הבחירה של ישראל: להרחיב או להחריב את הסכמי אברהם
הצבעה דרמטית באו״ם, שבה 142 מדינות הצביעו בעד הקמת מדינה פלסטינית, ימים אלה בריטניה תכיר במדינה פלסטינית ביחד עם מדינות נוספות. כל אלה, לצד החרמות הכלכליים העסקיים, החרמות התרבותיים כמו זה שהתרחש לאחרונה באירוויזיון, ואקדמיים - ממחישים את עומק המשבר המדיני וההסברתי שבו ישראל נמצאת.
בידוד מדיני, תרבותי וכלכלי הולך ומתהדק סביבנו – ואסור לנו לטמון את הראש בחול. דווקא ברגעים כאלה, חיוני להבין שהסכמי אברהם אינם רק הישג מדיני מהעבר, אלא נכס אסטרטגי מהמעלה הראשונה שעליו חובה להגן, לטפח ולהרחיב.
נכס אסטרטגי בכל מובן
הסכמי אברהם הם הרבה מעבר לנורמליזציה דיפלומטית עם איחוד האמירויות, בחריין ומרוקו. הם מפתח אסטרטגי למעמדה של ישראל בעולם. בזכותם נפתחו שווקים עצומים בתחומי האנרגיה, הסייבר, החקלאות והבריאות; רק בשנתיים האחרונות, בעקבות ההסכמים, היקף היבוא מהמפרץ לישראל עמד על יותר מ־4.6 מיליארד דולר.
אבל לא מדובר רק במספרים. ההסכמים הפכו את ישראל לשחקנית לגיטימית במזרח התיכון, יצרו שיתופי פעולה אזוריים והשפיעו גם על מדינות מוסלמיות נוספות – אינדונזיה, פקיסטן ומלזיה – שמביטות על התהליך ורואות בו מודל אפשרי להמשך.
שמירה על הקיים – חובה לאומית
בתוך המציאות הזו יש לומר בצורה הברורה ביותר: אסור לעשות שום מהלך שעלול לפגוע במערכת היחסים המדינית עם איחוד האמירויות. הקשרים עם אבו דאבי ודובאי הם לא "עוד ברית" – הם נכס אסטרטגי מהמדרגה הראשונה. איחוד האמירויות מהווה מרכז עולמי של טכנולוגיה, השקעות וחדשנות. דובאי ואבו דאבי הפכו לצומת מרכזית להשקעות בתחומי האנרגיה הירוקה, ההיי־טק והתחבורה. פגיעה באמון בין המדינות עלולה להחזיר את ישראל שנים לאחור, דווקא ברגע שבו היא זקוקה לידידותיה יותר מאי פעם.
ההזדמנות הסעודית
השלב הבא – אולי הקריטי ביותר – הוא הרחבת ההסכמים גם לסעודיה. מדובר בכלכלה הערבית הגדולה ביותר, בשחקנית אזורית ובינלאומית מדרגה ראשונה, ובמדינה שמחזיקה במפתחות לרובד נוסף של לגיטימציה אזורית לישראל. שילוב סעודיה במעגל השלום לא יהיה רק הישג סמלי; הוא יהפוך את ישראל לחלק אינטגרלי מהציר הכלכלי והאסטרטגי המתון של המזרח התיכון.
מעבר לכך, סעודיה מחזיקה במעמד מיוחד בעולם המוסלמי, ויכולה להעניק להסכמים ממד דתי־תרבותי עמוק. חיבור כזה יכול להכפיל ואף לשלש את היקפי הסחר וההשקעות, לפתוח דלתות למיזמי אנרגיה עצומים – בהם פרויקטים בהיקפים של עשרות מיליארדי דולרים – ולבסס את ישראל כשותפה טבעית באזור.
ציר היבשה – IMEC
אחת ההזדמנויות המרכזיות בהרחבת ההסכמים היא שילוב ישראל במסדרון הכלכלי IMEC – India Middle East Europe Corridor. זהו פרויקט תחבורתי־כלכלי היסטורי, שנועד ליצור נתיב יבשתי וספנות בין הודו, המפרץ, המזרח התיכון ואירופה. אם ישראל לא תהיה חלק מההסכמות האזוריות, המסדרון עלול לעקוף אותה דרך ירדן או עיראק.
המשמעות פשוטה: אם נהיה בפנים – ישראל הופכת לשער מרכזי לסחר עולמי, עם השפעה עצומה על הכלכלה המקומית ועל מעמדה הגיאו־אסטרטגי. אם נהיה בחוץ – נאבד הזדמנות לשלב את עצמנו בנתיבי המסחר הגלובליים של המאה ה־21.
מציאות בינלאומית משתנה
העולם צועד לעבר עידן של גושים אזוריים, שבו המדינות המצליחות הן אלה המשתלבות במרחבים כלכליים וגיאו־פוליטיים רחבים. ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להיות חריגה מהמסלול הזה. הסכמי אברהם הם הדרך להבטיח שהמשק הישראלי לא ינותק מזרמי ההשקעות והחדשנות הבינלאומיים. הרחבתם לסעודיה תהפוך אותם מצעד מדיני חשוב – למפץ אסטרטגי שישנה את פני האזור.
המסקנה – אסטרטגיה של עומק
ישראל ניצבת על פרשת דרכים. ביד אחת – בידוד בינלאומי, הצבעות מגונות באו״ם, וחרמות שמסמנים הדרה הולכת וגוברת. ביד השנייה – הזדמנות היסטורית לשמר ולהרחיב את הסכמי אברהם, לחזק את הקשרים עם איחוד האמירויות ולבנות גשר אסטרטגי עם סעודיה. הבחירה הנכונה ברורה: ישראל חייבת להגן בקנאות על מה שהושג, ולהיאבק בכל כוחה להרחבת המעגל.
אבל כדי שזה יקרה, יש לנקוט בצעדים ברורים ומעשיים:
1. הפסקת הדיבורים על סיפוח הגדה – הם פוגעים באמון עם שותפותינו האזוריות ומסכנים את ההסכמים הקיימים.
2. סיום המלחמה – כי אי־אפשר לבנות יחסי נורמליזציה יציבים תחת אש מתמשכת.
3. מציאת פתרון מדיני אזורי לעזה – כזה שישלב את מדינות ערב המתונות, יחזק את יציבות האזור ויפתח פתח להסכמות רחבות.
מדובר באינטרס כלכלי, מדיני, ביטחוני ובינלאומי מהמעלה הראשונה. זהו צו השעה – קריטי לישראל בכל מובן וממד שניתן להעלות על הדעת.
אורן הלמן הוא מנכ״ל לשכת המסחר ישראל – מדינות המפרץ הערבי. מנכ״ל חברת קליימטיקס אנרגיה. בעבר סמנכ"ל מקטע האספקה בחברת החשמל
