הגדרת המטרה "לא נאפשר הדבקות" היא טעות הרסנית

מגיפות קשות, כדוגמת המגיפה השחורה, השפעת הספרדית או האיידס, גבו עשרות מיליוני חיים ושינו סדרי עולם. עשרה חודשים לתוך המגפה היותר מתוקשרת ואולי גם הכי נחקרת, אנחנו יודעים שהפעם מדובר בווירוס שברוב המקרים גורם לתחלואה קלה או בכלל לא, ורק לעיתים רחוקות גורם לתחלואה קשה ותמותה; אנחנו גם יודעים שהווירוס מסוכן לאנשים עם מחלות רקע ואנשים קשישים המוגדרים שבריריים. מה ניתן ללמוד מכישלון ההתנהלות מולו?

תשעה עשר בינואר, ברדיו דיווח קצר על הודעת ארגון הבריאות העולמי: וירוס קורונה חדש במזרח. למחרת שלחתי הודעה לדור הצעיר, שהיה בסוף הטיול הגדול במזרח, "יש וירוס חדש, קורונה, יכול להתדרדר לדלקת ריאות קשה. בבקשה, אל תתקהלו, תבחרו להיות בעיקר באוויר הפתוח, בחלל סגור חשוב לעטות מסכות וחשוב לרחוץ ידיים". לא לדאוג! רק להישמר, הוספתי.

חודשיים לאחר מכן, בסוף כתבה של אילן לוקאץ' על הוראות ארגון הבריאות העולמי להיערכות למגפה, שאל דני קושמרו את משה בר-סימן טוב, מנכ"ל משרד הבריאות, הכיצד לא נערכתם? "החולה הראשון הגיע רק במרץ", הייתה התשובה. האמת, הוא הגיע ב-21.2, אבל זה לא ממש משנה. למרבה הצער זה היה סימן רע לבאות.

אני אוהבת את העיסוק במדע. מעין מסע בלשי אחר הנשגב ממני. אוהבת את התהליך של בניית מודל, תכנון ניסוי, הפנמה של תוצאות. לעיתים, כשאני מגיעה למבוי סתום, אני מתכננת ניסוי שעיקרו - ניתן לטבע לעשות את שלו. גם ובמיוחד בניסוי בעל אופי כזה, אני מציבה גבולות התרחשות, צמתים לבחינה מחדש וביקורות. לא ביוהרה אלא בצניעות ומתוך ההכרה שהתשובות שם. הגילויים מפתיעים.

להערכתי, התפיסה הניסויית של 'ניתן לטבע לעשות את שלו' מעולם לא עזבה את גבולות המעבדה. ובכל זאת, השבדים - עם הנהגה אמיצה בעלת יכולת ריצה למרחקים ארוכים (רוב הזמן) - החליטו בצניעות ובלי יוהרה לאפשר לטבע לעשות את שלו בלי לעמוד בדרכו, רק להישמר. בשבדיה, שחוותה אלפי הדבקות ומספר גדול וקשה של מתים המגיפה דעכה, ולפחות עד היום שבדיה אינה חווה גל שני ומספר הנדבקים החדשים זעום. כמו כל מחלה אנדמית, יתכן שהתחלואה תעלה בחודשי החורף. כמו כולנו, גם שבדיה לא הייתה חפה מטעויות. "בתי האבות היו חלק קשה ומעציב", אמרה בראיון שרת הבריאות השבדית הלנגרן. "זו סיטואציה מיוחדת, מי שחיים שם הם אנשים קשישים, שבריריים וחולים. יש בשוודיה 1,700 בתי אבות שעוסקים בהענקת טיפול רפואי וחיים בהם 85 אלף בני אדם, כאשר 50% מהם שוהים בהם שישה חודשים בלבד לפני מותם. במקומות כאלה, כל התפרצות, אפילו התפרצות של שפעת, היא עניין של חיים ומוות".

