Polymarket: הימור, השקעה או עסק לצורכי מס?
העתיד כבר לא מחכה – הוא כבר נסחר. Polymarket היא פלטפורמת שוקי חיזוי שבה משתמשים סוחרים על תוצאות של אירועים אמיתיים שמעסיקים את העולם, מבחירות והחלטות רגולטוריות ועד נתוני מאקרו וטלטלות גיאו־פוליטיות. אלא שמעבר לחדשנות מתעוררת שאלה: האם מדובר במנגנון השקעה, או בהימור באריזה מתקדמת? מבחינה משפטית ומיסויית, הגבול בין השניים רחוק מלהיות חד־משמעי.
המאמר אינו עוסק בחוקיות המסחר בפלטפורמה בישראל או בשאלות של איסור, היתר או חובת רישוי. הדיון ממוקד בהיבט המיסויי – סיווג הכנסה או הפסד, ככל שנוצרו, ואופן אפיונם לצורכי מס.
זו אינה שאלה תיאורטית בלבד. סיווג ההכנסה עשוי להשפיע באופן מהותי על שיעור המס, על אופן הדיווח ועל בחינת ההפסדים, ובעיקר על האפשרות לקזז בין עסקאות מוצלחות לעסקאות כושלות. ההבחנה בין הכנסה מהימורים, רווח הון או פעילות עסקית עשויה אפוא להשפיע ישירות על התוצאה הכלכלית נטו של הנישום לאחר מס.
נקודת המוצא היא המונח "הימור". מבחינה לשונית, הימור הוא סיכון של כסף או שווה כסף על תוצאה של אירוע בלתי ודאי, מתוך ציפייה לרווח אם התחזית תתממש. אלא שבדין הישראלי התמונה מורכבת יותר. המשפט הישראלי אינו מתייחס להימורים כאל פעילות מסחרית רגילה, אלא כאל תחום רגיש ומוסדר, הכרוך בהוראות ייחודיות של הדין הפלילי והרגולטורי. במובנו הקלאסי, הימור מתקשר לפעילות המתבצעת במסגרת מאורגנת, מול גורם מארגן הקובע את תנאי ההשתתפות, מרכז את הפעילות ולעיתים גובה עמלה או נהנה ממבנה כלכלי מובנה של הזירה.
על הרקע הזה, הפעילות ב־Polymarket מעוררת שאלה מעניינת. מצד אחד, המשתמש נוטל סיכון ביחס לאירוע עתידי בלתי ודאי – מאפיין המזוהה עם עולם ההימורים. מצד שני, אין מדובר בהכרח במבנה המוכר של הימור מול "בית". המשתמש אינו רק מניח סכום על תוצאה בינארית וממתין להכרעה, אלא פועל לעיתים בתוך שוק שבו הפוזיציה מתומחרת באופן דינמי בהתאם להערכת המשתתפים, ואף ניתנת למכירה או לסגירה לפני התרחשות האירוע. במובן זה, הפלטפורמה מציגה גם מאפיינים המזכירים מסחר בזכות כלכלית בעלת שווי משתנה.
עצם קיומם של סיכון, תנודתיות ואי־ודאות אינו הופך פעילות באופן אוטומטי ל"הימור" במובנו המיסויי. גם מסחר במטבע חוץ, נגזרים או מכשירים פיננסיים ספקולטיביים אחרים כולל מאפיינים דומים ואינו נחשב להימור. הסיווג נבחן לפי טיבה הכלכלי והמשפטי של הפעילות, אופי הזכות או הנכס ונסיבות הפעולה של הנישום.
