ניתוח
בין קנאביס לאלומיניום: ניר ברקת פותח מלחמת סחר מול סין
הממונה על היטל סחר השתמש בהליך מזורז כדי להשית היטל היצף על פרופילי אלומיניום מסין. הגשת התלונה והבדיקה אולי קרו לפני שטראמפ נבחר, אבל התוצאה הסופית ברוחו. תזכורת: רק לפני חודש הושת היטל על קנאביס קנדי
דני טל הוא הממונה על היטלי הסחר במשרד הכלכלה. מדובר ביחידה ממשלתית זעירה. כמה זעירה? לצידו של טל יש רק עובד אחד נוסף. אבל הכוח שבידיהם משמעותי – זאת היחידה היחידה שמוסמכת לחקור אם יבוא ממדינה מסוימת "אינו הוגן". אם טל מגיע למסקנה שהיבוא אינו הוגן, הוא יכול להטיל מכס על מוצרים ממדינה מסוימת או מיצרן מסוים.
המס הזה מכונה "היטל היצף", ובדרך כלל הוא דורש אישור של שר האוצר וועדת הכספים של הכנסת. אבל יש לטל אפשרות נוספת - הוא יכול להטיל מכס במסלול של ערובה זמנית, לתקופה של כחצי שנה. זהו מסלול שדורש רק את אי־ההתנגדות של מנכ"ל המשרד. שלשום, למשל, החליט טל לנקוט מהלך כזה ולעצור את הייבוא הסיני של פרופילי אלומיניום, באמצעות הטלת מכס על ייבוא מסין בשיעור של עד 146%.
2 צפייה בגלריה
הממונה על היטלי סחר במשרד הכלכלה דני טל. אחראי גם קידום התחרות
(צילום: שלומי אמסלם, לע"מ)
לטל יש כובע נוסף – הוא גם מנהל מינהל היבוא במשרד הכלכלה, שתפקידו "לקדם את התחרות ואת הפחתת יוקר המחיה באמצעות קידום וגיוון היבוא". טל לא רואה סתירה בין תפקידו כמטיל היטלי סחר לבין תפקידו כמקדם תחרות. טל אומר ש"אנחנו תומכים בתחרות חופשית. אין לנו עניין להגן על תעשיות לא תחרותיות ועל מי שאין לו יתרון יחסי בתנאי תחרות חופשית, אבל כל העולם מבין שצריך לוודא שהתחרות תהיה הוגנת. הטלת המכס על האלומיניום מסין היא בגלל שהתחרות משם אינה הוגנת, הטלת הערובה על מחירי ההיצף מגנה על התחרות, לא פוגעת בה".
הגמישות מאחורי המושג "תחרות לא־הוגנת"
אלא שהשאלה מה היא "תחרות הוגנת" היא גמישה למדי. נכון שברמת העיקרון יש נורמות מקובלות בארגון הסחר העולמי, אך יש גם מרחב תמרון רב. לדוגמה, טל קובע בהחלטתו לגבי ההיטל שיושת על האלומיניום כי התחרות עם הסינים איננה הוגנת מכיוון שהעובדים לא יכולים לשבות. לפי ההיגיון הזה ניתן להגביל את היבוא הסיני בתחומים נוספים רבים.
כך, חלק עיקרי בהחלטה על ההיטל מבוסס על כך שממשלת סין מעורבת בסבסוד ישיר ועקיף של מפעלי האלומיניום הסיניים, אך טל עצמו מציין כי "תמיכה ממשלתית היא לגטימית גם בכלכלת שוק", אך הלגטימיות מסתיימת לדעתו כשהתמיכה הממשלתית הסינית "נגזרת מיעדים לאומיים ולא מיעדים של תמיכה בפעילות עסקית. לא קשה להבחין כי יש כאן מקום רב לשיקול דעת.
באופן דומה, הדרך הקלאסית להחליט שמדינה מסוימת – נניח סין - מציפה את ישראל במוצרים זולים כדי לשבור את התעשייה המקומית, היא להראות שבסין עצמה מוכרים את המוצר במחיר גבוה יותר. במקרה של האלומיניום זה לא בדיוק עובד, בסין מוכרים את האלומיניום במחיר זול יותר ממה שנמכר האלומיניום המיובא לישראל, אז מה עושים? החוק מאפשר לחשב היצף בדרכים אחרות. החישוב של טל הוא יצירתי במיוחד – הוא מתבסס על העלויות של ייצור האלומיניום בטורקיה, מתוך תפיסה שהמחיר הטורקי משקף את המחיר הסיני העקרוני, ללא ההתערבות הממשלתית.
אנטי־סיניות או הגנה על התעשייה המקומית?
טל מתעקש, כי "הטלת ההיטל על האלומיניום לא נובעת ממדיניות אנטי־סינית, ואין קשר למלחמת הסחר שנפתחה בין ארה"ב לסין, הרי החקירה על ההיטל החלה ביוני 2024, לפני שטראמפ עלה לשלטון". מנגד, היבואנים טוענים שההיטל הנוכחי הופך את היבוא מסין ללא כדאי. יבואן אלומיניום אמר לכלכליסט, "זה יהפוך את היבוא משווייץ לכדאי יותר. אם אייבא מסין אצטרך למכור במחיר גבוה ב־70% מאשר היצרן הישראלי המקומי". בנוסף, הזכרנו קודם לכן את האמירות הביקורתיות כלפי ממשלת סין בתוך הדו"ח של טל עצמו.
