הפסילה של מראענה מופרכת - והעליון צפוי לבטלה פה אחד

פסילתה של אבתיסאם מראענה היא חלק מטקס ידוע מראש שיסתיים בבית משפט העליון שיהפוך את החלטת ועדת הבחירות המרכזית. אם תרצו, עוד מנגנון תיקון משפטי של עוולה פוליטית. מי שרוצה מוזמן שוב להתלונן על הדליט המשפטי ל"החלטת הרוב" שמשקפת את רצון העם. נדמה לי, שכאשר מדובר בטקס המסורתי הזה שמתנהל בין ועדת הבחירות לבית המשפט העליון, אפילו הפוליטיקאים כבר לא מעלים את הטיעון הזה. כי בית המשפט הכשיר גם את איתמר בן-גביר וגם את עפר כסיף.

כשמדובר באבתיסאם מראענה, הפסילה היא מופרכת וכל מה שיישאר ממנה זה כמה כותרות וראיונות. את הבקשה הגישה מפלגת עוצמה יהודית, הכהניסטים החדשים שהצליחו להלבין את גזענותם ולדלג מעל הרף הווירטואלי שמאפשר התמודדות לכנסת. לא כולם עברו את הרף הזה. מיכאל בן-ארי וברוך מרזל נותרו מאחור. המשפטנים, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר צלחו אותו.

הסיפור החל כשהכנסת תיקנה ב-1985 את חוק יסוד: הכנסת כדי להרחיק את הרב מאיר כהנא מהכנסת. בשם האיזון נחקקה גם המגבלה על ערבים תומכי טרור. וכך הוצב מחסום משולש שפוסל מהתמודדות על בסיס העילות הבאות: שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית; הסתה לגזענות; תמיכה במאבק מזוין, של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל.

מאז מתנהל פינג-פונג שוטף בין השמאל לימין, בין קיצוני הערבים לקיצוני היהודים. טקס הפסילה הפוליטי מתנהל בוועדת הבחירות המרכזית והמשפטי בבית המשפט העליון. הטקס הפוליטי מנוצל היטב לכריית כותרות, ראיונות, התלהמויות מעושות בדרך כלל שבו כל צד מטיח בשני את קיצוניותו ואת אי עמידתו בתנאי חוק יסוד: הכנסת. ובסוף בית המשפט נדרש לעשות סדר: מי נכשל במבחן החוק ומי צלח אותו.

אבתיסאם מראענה. התנצלה על התבטאויותיה צילום: מוטי קמחי

מועמדים בודדים (להבדיל מרשימות), ניתן לפסול משנת 2002. מועמדי עוצמה יהודית היו ראשונים לעמוד למבחן זה. מיכאל בן ארי נפסל בגלל שהוא "מלבה באופן שיטתי יצרים של שנאה כלפי הציבור הערבי". איתמר בן גביר התקרב לגבול המסוכן של הפסילה אך לא חצה אותו. לקראת הבחירות לכנסת ה-22, פסל בית המשפט את ברוך מרזל ובנצי גופשטיין.

ומהצד השני, בוטלה פסילתו של עפר כסיף (חד"ש) לאחר שבג"ץ סירב להסתמך על מספר כתבות עיתונאיות בודדות, כמסה קריטית מספיקה לפסילתו. בעניינה של היבא יזבק הביעה הנשיאה אסתר חיות הסתייגות מראיות מטרידות ביותר בעניינה. בהן התבטאויות שניתן לפרשן כהבעת הזדהות ותמיכה במחבל הרוצח סמיר קונטאר ובגורמים שנוטלים חלק במאבק מזוין נגד ישראל. עם זאת, משום שלא מועמדותה הפרסונלית של יזבק עמדה לערעור אלא הרשימה כולה, לא התערב בית המשפט בהחלטת הוועדה לאשר את הרשימה.

פסילת מראענה, בניגוד לעמדת היועץ המשפטי לממשלה, נשענת על אמירות מ-2008 וגם על פוסט מ-2013: "לא עמדתי בצפירה, הייתי בנהיגה בזמן שכל המדינה כמעט עמדה דום. אני החלטתי להמשיך לנסוע ואלה היו שתי דקות מופלאות בזמן הצפירה". היא התחרטה על אמירות אלה, הגדירה אותן כ'עלובות', ומאז צברה קילומטראז' מרשים של פעילות חברתית. על הסקאלה הקיצונית היא רחוקה וממורכזת בהרבה מכסיף ויזבק שכיהנו בכנסת, ומהצד השני גם מסמוטריץ' ובן-גביר, שותפיו הקואליציוניים של נתניהו. היא נפסלה ברוב של 15-16 בוועדה ואין ספק שבבית המשפט העליון היא תעבור פה אחד ללא מתנגדים.