שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

דעה

רות ביידר גינסבורג והדמיון הישראלי

האם יכול שופט בישראל להפוך לדמות נערצת כפי שהייתה ביידר גינסבורג בארה"ב, והאם היו כאן שופטים פורצי דרך כמוה? כמה הרהורים מקומיים לזכרה של שופטת זכויות האדם והנשים הגדולה

משה גורלי 10:4820.09.20

רות ביידר גינסבורג, קשישה יהודייה שנפטרה שלשום בגיל 87, הפכה בשנים האחרונות ל'סלב', לאייקון חברתי ותרבותי שרמת הפופולריות שלו חוצה דת גזע ומין. שני סרטים נעשו עליה, דוקומנטרי (מצויין - "RBG רות ביידר גינסבורג") וביוגרפי-עלילתי (חלש יותר - "המין החזק"); היא הפכה לדמות ב"סאטרדיי נייט לייב", דמותה הוטבעה על חולצות וכוסות, ולשמה הושאל שמו של הראפר נוטוריוס בי.איי.ג'י - נוטוריוס אר.בי.ג'י – שהיה גם שם הבלוג והספר שהוקדש לה.

 

ולכל הכבוד והתהילה האלה זכתה שופטת של בית המשפט העליון שנודעה כפורצת דרך בתחום זכויות האדם ובמיוחד זכויות הנשים. כעורכת דין וכשופטת רשמה הישגים משמעותיים בתחומי השוויון בשכר, השוויון בהורות, הזכות להפלה, שוויון בקבלה ליחידת עילית בצבא שהיו סגורות בפני נשים ועוד. דעות המיעוט שלה הפכו נערצות כשביטאו עמידה איתנה, על גבול ההתרסה, אל מול הרוב השמרני בבית המשפט, בכל מקום שבו זיהתה פסיקה שמקדמת ומחזקת את האפליה.

 

המחשבה המקומית הראשונה שעולה היא האם בישראל יכול שופט, ועוד שופט זכויות אדם, להפוך לדמות נערצת? תודו, שאלה מצחיקה שחורגת מגבולות ההיגיון והדמיון. ראשית, גבולות הגזרה של סלב'ס מתוחמים אצלנו בלעדית לאלילי זמר, ריאליטי ורשתות חברתיות. דמויות שטוחות ונבובות לרוב. שנית, הזיהוי עם זכויות אדם מעניק לך בישראל מעמד הפוך לגמרי של "שמאלני" מוקצה מחמת מיאוס. וזו עוד מורשת של שלטון ועידן נתניהו. שוויון וזכויות אדם, שפעם היו דגלים במורשתם של זאב ז'בוטינסקי ומנחם בגין, הפכו לעוד אחד מסמליו של השמאל, האוניברסלי, הליברלי שבהדרגה מוכנע כאן בידי הימין, הדתי, הלאומני. שופטת כרות ביידר גינסבורג, במציאות הישראלית, הייתה נצלבת בידי הימין הביביסטי, בהפגנות, ברשתות החברתיות, בציוצים של הילד כסכנה ודאית לקיומה של המדינה.

 

רות ביידר גינסבורג. פורצת דרך רות ביידר גינסבורג. פורצת דרך צילום: איי פי

 

המחשבה השנייה היא האם היו כאן שופטים כביידר גינסבורג? קשה לחשוב על דמות ספציפית, אבל לבית המשפט העליון הישראלי, כקונטרה לשלטון בתחומי השוויון וזכויות האדם, אין במה להתבייש. לביידר גינסבורג הייתה את החוקה האמריקאית כמקור השראה. לעליון שלנו אין חוקה להיתלות בה והוא הרים עצמו בשערות ראשו (הכרזת חוקי היסוד כחוקה, המהפכה החוקתית, מגילת העצמאות) כדי להעשיר ולחזק את הדמוקרטיה הישראלית. והוא עשה זאת בגזרה רחבה בהרבה מזו של ביידר גינסבורג. היא, למשל, לא הייתה צריכה ללחום לטובת חופש הביטוי שמוגן היטב בתיקון הראשון של החוקה האמריקאית. אצלנו, בית המשפט העליון פעל בכל הגזרות של זכויות האדם - חופש הביטוי וההפגנה, זכויות נשים ומיעוטים ובמידה מסוימת גם זכויות חברתיות. לא תמיד בהצלחה מלאה, אבל בלי התרומה הגדולה והמצטברת שלו, הדמוקרטיה הישראלית הייתה נכה וחלשה בהרבה. הרות ביידר גינסבורג שלנו היא דמות מצרפית שמורכבת משמעון אגרנט, חיים כהן, אהרן ברק, דליה דורנר (היחידה שגם טוענת לדמיון פיזי) ורבים אחרים שהקימו את המבצר הזה שנתניהו מאיים היום להפיל. בתחום זכויות האדם, גם בית המשפט העליון שלנו, בשנים האחרונות כולל זה הנוכחי, שומר על הגחלת הזו.

 

פסיקות הרוב והמיעוט של ביידר גינסבורג הסתדרו בדרך כלל בהתאם לרוב הדמוקרטי או הרפובליקני בבית המשפט העליון. בישראל של השנים האחרונות נעשה ניסיון לעיצוב הרכב שמרני בבית המשפט כדי להשתיק, בין היתר, את שופטי זכויות האדם. ועכשיו במקום ביידר גינסבורג ינסה הנשיא טראמפ, בזמן הקצר שנותר לכהונתו, למנות מחליף שיקעקע את מורשתה. אצלנו, אם נחדד את הדמיון הזה, שלטון הימין ושלטון נתניהו לא יסתפקו בהשתקת שופטי זכויות אדם בלבד, אלא בהשתקה רחבה יותר של בית המשפט וגדיעת תפקידו כמבקר, מאזן ובולם את השור השלטוני בדישו.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x