3 סיבות שבגללן שטייניץ צריך ללכת הביתה
דו"ח מבקר המדינה על מחדלי השריפה בכרמל מעיד על דבר אחד: שר האוצר אינו ראוי לתפקידו; עכשיו השאלה היא אם רה"מ יעשה את המעשה הנכון עוד לפני שהלחץ הציבורי מכריח אותו
1. כי אי אפשר להפקיד בידיו את האחריות לתקציב הבא
התחושה הכי מטרידה שעולה כשקוראים את דו"ח מבקר המדינה על השריפה בכרמל היא שאותם אנשים שהמבקר חושב שהם נושאים באחריות מיוחדת למחדל הם אלה שמרכיבים את סדרי העדיפויות של המדינה לשנה הבאה ולשנים הקרובות.
שר האוצר,
קל להבחין ששטייניץ מדבר מגרונם של אחרים, ושוטח בפני מבקר המדינה את המשנה הבסיסית של אנשי אגף התקציבים, שהורגלו לקדש את היעילות הכלכלית התיאורטית על פני כל דבר אחר. דווקא כשר אוצר פילוסוף שאוהב להטיל ספק בכל מה שזז היה מצופה משטייניץ לשנות את הקונספציה שהאוצר שבוי בה – שבוי עד כדי אסון לאומי - ולהנהיג קו חשיבה אחר. כזה שלוקח בחשבון, למשל, את האפשרות ששריפות ענק לא מחכות לשום רפורמה, ושבהיעדר ציוד וכוח אדם מתאים לא יהיה מי שיכבה את השריפה, ושכדאי לעשות משהו בשביל לשנות את המצב עוד בטרם תצא רפורמה אל הדרך.
ומה בין צרכים בתחום הכבאות לבין צרכים של הציבור בתחום הדיור? או בתחום הקלת יוקר המחיה? גם שם עומדת סתירה בין השמירה על אוצר המדינה לבין אינטרסים ציבוריים נוספים. בשורה התחתונה, אם זה האופן שבו יובל שטייניץ מנהיג את החשיבה התקציבית של משרד האוצר, כזו שלא מסוגלת להבחין בין צרכים מיידיים של החברה הישראלית לבין מאווי נפש של קבוצת כלכלנים, מוטב שאת דיוני התקציב לשנה הקרובה – שנה אתגרית מעין כמותה מבחינה כלכלית - ינהל מישהו אחר.
2. כי הוא אטום לחלוטין לרחשי הציבור
ומה היה לשר האוצר יובל שטייניץ להגיד למבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס בעת שהיה צריך להתמודד עם טענות המבקר? "תוספת תקציב למערכת הכבאות ללא רפורמה הייתה בזבנית והרת אסון, שכן היא לא תלווה בהתייעלות של המערך", אמר שטייניץ. במלים אחרות, שר האוצר מתקשה להבחין בין אסון בפועל לבין אסון דמיוני שהיה מתרחש אילו התקציב היה ניתן למערך הכבאות ללא רפורמה. יתר על כן, התקציב אכן ניתן למערך הכבאות ללא רפורמה, בדיעבד – לאחר השריפה, ושום אסון נוסף לא קרה.
"עובדה היא שמיד לאחר אירוע השריפה נמצא בדחיפות פיתרון: תוספות תקציב למילוי הצרכים הדחופים של מערך הכבאות, הקמת טייסת כיבוי אווירי חדשה, העברת המערך מאחריות משרד הפנים לאחריות המשרד לביטחון פנים, הקמת מוקד מבצעים בנציבות וקידום חוק חדש למערך הכבאות", כותב המבקר. כל אלה יצאו לדרך למרות שהרפורמה שמשרד האוצר ייחל לה לא קרתה. "פעולות אלה מחדדות את השאלה מדוע, נוכח ההתראות הרבות בניין מוכנות מערך הכבאות, לא היה ניתן לפעול כך קודם לכן", כותב לינדנשראוס.
