאות, שהשכילה לבסס אותה על החלטות ממשלה שאינן זקוקות לחקיקה. בחוק ההסדרים עצמו נכלל לוח מפורט שמתכנן מבעוד מועד איך מגיעים מ־1,250 סטודנטים השנה ל־1,700 סטודנטים ב־2027 – תוספת של 36% תוך שלוש שנים. זו הדרך ואין קיצורי דרך: תכנון מקצועי לטווח ארוך, קבלת החלטות, יישום וביצוע מדיניות.
3. האתגר הגדול שניצב כעת בפני המערכת כדי להשיג את היעדים טמון באותם שדות קליניים. לא כל מיטה בבית חולים היא מיטת לימוד. וללא מיטת לימוד – אין רופא בסוף התהליך. גם בהקשר הזה, המשאבים מוגבלים. כלומר, יש גם מחסור במיטות לימוד. לכן, אסור לאפשר קניבליזציה של המשאב הזה, בוודאי על רקע כניסתה של מכללת רייכמן – גוף פרטי עתיר ממון – למגרש. לרגולטור (משרדי הבריאות והאוצר) תפקיד מרכזי במניעת תופעה זו שרק תהרוס את ההישגים ותחזיר את המערכת אחורה. האתגר השני הוא איך אפשר לזרז את תהליך הגדלת מספר הרופאים. הרי למטופלים אין שישה חודשים, במקרה הטוב, כדי להמתין ל־MRI.
יש גם לזה פתרון ומשרד הבריאות כבר החל לפעול בכיוון: הבאת רופאים לארץ. זו הדרך המהירה וגם הזולה יותר לפתור את המחסור ברופאים, שכן אין צורך בהכשרה מאפס. יש בקהילות היהודיות ברחבי הגלובוס רופאים יהודים וציונים שבאסטרטגיה נכונה - ובמתן התמריצים הנכונים – אפשר להעלותם ארצה. הם לא נמצאים רק בארה"ב ובצרפת אלא גם בברזיל, ארגנטינה, אורוגוואי וצ'ילה. רמת הרפואה בדרום אמריקה לא נופלת במאומה מזו של ישראל, והיא טובה בהרבה מזו שבאוקראינה ושאר המדינות הבלטיות. הבעיה טמונה בהסתדרות הרפואית (הר"י) שבמשך עשורים רבים הקשתה על אותם רופאים מצויינים לקבל הכרה כרופאים וגרמה להם להבין שאין להם מה לחפש כאן, מלבד בעבודות שאינן קשורות לכישוריהם. כמו שמשרדי הבריאות והאוצר הראו נחישות מול הר"י ברפומה שאושרה לאחרונה, שגם עליה אמרו שהיא "בלתי אפשרית", גם כאן נדרשת אותה נחישות. הרי זאת שעת חירום.