סגר בדיזינגוף סנטר, ת"א צילום: אוראל כהן

"תעשו חיים" אמר הכרוז בסוף מאי, אחרי סגר דרמטי בן למעלה מחודש ימים ששטף וכילה בדרכו למעלה ממאה מיליארד שקלים ואת פרנסתם של מיליון איש ואשה. אמר והציג את בורות ההנהגה בניהול האירוע בכלל, ובהבנת מהלכי הטבע בפרט. סגר הוא כמו סכר. ולמרבה הצער הוא נפתח בלי כל מערך תומך. בתי החולים, שהיו אמורים לשמש כחגורת הצלה, עומדים חסרי אמצעים, משאבים וכוח אדם. לא זאת ועוד: מסע ההפחדה בנוסח הפרד ומשול בעיצומו, נשען על איסוף אובססיבי של נתוני הדבקה, בלי דיון אמתי ושקוף באשר למה בין נשאות לבין תחלואה?

היכן הם המוקדים? האם נכון לשלוח עשרות אלפי אנשים לבידוד, למרות שבסופו של יום רק 4% מהם נדבקו? האם נכון לסגור בתי ספר לילדים עד גיל 15, למרות שנמצא שההדבקה היא בדרך כלל בכיוון הפוך - המבוגרים מדביקים ילדים; האם נכון לחרוץ את דינה של אוכלוסיית הגיל השלישי לבדידות קשה שאת השלכותיה הנפשיות והפיזיות לא קשה לפספס כבר אחרי חודש? האם נכון לשלול חירות בסיסית? האם זו תגובה מידתית? האם נכון לסגור?

סגר אינו מונע תמותה. נהפוך הוא, באופן פרדוקסלי, בטווח הרחוק סגר מעלה תמותה, ומוריד מספר ממשקים של אוכלוסייה צעירה שלרוב אינה פגיעה והיא זו שאמורה בסופו של יום להביא לדעיכה של המגפה. לעומת זאת, סגר כמעט אינו משנה את מספר הממשקים של אוכלוסייה בסיכון. הוא כן מגביר הדבקה בתוך המשפחה בגלל שהייה בחלל סגור, בדגש על עלייה בהעברה בין דורית. האם נכון לסגור?

ניהול משבר, כל משבר, חייב להתחיל במבט אמיץ אל העתיד, אל המטרה שנקבעה.

התפשטות מגיפה הוא אירוע מדעי עם השלכות מורכבות על החברה, הכלכלה, על בריאות הציבור ואפילו על ערכי דמוקרטיה בסיסיים. אירוע מדעי צריך להיות מנוהל בכלים מדעיים וזה אומר איסוף נתונים והצגתם לציבור באופן שקוף ואמיתי, בלי ניסיון להסתיר, בלי להטיל מורא. ציבור שמבין, ישתף פעולה לאורך זמן. ציבור שמקבל נתונים ישכיל לבחור: להסתכן או להישמר.

"והוא האור אשר ילך ויאור" (מתוך השיר 'הקיצתי תנומת רעיוני' / ר' משה אבן עזרא). בהיעדר מבוגר אחראי ועד יעבור זעם, האחריות מוטלת עלינו. לא נותר לנו אלא לאמץ חיים בצד הווירוס, כדי שבסופו של יום נשאיר חמדת ארץ לילדינו.

אנשים שלא חשים בטוב - הישארו בבתיכם; מבוגרים ואוכלוסיות בסיכון - הישמרו לנפשותיכם, בהחלטה שבהכרה; מתבגרים ומבוגרים - שמרו פיזית ורגשית על הורים בודדים; בתי חולים - הפעילו כל לחץ אפשרי על ההנהגה כדי שתוכלו לשמש באופן מיטבי כחגורות הצלה.

האחריות מוטלת עלינו להפסיק את השיח האלים, ולפעול כחברה שמחויבת האחד לשני.

"יש וירוס חדש, קורונה, יכול להתדרדר לדלקת ריאות קשה. בבקשה, אל תתקהלו, תבחרו להיות בעיקר באוויר הפתוח, בשהייה בחלל סגור חשוב לעטות מסכות וחשוב לרחוץ ידיים". לא לדאוג! רק להישמר.

פרופ' שושי אלטוביה עובדת במחלקה למיקרוביולוגיה וגנטיקה מולקולרית, האוניברסיטה העברית, ובבית ספר לרפואה הדסה עין כרם