למרות כל זאת, טל מתאר נכון את המוטביציה שלו – תפקידו בכוח הוא "להגן על התוצרת המקומית", אילו לא היתה תוצרת מקומית של אלומיניום בישראל, לא היה אכפת לו ולאף אחד שרוכשי הדירה הישראליים נהנים מחלונות אלומיניום זולים בסבסוד הממשל הסיני. טל היה בתפקידו גם לפני הנשיא דונלד טראמפ וגם אז תמך בהיטלי סחר. השינוי הוא הקשב הממשלתי שטל זוכה לו כעת. אם עד עכשיו טל כמעט לא זכה לקשב בתוך הממשלה, הרי שכעת, בעידן מלחמות הסחר, הסנטימנט עובד לטובתו. אולי יותר ממה שהוא היה רוצה בעצמו.
בדו"ח החקירה הארוך על היטל ההיצף על האלומיניום, 111 עמודים, טל לא מזכיר את מלחמות הסחר עם האמריקאים, אך שר הכלכלה ניר ברקת בהחלט מכיר אותן וגם מתיחס אליהן בהודעה אחרת של משרדו על היטל היצף שבה נכתב במפורש, כי "לא ניתן להתעלם מההקשר הגלובלי בעיתוי בו היא מתקבלת, שכן העולם של היום הוא לא עולם של תמימות כלכלית, אלא שדה קרב גלובלי. מלחמת המכסים שמובילה בארה"ב בימים אלו ממש ממחישה היטב, מדינות חייבות להגן על היצרנים שלהם מפני סחר לא הוגן". הציטוט הזה לקוח ממכתבו של ברקת לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' בסוגיית היטל ההיצף על יבוא קנאביס מקנדה לפני כחודש. ברקת כתב שם גם, כי "אנו לפני צונאמי של יבוא במחירי היצף", זאת מכיוון שמדינות כמו ארה"ב יחסמו יבוא סיני לשטחן, ולכן לדעת ברקת על מדינת ישראל להתכונן לעולם שבו מטילים יותר מגבלות על היבוא.
במילים אחרות, האלומיניום הסיני איננו הסיפור וגם לא הקנאביס הקנדי – אלא הסנטימנט הממשלתי בהובלת שר הכלכלה כלפי הגנה על תוצרת מקומית משתנה. אם בעבר הסנטימנט היה חשדני במיוחד ונעשה שימוש בהיטלי היצף רק במקרי קצה, הרי שעכשיו אנו מבחינים בשינוי הסנטימנט. צריך לזכור, שהחקיקה הנוכחית בישראל מעניקה כלים דרמטיים להגבלת סחר באמצעות היטלי היצף, וכאמור, יש מידה רבה של גמישות ויצירתיות ביכולת להגדיר מהו היצף. מה שמנע שימוש נרחב עד כה בכלי הזה הוא במידה רבה השקפת עולם, שכעת משתנה. השינוי מתחיל במשרד הכלכלה ובמוצרים נקודתיים, אך על משרד האוצר, רשות התחרות ובנק ישראל לוודא שהמגמה הזו לא תתרחב, ישראל לא תרוויח מאומה מלהיות שחקן פעיל במלחמות הסחר.
התערבות מקרית של משרד הכלכלה או שיטה?
ובחזרה לדיון הקונקרטי, פרופילי האלומיניום. מאחורי כל היטל היצף יש שחקנים בשר ודם שרבים ביניהם על כסף, במקרה הזה, מדובר בשלוש יצרניות אלומיניום ישראליות - אלובין, אקסטל וקליל (שהצטרפה באיחור) – שהתלוננו נגד 21 היבואנים. כיום כ־60% משוק פרופילי האלומיניום, שהיקפו נאמד ב־1.8 מיליארד שקל, מגיע ביבוא, שמחציתו מגיע מסין.
לפי הדו"ח של טל, מחירי האלומיניום לא עלו מספיק, והרווחיות של החברות בישראל מצטצמצת. יתר על כן, שתיים מתוך ארבע יצרניות ישראליות שהסכימו לשתף פעולה עם המשרד, עברו להפסד. גורמים המכירים את הפרטים אומרים כי אם לא יוטל היטל היצף חלק מהחברות המקומיות ייסגרו. מאידך, המשמעות של היטל ההיצף היא שחלק מהחברות היבואניות ירוויחו פחות או אולי אפילו ייסגרו. ולכן הריב בין הצדדים צפוי להיות יצרי וסוער ויגיע כמובן לערכאות משפטיות.
ומה לגבי הצרכנים, האם הם ייפגעו? טל כותב בדו"ח שלו כי המחיר הנורמטיבי לפרופיל אלומיניום הוא כ־40 שקל לק"ג, אך הוא עומד כעת בעקבות ההיצף הסיני על כ־17 שקל לק"ג. על פני השטח סביר כי המחיר יעלה בחדות, הן בגלל שהיבוא הסיני ייעלם והן בגלל שעשוי להיווצר מחסור באלומיניום. מנגד, יש הטוענים כי המחיר יעלה בקצב איטי יותר, שכן החברות הישראליות כעת לא ממצות את כושר הייצור שלהם, וכשהן ימצו את כושר הייצור שלהם עלות הייצור שלהם תרד.
מכל מקום, אין ספק כי בטווח הבינוני מחיר האלומינים יעלה כתוצאה מהמהלך. מבחינת משרד הכלכלה, העלייה זניחה ולא תשפיע על מחירי הדיור, וזהו מחיר סביר כדי להגן על התוצרת המקומית. אך כאמור, השאלה החשובה יותר, האם זה ייעצר רק בפרופילי האלומיניום או שאנחנו בפתחן של הגנות רבות ומגוונות על התוצרת המקומית – שיגרמו לעליית מחירים, ולירידה במגוון ובאיכות? רק ימים יגידו.
