$
דעות

דעה

למקימי הרשימות: דרושים לנו שועלי פוליטיקה

הבחירות הרביעיות בשער, וחשוב שנלמד מניסיון העבר ולשבץ ברשימות החדשות "מקצועני כנסת", כאלה שבאים לעבוד עבור הציבור אבל גם מבינים מה זה אומר בפועל. אולי על הדרך זה יסייע גם למנוע בחירות נוספות

תני פרנק 07:4722.01.21

בתחילת סבב בחירות 2019 מועד א', היה מי שעסק בבנייה. כמו ברוב מערכות הבחירות בשנים האחרונות, יש מפלגות חדשות, כוכבים נוצצים והרבה הבטחות לעתיד טוב יותר למען ילדינו. ספציפית בפעם ההיא, הכוכב היה בני גנץ והמפלגה שנבנית סביבו.

 

היה כלל אחד חשוב בקרב הבנאים (בהם שר מכהן נכון להיום): ישן מפני חדש הוציאו. זה לפחות המסר שקיבלו מספר דמויות פוליטיות שכיהנו בכנסת העשרים או בקודמתה וחיפשו את דרכם החדשה בפוליטיקה. הרציונל ברור: הציבור מחפש את העטיפה החדשה, המיתוג השונה, לא את הפוליטיקה הישנה והמאוסה. הבו לנו דמויות שנוכל לדמיין כיצד הן מובילות אותנו אל מעבר לאופק. גם אם אין לנו מושג מה עמדותיהם או היכולות הפוליטיות שלהם.

 

והנה מגיע רון חולדאי, אמנם לא דמות חדשה בזירה הפוליטית, אבל גורם שעוד לא "התלכלך" בכישלונות קואליציוניים או בהתבזות במליאת הכנסת. חולדאי רתם את אבי ניסנקורן לרשימתו - "הישראלים" - שחקן חיזוק מנוסה שמגיע עם רקורד במשרד המשפטים. אבל אז הציג 4 נשים ברשימה ועוד אלוף במיל', דן הראל. אחת מהמצטרפות, עינב קאבלה, אכן כיהנה עד לא מזמן כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת. השאר חדשות, לא רק בכנסת, אלא בפוליטיקה וסביבותיה.

 

 

רון חולדאי מציג 4 נשים ברשימת הישראלים רון חולדאי מציג 4 נשים ברשימת הישראלים צילום: לנס הפקות

 

יש הרבה פעילים חברתיים, מנכ"ליות ארגונים וכמובן חברי כנסת מכהנים או לשעברים שמכירים את העבודה הפרלמנטרית ויוכלו להתחיל לשחות במים העמוקים של הפוליטיקה מהר יותר. במקום זאת, יש נטייה להעדיף יוצאי צבא, אנשי רוח וחינוך. רובם בדרך כלל הגונים ובעלי רקורד של עשייה מאחוריהם, אלא שברוב המקרים הם לא נכנסים ישר למשרד ממשלתי רלוונטי לכישוריהם. גם מי מהם שכן "קופץ כיתה" מהר לתפקיד שר, חשוב שיכיר איך הכנסת פועלת כדי להעביר חקיקה או נושאים אחרים שבתחום משרדו, התלויים פעמים רבות באישור הכנסת.

 

מכירים את כל השטיקים והטריקים

 

הפוליטיקאים החרדים ידועים ביכולותיהם הפרלמנטריות והפוליטיות. אחת הסיבות לכך היא שהם פשוט נמצאים בכנסת המון שנים. הם מכירים את כל השטיקים והטריקים.

 

משה גפני נבחר לראשונה לכנסת בשנת 1988. אריה דרעי מונה לשר באותה שנה ושימש כבר ב-1984 בתפקיד פוליטי כמזכיר מועצת חכמי התורה ולאחר מכן כעוזר שר הפנים דאז יצחק פרץ. יעקב ליצמן נבחר לראשונה לכנסת בשנת 1999. ביחד יש לשלושה ניסיון מצטבר של לפחות 70 שנים.

 

נכון שלא תמיד הוותק מדבר ויש מקרים רבים שבהם חבר כנסת נצמד יותר מדי זמן לכיסאו, אבל אין כמעט תחליף לניסיון והיכרות עם תקנוני הכנסת, הממשלה והדינמיקה הפוליטית. בוודאי שאין הצדקה לוותר על ניסיון תמורת דם חדש, ואפשר לאזן בין השניים.

 

המסר לפוליטיקאים שעמלים על בניית רשימותיהם: הבו לנו "מקצועני כנסת", שועלי פוליטיקה. כאלה שידעו לאזן בין עמוד שדרה אידיאולוגי מוצק שמניע אותם לבין גמישות הכרחית באמנות הפשרה הפוליטית. פוליטיקאים שיכולים גם לשמש דוגמה ולהביא כבוד לכנסת ישראל אבל כאלה שגם יוכלו לממש את הבטחותיהם לבוחר באמצעות שחייה מהירה בנבכי הביורוקרטיה שבמוסדות השלטון. שליחי ציבור שבאים לעבוד עבור הציבור אבל גם מבינים מה זה אומר בפועל. ואולי על הדרך זה יסייע גם למנוע בחירות נוספות. שבענו מהן.

 

תני פרנק הוא ראש תחום דת ומדינה בתנועת נאמני תורה ועבודה

בטל שלח
    לכל התגובות
    x