ניתוח
הפעילה שהושתקה, המורה שהרגיז והפרס שנשלל: מתקפה על חופש המחאה
מוביל מאבק המורים סטורם צמח זומן לשימוע, פעילת המחאה נאווה רוזוליו התמודדה עם צו הרחקה משרה נתניהו, ואווה אילוז נפסלה מקבלת פרס ישראל. השלטון מנסה לדכא מחאות – והחברה האזרחית משיבה מלחמה
נאווה רוזוליו, סטורם צמח, אווה אילוז, וגם חוק הכניסה החדש לישראל הם דוגמאות וקורבנות מהזמן האחרון למתקפה המתגברת של השלטון על זכות המחאה. הסיפורים לכאורה לא קשורים, אבל בכולם נשזר איום שלטוני על חופש הביטוי וההפגנה שמשקפים לא רק אבני יסוד בדמוקרטיה אלא צורך חיוני מתגבר עבור רבים במחאתם נגד ההפיכה המשטרית.
וחשוב לזכור את המחאה המתגבשת, עדיין מתחת לפני השטח, נגד הלחימה והפקרת החטופים — שני היעדים הסותרים שנפגשים ומתנגשים בצומת הנוראה של סיכון חסר תכלית ותוחלת של חיי חיילים וחטופים. מפגש שעלול להציף את המחאה הגדולה מכולן — הסרבנות לשרת מהלך צבאי שיגביר את הסיכון הכפול הזה. בינתיים, השלטון מבקש לדכא מחאות אזרחיות, אבל החברה האזרחית, במיוחד באמצעות בתי המשפט, משיבה מלחמה.
1.נאווה רוזוליו ו"הטרדת" שרה נתניהו
אתמול ביטלה שופטת המחוזי בירושלים תמר בר־שלום את צו ההרחקה הרחב מני ים שהטילה שופטת השלום בלהה יהלום על פעילת המחאה נאווה רוזוליו – צו לפי חוק מניעת הטרדה. בר־שלום קיבלה את ערעורו של עו"ד גונן בן־יצחק. את הסיבה המרכזית לביטול תלתה בחולשת טענותיה של שרה נתניהו שזועקת בעוצמה את קורבנותה, אבל בפועל לא תומכת את זעקתה בעובדות וראיות. שופטת השלום יהלום אף סייעה לה כשסירבה לבקשת בן־יצחק לחקור את שרה על תצהירה.
נימוק נוסף לביטול הצו הוא חוסר בהירותו. "אני אוסרת על המשיבה (רוזוליו) ומי מטעמה לעקוב ולהתחקות אחר המבקשת" (נתניהו), כתבה יהלום. בר־שלום קבעה: "הצו אינו מבהיר מה נכלל באיסור. גדרי הצו אינם ברורים. לא ברור מה ייחשב למעקב או התחקות אחר המשיבה וזאת בין השאר מהטעמים הבאים: לא נעשתה כל הבחנה בין איסור מעקב והתחקות פיזיים לבין פרסומים; לא ברור אם איסור המעקב אחר המשיבה כולל איסור פרסום מידע מקום הימצאותה גם אם הדבר פורסם ברבים" ועוד.
בר־שלום מעדיפה שלא לגייס את חופש הביטוי ולא לצלצל בזכות ההפגנה והמחאה, אבל היא מסירה את המגבלות מעל רוזוליו. מטעמים כמעט פרוצדורליים. זאת, לפי אסטרטגיה שיפוטית ראוייה של צניעות שמסתפקת בנימוקים מנהליים ולא מרעימה בנימוקים חוקתיים.
ועוד הערה: אפשר לגזור דמיון מסוים מהמהלך הזה להפיכת המחוזי את השלום בסיפור מעצר יונתן אוריך. גם שם שופט השלום מנחם מזרחי מקל עם השלטון ומשחרר את אוריך ואילו שופט המחוזי עמית מיכלס מחמיר עמו בהארכת המעצר שמאושר בהמשך בעליון. שני מקרים עדיין אינם הוכחה סטטיסטית, אבל חוזר בהם המתווה שבו שופטי המחוזי עמידים יותר מול השלטון והופכים החלטות של בתי משפט שלום שמיטיבות עמו.
2.סטורם צמח והאיום על מחאת המורים
סטורם צמח, מורה ומחנך בבית הספר דוד ילין בתל אביב, זומן לשימוע לקראת פיטורים במשרד החינוך. סטורם נחשב לדמות מובילה במאבק המורים הנוכחי ולכן סומן כסוג של מטרת יראו וייראו. בפייסבוק שיתף המורה את מניעיו ומצוקתו: "אני מחזיק בלא פחות משישה תארים שניים. מאחוריי מעל עשור של הוראה – בבתי ספר יסודיים, בחטיבות ובתיכונים, בארץ ובארצות הברית. מדובר בפרופיל אידיאלי של מורה במדינה שאמורה להוקיר מצוינות חינוכית. אבל למרבה הצער, השכר שלי היה כ־7,000 ש"ח נטו לחודש. הידע שלי – אדיר. המשכורת – עלבון".
צמח קיבל זימון לשימוע זמן קצר בלבד לאחר שהשתתף בשיח ציבורי פתוח בפייסבוק במסגרת מחאה של צוותי ההוראה. השימוע נקבע במהירות, ללא הנמקה וללא אפשרות להיערכות נאותה. ארגון המורים העמיד לרשותו הגנה משפטית שמנסה לדחות את השימוע כדי להבין טוב יותר את "העבירה" שמיוחסת למורה. "החשש הגדול", כותב צמח, "שהשימוע אינו נועד לבדוק את התאמת המשך העסקתי בלבד, אלא גם לשמש אמצעי מרתיע וסמלי כלפי כלל ציבור המורות והמורים במדינה".
