ישראל מחפשת מנועי צמיחה – ושוכחת את התיירות
יש רגעים שבהם מדינה צריכה לשאול את עצמה לא רק איך מתמודדים עם המשבר הבא, אלא גם מה יהיה מנוע הצמיחה שיבנה את העתיד. בשנים האחרונות עסקנו כמעט רק בכיבוי שריפות: מלחמה, פינוי יישובים, שיקום וביטחון. אלה היו, ועדיין, הצרכים הדחופים ביותר של מדינת ישראל. אבל דווקא כשהמציאות החירומית הפכה כמעט קבועה, הגיע הזמן גם להרים מבט ולהסתכל קדימה, אל היום שאחרי.
כשמסתכלים על העתיד, אחד הדברים המרכזיים שמדינה צריכה לשאוף אליהם הוא להגדיל את מנועי הצמיחה שלה. כאשר בוחנים את מנועי הצמיחה הפוטנציאליים, ברור שהתיירות צריכה להיות אחד המרכזיים שבהם, משום שמעט מאוד ענפים מצליחים לייצר ערך ולהניע פעילות כלכלית עבור כל כך הרבה אנשים במקביל.
תייר שמגיע לישראל לא משאיר את כספו רק בבית המלון. הוא אוכל במסעדות, נוסע במוניות, שוכר רכב, מבקר במוזיאונים, קונה בשווקים ובחנויות, נעזר במדריכי טיולים ומגיע לאתרי מורשת בכל רחבי הארץ. ההוצאה הממוצעת של תייר עצמאי מחו"ל בישראל עמדה במחצית הראשונה של 2025 על כ־1,622 דולר לביקור, לא כולל כרטיסי טיסה, ומשך השהייה הממוצע היה כ־9.3 לילות. מדובר בהכנסה משמעותית לאלפי עסקים ישראליים ולמדינה.
זו הסיבה שמדינות רבות בעולם מתייחסות לתיירות כאל ענף בעל חשיבות כלכלית ומשקיעות בפיתוחו. בישראל, עוד לפני המלחמה, ענף התיירות ייצר כמעט 30 מיליארד שקל בשנה והיווה קרוב ל־2% מהתוצר הישיר של המשק. הוא גם סיפק פרנסה ישירה לכ־135 אלף עובדים, יותר מ־3% מכלל המועסקים בישראל, רבים מהם בפריפריה, ועוד עשרות אלפים במעגלי התעסוקה שסביבו.
אבל המספרים, חשובים ככל שיהיו, אינם מספרים את כל הסיפור. במלונות בישראל עובדים אנשים מכל חלקי החברה הישראלית: צעירים בתחילת דרכם, בהם גם מי שמגיעים במסגרת עבודה מועדפת, עובדים ותיקים, בני מיעוטים, חרדים, סטודנטים ואנשים שמתגוררים בפריפריה. בגליל, בגולן, בים המלח, באילת ובנגב, בית מלון הוא פעמים רבות אחד המעסיקים הגדולים באזור. כשמלון משגשג, גם הספק המקומי, החקלאי, חברת ההסעות, המכבסה, המסעדה ובעל המכולת נהנים מכך. לכן, כשאנחנו מדברים על תיירות, אנחנו לא מדברים רק על חדרים ותפוסות, אלא על פרנסה של קהילות שלמות.
המלחמה המחישה עד כמה הענף הזה רגיש, אבל גם עד כמה הוא חיוני. התיירות הנכנסת נעצרה, חברות תעופה ביטלו קווים והדרך חזרה עוד ארוכה. גם כיום היקף התיירות הנכנסת לישראל נמוך משמעותית לעומת השנים שקדמו למלחמה, וההתאוששות תלויה לא רק במצב הביטחוני אלא גם בהחלטות שתקבל הממשלה.
ויש עוד נקודה, שאולי היא החשובה מכולן. בשנים האחרונות העולם מכיר את ישראל בעיקר דרך מסכי הטלוויזיה: מלחמות, עימותים וכותרות. מי שמגיע לכאן פוגש גם מציאות אחרת. הוא פוגש אנשים, תרבות, קולינריה, חדשנות, אתרי טבע והיסטוריה, ובעיקר מדינה מורכבת שלא ניתן להבין דרך כותרת אחת במהדורת החדשות.
תייר שחוזר הביתה עם חוויה טובה יכול להפוך, גם בלי שהתכוון לכך, לשגריר של ישראל. בעולם שבו ישראל משקיעה משאבים רבים בהסברה ובמאבק על דעת הקהל, מפגש בלתי אמצעי עם המדינה ואנשיה יכול לתרום גם לאופן שבו היא נתפסת בעולם.
לכן על המדינה להתייחס לתיירות כנכס ולהפוך אותה למנוע צמיחה לאומי. השקעה בשיווק ישראל בעולם, בהחזרת חברות התעופה, בפיתוח תשתיות תיירות ובהסרת חסמים יכולה לתרום לא רק למלונות, אלא גם לעסקים קטנים, לתעסוקה בפריפריה ולהכנסות המדינה.
דווקא אחרי השנים הקשות שעברנו, זה הזמן להשקיע בענף שיודע להכניס מטבע זר, לייצר מקומות עבודה במישרין ובעקיפין, ולספר לעולם את הסיפור של ישראל לא רק דרך הכותרות, אלא גם דרך האנשים וחוויית האירוח.
הגר שרן היא מנכ״לית התאחדות המלונות בישראל