אותו היגיון עשוי להיות רלוונטי גם ל־Polymarket. ניתן לטעון כי כאשר אדם רוכש פוזיציה במחיר מסוים ומוכר אותה בהמשך במחיר אחר, הוא אינו רק "מהמר" על תוצאה, אלא מחזיק בזכות או בפוזיציה כלכלית ששווייה משתנה בהתאם להערכת השוק. קיימת כאן אנלוגיה מסוימת לעולם החוזים העתידיים והמכשירים הנגזרים: השווי נגזר מאירוע או ממצב עתידי, והמשתתף עשוי להרוויח או להפסיד כתוצאה משינוי בתמחור גם לפני ההכרעה הסופית. אין בכך כדי לקבוע כי עסקה ב־Polymarket זהה משפטית לחוזה עתידי, אך יש בכך כדי להסביר מדוע לא נכון למהר ולסווג כל רווח מהפלטפורמה כהכנסה מהימורים.
לצורכי מס יש אפוא חשיבות מכרעת להבחנה בין שלושה סיווגים: הכנסה מהימורים, רווח הון והכנסה עסקית או פירותית. אם מדובר בהכנסה מהימורים, ייתכן שהפסד שנוצר באירוע אחד לא יהיה ניתן לקיזוז באותו אופן שבו ניתן לקזז הפסד הוני או עסקי. אם מדובר בפעילות הונית, שאלת הקיזוז תיבחן לפי דיני קיזוז ההפסדים החלים על נכסים הוניים. ואם מדובר בפעילות עסקית, ההכנסות וההוצאות עשויות להיבחן כחלק ממחזור עסקי כולל.
במילים פשוטות, נישום שביצע עשר עסקאות בפלטפורמה, מהן חמש הצליחו וחמש כשלו, עשוי להיות מושפע באופן מהותי מהאופן שבו תסווג הפעילות. אם כל עסקה תיתפס כאירוע מבודד בעל אופי של הימור, האפשרות לקזז בין ההצלחות לכישלונות עשויה להיות מצומצמת יותר. לעומת זאת, אם מדובר בפעילות הונית או עסקית, הטיעון לקיזוז בין הרווחים להפסדים הופך טבעי וחזק יותר במסגרת דיני המס הרגילים.
הסיווג ייגזר אפוא לא רק מהכותרת של הפלטפורמה, אלא מהמהות הכלכלית של הפעילות. כאשר מדובר בהחזקה ומימוש של זכות בעלת שווי משתנה, עשויה להתעורר טענה לאופי הוני. כאשר מדובר בפעילות שיטתית, תדירה, מאורגנת ובהיקף משמעותי, עשויה לקום טענה לאופי עסקי או פירותי. מנגד, כאשר הדגש הוא על השתתפות באירוע בדיד שתוצאתו תלויה בהתרחשות עתידית, עשויה לעלות טענה לסיווג כהכנסה מהימורים.
לכן, ייתכן ששני משתמשים באותה פלטפורמה יימצאו במצבים מיסויים שונים. משתמש שפעל באופן נקודתי ובהיקף מוגבל עשוי לטעון כי מדובר ברווח הון. משתמש אחר, שפעל בתדירות גבוהה, תוך ניתוח שיטתי והפעלת מנגנון מסודר, עלול להיחשב כמי שמנהל פעילות עסקית. במקרים מסוימים, רשות המסים עשויה לטעון כי טיב הפעילות קרוב יותר לעולם ההימורים. ניסיון לקבוע כלל אחיד לכל משתמשי Polymarket עלול אפוא להיות פשטני מדי.
בסופו של דבר, האתגר אינו רק להגדיר מהי Polymarket, אלא להבין מהי המהות המיסויית של הפעילות המתבצעת בה. בעולם שבו פלטפורמות דיגיטליות מטשטשות את הגבול בין חיזוי, מסחר וספקולציה, גם דיני המס נדרשים לבחון לא את האריזה אלא את התוכן הכלכלי. עבור מי שפועל בזירות כאלה, השאלה אינה רק כמה הרוויח, אלא גם כיצד יסווגו הרווחים וכיצד יטופלו ההפסדים. במקום שבו הקו בין הימור, הון ועסק אינו חד, תכנון נכון, תיעוד מסודר ובחינה מוקדמת של אופי הפעילות עשויים לעשות את ההבדל.
עו"ד (רו"ח) דביר סעדיה הוא שותף במשרד ירון אלדר פלר שורץ ושות'