סטורם, ביחס לשר החינוך יואב קיש אינו דומה לרונן בר ביחס לנתניהו. כל אחד והבצה שלו. אבל הדמיון הוא בהפעלת פרקטיקות מאיימות של הרתעה, פיטורים וצינון של עובדי ציבור מלהביע דעה. לעטוף כל מחשבה עצמאית או ביקורתית במעטה של "חתרנות" והפרת כללי משמעת. לקיש אין אמון במורים כצמח בדיוק כמו שלנתניהו אין אמול בראשי שב"כ כמו בר.
לדברי צמח, משרד החינוך מגדיר את מחאתו כ"המרדה", והמשמעות בפועל של השימוע היא ביטול העסקתו וסילוקו לצמיתות מהוראה מכיוון שאין לו קביעות. "המטרה של שימועים מסוג כזה היא שכל מי שנמצא במגזר הציבורי ויעז למחות כנגד משרד ממשלתי, יועזב ולא יהיה לו לאן לחזור", אמר צמח.
3.אווה אילוז וחוק הכניסה לישראל
ומקיש לקיש. שר החינוך פסל את זכייתה של פרופ' אווה אילוז בפרס ישראל מפני שחתמה ב־2001 על פנייה לבתי הדין הבינלאומיים בהאג נגד ישראל. לאילוז נרמז שתוכל לקבל את הפרס אם תחזור בה. היא סירבה למרות שאינה רואה עוד בבתי הדין הבינלאומיים "מוסדות שמייצגים יושרה ללא פגם". אבל, הוסיפה אילוז: "לא אחזור בי מחתימתי כי לא אתכופף אל מול הניסיון לגרום לאזרחים שנלחמים על עתידה של המדינה להיכנע לתכתיבים של שר".
ההיגיון של אילוז הוא חופש המחאה נגד הדרך שבה לשיטתה חוקרת ישראל פשעי מלחמה. כלומר, לא חוקרת, ולכן מתבטל לכאורה עקרון המשלימות שאמור להגן על ישראל מפני האג.
והנה, בפברואר 2025 תוקן חוק הכניסה לישראל באופן שאוסר כניסה על זרים שמפרסמים דברי תמיכה בהעמדה לדין של אזרחים ישראלים במדינת חוץ או בבית דין בינלאומי בשל פעולות שעשו במסגרת תפקידם בצבא. שתי עמותות, "בשער" וה"אקדמיה למען ישראל דמוקרטית" ו־54 אנשי אקדמיה בשלל תחומים עתרו לבג"ץ באמצעות עו"ד יונתן ברמן נגד ההגבלה הזו.
אפשר להתייחס לתמיכה בהאג נגד ישראל כסוג של "הסגרת" אנשינו, אבל זו עמדה כזו לא מהווה עבירה פלילית או עוולה אזרחית. יתרה מזו, הדין הישראלי תומך בה, ואפילו פעמיים תומך.
ראשית, ישראל עצמה חתומה על אמנות שמכירות בסמכות בתי משפט בינלאומיים ומדינתיים להעמיד לדין את אזרחיה שלה, ממש כשם שאמנות אלה והחקיקה הישראלית העניקו לישראל סמכות דומה ביחס לאזרחים זרים; שנית, הבעת עמדה לפיה קמה סמכות בינלאומית לחקור או להעמיד לדין חיילי צה"ל שקולה למעשה להבעת עמדה לפיה הרשויות בישראל אינן פועלות באופן מספק כדי לחקור הפרות של הדין הבינלאומי. "אפשר לחלוק על טענה עובדתית זו, אך אין מקום לקביעה כי מדובר באמירה בלתי לגיטימית", נטען בעתירה.
נימוק נוסף הוא פגיעה בחופש הביטוי והמחאה של אזרחי ישראל. "החוק החדש "חוסם את כניסתם לישראל של מי שמביעים עמדה או דעה שאינה לרוחו של השלטון, ובאופן זה מונע דיון חופשי ומלא בסוגייה זו", כותב ברמן ומוסיף: "חופש הביטוי אינו רק הזכות לבטא דעות, לפרסם ולהשמיע, אלא גם החופש לשמוע דעות, לצרוך מידע, להיחשף למחשבות ורעיונות, להתדיין על כל אלה ולגבש דעה".
והוא חוזר למשפט האלמותי של השופט והנשיא בדימוס משה לנדוי מראשית ימיה של המדינה: "שלטון הנוטל לעצמו את הרשות לקבוע מה טוב לאזרח לדעת, סופו שהוא קובע גם מה טוב לאזרח לחשוב ואין סתירה גדולה מזו לדמוקרטיה אמיתית, שאינה 'מודרכת' מלמעלה." וכוונתו היתה שצנזורה פוגעת לא רק במי שמוטלות עליו מגבלות על הביטוי שלו, אלא גם על נמעניו של הביטוי.
בארה"ב, לפחות לפני עידן טראמפ, נקבע שכדי למנוע כניסת אזרחים זרים, לא די בכך שהם מבטאים דעות שנויות במחלוקת. על הממשלה להצביע על כך שהם מתכוונים לבצע פעולות מזיקות בעת שהותם בארה"ב. פעולות, לא התבטאויות. תיקון החוק בישראל מכוון למניעת כניסת זרים בשל התבטאויות. לעומת זאת, ישראלים כאווה אילוז "ייענשו" בפסילת זכאותם לפרס ישראל. בדיוק כמו שסטורם צמח אולי ייענש בהרחקה מהוראה. שני מומחים שמצטיינים בתחומם והשלטון משתמש בכוחו כדי לנקום בהם ולהשתיקם.
