שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

דעה

שנה לקורונה: מה לא למדנו?

לא השכלנו להסתכל במראה ולומר ביושר שאולי נכשלנו, אולי אפשר היה אחרת; לא למדנו לדייק; לא למדנו להעריך את האמת, את המקצוענות ולא למדנו להקשיב ולכבד את המומחים. ההתנהלות בשנה האחרונה היא תעודת עניות לנו כחברה - אפשר היה אחרת

פרופ' שושי אלטוביה 19:4920.01.21

שנה מלאה להופעת הנגיף, ולמרות שלמדנו עליו רבות, על הדינמיקה של ההתפשטות, על מי ירחם ויחוס, ועל מי לא ירחם כלל, מי יכולים לשאתו כמו היה עוד דייר בלתי מזיק, ומי יחלו ויכאבו, לא החכמנו ללמוד את עצמינו ועל עצמינו. מה ניתן היה ללמוד ולא למדנו מתוך כישלון ההתנהלות מול הנגיף החדש?

 

לא למדנו מה שכל סטודנט למחקר לומד כל יום וכל שעה. לקבוע מטרה, לאסוף נתונים, לחשוב האם אלו מתאימים למודל ממנו יצא, ומידי פעם, להתנתק מהעשייה, להטיל ספק ולחשוב מחדש. אין מדע טוב שאינו מבוסס על הטלת ספק כמו שאין מדע טוב שמבוסס על בטחון גמור ומוחלט בדרך שבה החל.

 

לא בסגר כזה או אחר והשלכותיו בחרתי להתמקד כאן, אלא בתפיסת עולם שמהותה הסתגרות, התחפרות בעמדות, והשתקת האחר. תפיסת עולם שמובילה ההנהגה יחד עם צוות יועציה. למרבה הצער, באין שומר, בתוך הסערה, ההשתקה הזו רווחת, מקבלת סיוע מציבורים שונים.

 

מה לא למדנו?

 

לא השכלנו להסתכל במראה ולומר ביושר שאולי נכשלנו, אולי אפשר היה אחרת. כי בספירת תוצאות ההתנהלות באמתחתנו יותר מ-4,000 מתים, 160 מיליארד שקל שירדו לטמיון, מיליון מובטלים על סף ייאוש, או כבר מעבר לזה, ילדים ונוער שהתפתחותם הרגשית והכשרתם לחיים נעצרה והם נושרים לשבילים צדדיים וקשישים שנידונו לבדידות מנוונת מזה שנה. אולי באמת אפשר היה אחרת?

 

לא למדנו לדייק, לא למדנו להעריך את האמת, את המקצוענות.

 

 

בנימין נתניהו ויולי אדלשטיין בנימין נתניהו ויולי אדלשטיין צילום: אלכס גמבורג

 

"אורלי וגיא לא ממש מומחים בנושא שהם מדברים עליו, אם היינו שומעים לעצותיהם היינו נכנסים לצרות גדולות", כתב אחד המגיבים. נכון, אורלי וגיא הם עיתונאים ולכן הביאו את דברי המומחים כמות שהם, שלא בדומה לתופעה שרווחת בקרב אנשי תקשורת לא מעטים, עיתונאים שתוך זמן קצר ולעיתים בלי לקרוא טקסט ביולוגי אחד הפליאו להתמחות בווירולוגיה, אימונולוגיה, ביולוגיה מולקולרית, אפידמיולוגיה ומה לא. ובהצהרות אשר לעיתים גובלות ברשלנות, זורעים פחד ובהלה בציבור.

 

לא למדנו להקשיב ולכבד את המומחים בתחום ואת זכותם וחובתם להביע את דעתם המקצועית, מבלי לנסות למחוק אותם ואת ניסיונם רב השנים. לבטל את דעתם ע"י תיוג מכפיש, ״מכחישי קורונה״ על משקל ״מכחישי שואה״, מונח שבגרמניה היה מרים גבות, אבל כאן בארץ הפך מטבע עובר לסוחר. כמובן גם ״מתנגדי חיסונים״ ולהשלמת התמונה ״חסידי המצב הנורא בשבדיה".

 

מאחר והמונח מכחיש שואה/ מכחיש קורונה בזוי ולא ראוי לתגובה, ואלה מאתנו שהגיעו לגיל המתאים כבר התחסנו, נותרנו עם שבדיה.

 

הצצה קצרה להתעדכן במצבה של המדינה הצפונית שבה מספר התושבים דומה למספר התושבים בישראל. ללא סגרים, עם המלצות לריחוק חברתי והגבלה של התקהלות, בלי חובת מסיכות, עם מערכת חינוך פתוחה עד גיל 15 (מלבד תקופה קצרה בעונת החורף) מסעדות, בתי מסחר, חדרי כושר ואולמות תרבות פעילים וציבור שמדברים אתו בגובה העיניים, בעל אמון בהנהגה. המדינה הצפונית שגלי תחלואת החורף מכים בה מידי שנה, סיימה את שנת 2020 עם תמותה עודפת הדומה למדינת ישראל. האם לא נכון להטיל ספק? כי אולי באמת אפשר היה אחרת.

 

מדוע כל ניסיון לדיון ענייני, לקיום צוות אדום, דבר שהוא מחויב מציאות בניהול משברים בסדר גודל כזה, כל כך מרתיע ? מה מרתיע בקול אשר תפקידו להטיל ספק ולהעלות אפשרויות נוספות, עד כדי שהוא גורר תגובה אלימה, מתחפרת, שכל מהותה להשתיק את הקול האחר. מהיכן נובע הפחד ? כיצד זכה הסרט של אורלי וגיא למודעה ממומנת על ידי מכון במוסד מכובד שכל מהותה למנוע מהציבור לחשוב על השאלה, אולי אפשר היה אחרת. מדוע נכלאו הפרוטוקולים של הממשלה וקבינט הקורונה במרתף הארכיון, הרחק מעיני הציבור ל 30 שנים, כאילו שהציבור הוא האויב. מהיכן נובע הפחד ?

 

״האמינו למדע, הקשיבו למצפון. אני רוצה לקוות שתיתנו אמון במדע אך אל תנסו למצוא בו תשובה לכל הדברים החשובים לעולם ולאדם. למדע אין תשובה לתכלית קיומכם ולא למשמעות חייכם״. כתב צבי ינאי לידידיו הקטנים יעל ודניאל.

 

תנו אמון במדע אבל הדברים החשובים לעולם, לאדם, לחברה, לדמוקרטיה ימצאו רק בהסתכלות מערכתית שמשקללת את כל מה שחשוב לנו, עשיה, זכות להתפרנס, זכות לאושר, זכות לחופש, זכות לחיות במדינה דמוקרטית, מדינה שבה השיח חופשי ויש מי שמקשיב ויש מי שמפנים ומכבד. השתקה אלימה של האחר בחימה שפוכה מרחיקה אותנו מלהיות חברה ליברלית דמוקרטית מתקדמת, יוצרת וחושבת, חברה שהפלורליזם וההקשבה הוא כוח שמניע אותה קדימה. ההתנהלות בשנה האחרונה היא תעודת עניות לנו כחברה. לא למדנו, ואפשר ורצוי אחרת.

 

שושי אלטוביה היא פרופסור למיקרוביולוגיה וגנטיקה מולקולרית באוניברסיטה העברית
בטל שלח
    לכל התגובות
    x