דרושה ועדה ציבורית לאבטחת אישים
אם איראן מאיימת על בני משפחת ראש הממשלה הנוכחי, מדוע שתימנע מלפגוע ברמטכ"ל לשעבר שהוא מועמד מוביל לראשות הממשלה הבאה?
סערה ציבורית התעוררה השבוע בעקבות הפרסום על המגעים בין השב"כ לאנשיו של הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט – שמסתמן כרגע כמועמד מוביל להיות ראש הממשלה הבא של ישראל – על אבטחתו. ראש השב"כ דוד זיני סירב להעניק אבטחה של השב"כ לאיזנקוט, ובפשרה בין הצדדים הוסכם כי הרמטכ"ל לשעבר יעסיק על חשבונו חברת אבטחה פרטית, ומאבטחיו יוכלו לשאת נשק. למאבטחיו גם הוקצה איש קשר ישיר וחיבור ישיר לחמ"ל של השב"כ למקרה של אירוע חריג.
סירובו של השב"כ לאבטח את איזנקוט, לווה מצד אחד בחשיפה ובעבירת צנזורה של ערוץ 14 – כשראש הממשלה בנימין נתניהו גילה בשידור בערוץ הבית שלו כי איראן ניסתה להתנקש באחד מבניו. מצד שני, רק לאחרונה האריכה ועדת השרים לענייני שב"כ את האבטחה לנתניהו, לאשתו שרה ולבניו יאיר ואבנר. נקבע שלנתניהו תינתן אבטחה צמודה לכל ימי חייו, בלא קשר לתוצאות הבחירות – ולשרה, בהתאמה, כל עוד בעלה בין החיים. אבטחתם של הבנים, יאיר ואבנר, הוארכה בחמש שנים נוספות. באחרונה פורסם שעלות אבטחת בני משפחת נתניהו היא כ־12 מיליון שקל בשנה.
האחריות לאבטחת אישים מוטלת על השב"כ, ולצדו פועלת במשרד ראש הממשלה יחידת מגן, האחראית לאבטחת שרים בכירים בארץ ובחו"ל. אבל מי שבעצם קובע את זהות המאובטחים היא ועדת השרים לענייני שב"כ, שממונה על ידי הממשלה. בוועדה חברים ראש הממשלה בנימין נתניהו, המשמש כיו"ר, שר הביטחון ישראל כץ, שר המשפטים יריב לוין, השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר ושר החינוך יואב קיש – כולם מונו על ידי נתניהו. הוועדה הזו דנה בהמלצות של ועדה מייעצת לענייני אבטחת אישים וסמלי שלטון, שמונתה אף היא על ידי נתניהו, בראשות אלוף משנה במילואים רונן כהן ושני נציגים נוספים. דיוני הוועדה הזו חסויים.
סמלי שלטון המאובטחים הם שבעה על פי חוק: הנשיא, ראש הממשלה, יושב ראש הכנסת, נשיא בית המשפט העליון, שר החוץ ויושב ראש האופוזיציה. למרות זאת, כאמור, ועדת השרים לענייני שב"כ אישרה ביולי האחרון מתווה אבטחה קבוע ומורחב לנתניהו ובני משפחתו שרה, יאיר ואבנר, בלא קשר לתוצאות הבחירות. מטבע הדברים, לראש הממשלה, הממנה את השרים לוועדה וכן קובע את זהות המשתתפים בוועדה המייעצת, השפעה גדולה על החלטות האבטחה. מדובר באותו ראש הממשלה שממנה את ראש השב"כ, אליו פנו אנשי איזנקוט בבקשה לקבל אבטחה. כל העובדות הללו הופכות, וביתר שאת בתקופת בחירות, את כל ההחלטות המתקבלות בעניין לנגועות לכאורה בשיקולים פוליטיים.
בקשתו של איזנקוט, על פניו, נשמעת סבירה: רמטכ"ל לשעבר, איש שישב בקבינט המלחמה של נתניהו רק לא מזמן, וכרגע נראה כמועמד חזק לראשות ממשלה – עשוי להיות יעד מועדף לפגיעה איראנית. עיין, למשל, ערך השר רחבעם זאבי. גם אם מדובר בנסיבות חריגות יחסית בהיסטוריה הישראלית, אין זה מן הנמנע שהמדינה תיקלע למצב שבו תידרש לסוגיה דומה בעתיד. ראוי לאור מקרה זה – וגם כדי למנוע ניגוד עניינים אפילו למראית עין – להקים ועדה ציבורית שתבחן מחדש את הדרך שבה מתקבלות ההחלטות לגבי זהות מאובטחי השב"כ. הוועדה הציבורית החדשה צריכה להיות מנותקת מהפוליטיקאים, ועל סמך המלצותיה יש לתקן את החקיקה בעניין. כך, יובטח בטחונם האישי של בכירים ישראלים, ומהציבור ייחסכו סערות מיותרות בכל פעם שמועלית בקשה לאבטח בני משפחה של ראש ממשלה, או של יו"ר מפלגה, שאינו מוגדר סמל שלטון.
