פתיחת מערכת החינוך: כיבוי שריפות, לא מדיניות

ההחלטה שהממשלה צריכה לקבל היא האם קובעים כמו באירופה שלא סוגרים את מערכת החינוך יותר בשום מצב צילום: רויטרס

ההחלטות של ממשלת ישראל בשמונה החודשים האחרונים ביטאו תפיסה שפתיחת מערכת החינוך נעשית על פי שיקולי המשק. לכן גני הילדים וכיתות א’־ד’ נפתחים קודם כדי לשחרר את ההורים לעבודה. לכן כיתות י”א־י”ב נפתחות בשלב השני כדי שהן יוכלו להתכונן לבגרות. לכן כיתות ה’־י’ נדחקו לאחור. לגיטימי לקבוע שהפרנסה של מאות אלפי אנשים, שמפרנסים הרבה מאוד ילדים, קודמת לפתיחת כיתות ה’־י’ או להיפך. הבעיה היא שבאסטרטגיית האין־מדיניות של ישראל בעידן הקורונה מעולם לא התקיים דיון ומעולם לא נקבעה החלטה עקרונית על מקום החינוך.

ההחלטה שהממשלה צריכה לקבל היא האם קובעים כמו באירופה שלא סוגרים את מערכת החינוך יותר בשום מצב. זו לא רק החלטה ערכית. זו החלטה כלכלית שאם תתקבל תבוא על חשבון ענפים כלכליים. זו החלטה שצריך לקבל עכשיו ולא ברגע האחרון לפני סגר שלישי אפשרי.

בנוסף, יש ליצור סוף סוף רמזור אמיתי, שבו מערכת החינוך כן תיסגר בערים אדומות. הניסיון המצטבר מלמד שהחרדים אינם רואים את הרמזור כחל עליהם ובוודאי לא על מערכת החינוך שלהם. ראש הממשלה חייב להבהיר שסגרים יחולו על ערים אדומות גם אם הן חרדיות ולא ערביות. הגיע הזמן שלא רק מדינות המפרץ יכירו בישראל אלא גם הערים החרדיות.