דעה
כולם שווים בפני החוק? לא כשמדובר בתלמידי ישיבות
הסיכום המשטרתי שלא להיכנס לישיבות הקיצוניות הוא הודאה בכך שאין ביכולתה של המשטרה לאכוף את החוק באירועים האלה; התעקשות על אכיפה עלולה להסתיים בשפיכות דמים
- גם הקורונה של הרב קנייבסקי לא תגרום לחרדים לציית להנחיות
- בניגוד להוראות: בתי ספר וישיבות חרדיים רבים ימשיכו לפעול גם בסגר הכללי
- נתניהו ינצל את הסגר כדי להסית נגד מערכת אכיפת החוק
דוברי המשטרה עדיין מעדיפים להכחיש. סנ"צ רועי ולדמן מדבר על "שיקול הדעת של המפקד בשטח". הוא ממשיך לדבר על אכיפה שוויונית, כי אוכף חוק כמותו חייב להיצמד למנטרה של 'כולם שווים בפני החוק'. כלומר, דין שווה לחרדים ולמפגינים, וההבדל הוא בשיקול הדעת של המפקדים בשטח. נגד החרדים הקיצוניים עדיף שלא להפעיל כוח, נגד המפגינים מחיר הפעלתו יהיה סביר. ולמה? כי למפגינים יש גבולות, לחרדים הקיצוניים אין, ובכל מקרה לא כדאי להסתכן ולבדוק.
עימותים בשכונת מאה שערים, השבוע צילום: אלכס קולומויסקי
התוצאה היא אכיפה לא שוויונית שמשווקת ב"שיקול דעת", ולא ביחס מפלה ושונה מלכתחילה. האכיפה הלא שוויונית שנמנעת מעימות עם חרדים, ששה לעימות עם המפגינים ולא רק בגלל המחיר. בגלל שישראל מקפלת בהדרגה את זהותה הדמוקרטית אל מול זהותה היהודית. הערכים המקודשים לדתיים אינם נושא לאיזון, השעייה או הגבלה. הערכים המקודשים לחילוניים היו ויהיו תמיד בסיס למשא ומתן.
הסיכום עם החרדים הוא גם כניעה וגם הודאה שמשטרת ישראל לא מסוגלת לאכוף את החוק במחיר שעלול להידרדר לאלימות קשה במיוחד. ואפשר להוסיף לכך את המדרגה הפוליטית. החרדים הם שותפים לקואליציה הממשלתית ומבטיחים לנתניהו את השלטון לעת הזו. המפגינים מן הסתם מעוניינים בהסרתו מהשלטון. ולכן, המפגינים, ולא החרדים, מסומנים בידי ראש הממשלה כשמאל בוגדני ומפיצי מחלות. ולכן המשטרה, שכפופה לנאמנו השר אמיר אוחנה, מבינה שיש לה אור ירוק להיכנס במפגינים, אבל להגיע לסיכומים עם החרדים. סליחה, להפעיל מולם שיקול דעת שונה של המפקדים בשטח.