לדיסוננס הזה ששטייניץ מצוי בו - בין המציאות לבין התיאוריה - נחשף הציבור הישראלי יותר מפעם אחת. זה קרה כששר האוצר הבטיח שיהיה מע"מ על פירות וירקות, ושעה לאחר מכן ראש הממשלה ביטל את קביעתו. זה קרה כשבמהלך יום שבת שר האוצר הבטיח שהמס על הדלק לא יופחת, ובצאת השבת ראש הממשלה הפחית את המס על הדלק. זה קרה שוב ושוב ושוב. עד כה חשבנו שהאשם הוא בראש הממשלה שמתעקש לבזות את שר האוצר שלו. כעת, מתברר, שהמצב הוא הפוך. שר האוצר הוא אטום, מנותק מרחשי הציבור, וראש הממשלה מתעקש להעיר אותו, גם במחיר השפלה פומבית. להזכיר לו שהוא לא צאר האוצר, אלא שר האוצר.
הנה, רק לפני שבוע אמר שטייניץ "אני אומר כאן בפעם הראשונה במפורש – כן, המחאה צודקת. כן, יש יוקר מחיה שמעיק על מעמד הביניים. כן, מחירי הדירות גבוהים וקשה מאוד לצעירים לרכוש דירה בישראל. כן, יש בהחלט צדק במחאה", אבל אז מיד הוסיף, "השאלה היא רק מה רוצים המוחים להשיג. את זה אני מתקשה עדיין להבין." אז אם הוא מתקשה להבין, אחרי כמעט שנה של תסיסה חברתית בישראל ובעולם המערבי, אולי כדאי שיפנה את כיסאו למי שכבר הבין.
3. כי הוא לא מבין את טיבה של אחריות ציבורית
"משמעותה המעשית של אחריות ציבורית היא התובנה כי במקרים קיצוניים המצדיקים זאת, כאשר סבור בעל המשרה כי אין בכוחו לשאת באחריות – עליו להסיק מסקנות עד כדי פינוי המשרה והעברתה לאחר", כותב לינדנשטראוס. המבקר חושב ששטייניץ נושא באחריות מיוחדת למחדל שירותי הכבאות, יחד עם שר הפנים אלי ישי. המבקר חושב ששר האוצר צריך להבין את משמעותה של אחריות. אבל שר האוצר חושב אחרת. "האשמות מבקר המדינה הזויות באופן קיצוני", אומר שטייניץ.
אם שר האוצר חושב שהאחריות שלו מתמצת בלהיות האיש הרע, זה שרק אומר "אין לי" משל היה יגאל הורביץ, מוטב להחליף אותו בשר אוצר עם תפיסה קצת יותר מעודכנת. אם הוא חושב שתפקידו מעט רחב יותר, ושאין הוא רק שומר על הקופה אלא מעצב במו ידיו את סדרי העדיפויות הלאומיים של ישראל – קובע מה יתוקצב יותר ומה פחות – אזי הוא צריך להבין שהוא כשל בתפקידו, השריפה בכרמל פשוט מוכיחה זאת, ושהגיע הזמן לפנות את מקומו לאחר. כך או כך, הדרך היא אחת – החוצה.
"דומה שהמונחים המוכרים של אחריות, שבמדינות המתוקנות בעולם המערבי זוכים לביטוי מעשי, פעמים עד כדי הנחת המפתחות על השולחן, נותרים אצלנו כמושגים אקדמיים תיאורטיים, שמקומם נותר בין דפי הספרות המקצועית או בדוחות של ועדות חקירה ובדיקה", כותב לינדנשטראוס, ומראה לשטייניץ את הדלת. עכשיו הכדור מונח לפתחו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שיכול להפתיע ולשם שינוי לעשות את המעשה הנכון עוד לפני שהלחץ הציבורי מכריח אותו.
