שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

דעה

החוק נגד עושק קשישים בשיווק טלפוני רק יחמיר את הבעיה

החוק האוסר מכירה אגרסיבית בטלפון שמנצלת חולשה של צרכנים, בעיקר קשישים, עבר בממשלה ואמור לטפל בבעיה אמיתית וכואבת. אבל הפתרון שהציעה השרה לשיוויון חברתי מירב כהן יחמיר את הבעיה ויאפשר הנגשה של מאגר מידע ממשלתי לידי חברות מסחריות. הפתרון צריך להיות הפוך: רק המעוניינים שיתקשרו אליהם יצטרפו למאגר ויחול איסור על משווקים לפנות לכל מי שמחוץ למאגר זה

עו"ד יונתן ברוורמן 11:4314.09.20

אני הולך לנסות לעשות משהו שבחיים לא חשבתי שאצטרך לעשות – לתקוף הצעת חוק שנועדה למנוע עושק קשישים.

 

ליתר דיוק, את הצעת החוק הממשלתית לתיקון חוק הגנת הצרכן  – מאגר צרכנים להגבלת שיחות שיווק מרחוק, שמטרתה לייצר, כדברי השרה לשיוויון חברתי מירב כהן בפייסבוק: "מאגר ממשלתי עם שמות וטלפונים של אנשים שמבקשים שחברות מסחריות לא יתקשרו אליהם עם הצעות שיווקיות".

 

הכוונה של הצעת החוק היא טובה. היא לא רק טובה, היא חיונית והכרחית. אבל כמעט ואין שום רכיב במשפט הזה של השרה שלא מקומם אותי, החל מ-"מאגר ממשלתי" דרך תוכן המידע – "שמות וטלפונים של אנשים שמבקשים שחברות מסחריות לא יתקשרו אליהם", דרך "חברות מסחריות" וכלה ב-"הצעות שיווקיות".

 

השרה לשוויון חברתי מירב כהן. כוונה טובה, ביצוע מקומם השרה לשוויון חברתי מירב כהן. כוונה טובה, ביצוע מקומם צילום: ינאי יחיאל

נתחיל דווקא מהסוף, "הצעות שיווקיות": בתור מי שניהל כמה תביעות ספאם בימיו, אני יודע שהקושי להפריד בין הצעה שיווקית להצעת שירות רגילה ולהודעות מסחריות רגילות הוא קו שבתי המשפט מתקשים איתו כבר היום.

 

ישנה פסיקה סותרת בנוגע לשאלה האם צירוף פרסומת לחשבונית היא הודעה שיווקית אסורה; עמדות סותרות בנוגע לשאלה האם בקשה של תרומה לעמותה זו או אחרת אגב ביצוע עסקה מסחרית מרצון הן פנייה אסורה; ועוד שלל בעיות שלא הצעת החוק ולא הצעת חוק אחרת יפתרו מבחינת ההגדרה.

 

אבל זו לא הבעיה העיקרית בהצעת החוק. לטעמי, הבעיה העיקרית נעוצה בכך ש"מאגר ממשלתי" ימסר – או לכל הפחות יונגש – לידי "חברות מסחריות" כדי שאלו יבצעו סינון של טלפונים חסומים.

 

השרה מרגיעה אותנו בטענה כי "החוק הזה יהפוך את האכיפה להרבה יותר פשוטה: עצם הרמת הטלפון לצרכן שפרטיו מופיעים במאגר יהיה בגדר עבירה שהקנס עליה יעמוד על סכום של עד 22,000 שקל ובמקרים מסויימים גם קנס של עד פי 3 מזה". בכל הכבוד לשרה – היא טועה כאן לא פעם אחת, אלא שלוש פעמים.

 

ראשית, השרה טועה בהנחת היסוד הבסיסית שלה לפיה החברות שמשתמשות בטכניקות דורסניות אלו יחדלו ממנה רק כי ישנו מאגר ממשלתי שקובע זאת. ההיפך הוא הנכון: המאגר הממשלתי הזה יהפוך את עבודת מיון האנשים הפגיעים במיוחד והחלשים במיוחד לקלה יותר, שכן שמו ומספר הטלפון של מי שמופיע במאגר זה יוזן אקטיבית לממשק שימסר לידי החברות הפרטיות מכוח אותו חוק ממש.

 

שנית, השרה טועה בהנחת האכיפה. מי שחלש דיו כדי ליפול טרף לידי משווקים טורפניים שיתעלמו מן החקיקה הזו, חלש מדי מכדי לבקש את אכיפתו של החוק. סביר שהוא אפילו לא יהיה מודע לקיומו, וסביר אף יותר שגם אם ידע על קיומו לא יהיו בידיו האמצעים לבקש את אכיפתו בבית המשפט או להוכיח את תביעתו כנדרש.

 

האם השרה סומכת על טוב ליבם של המשווקים שישמרו כל פניה ויתעדו אותה? האם השרה מודעת לכך שמרבית החברות הללו מוקמות בתור "שגר ושכח", וברגע שהן ממצות את פוטנציאל הקורבנות שלהן הן מבריחות את נכסיהן ומותירות אותם בידיים ריקות וללא יכולת אכיפה כנגדן?

 

קישישים. עלולים ליפול טרף למשווקים טורפניים קישישים. עלולים ליפול טרף למשווקים טורפניים צילום: Huskyherz/Pixabay

שלישית, השרה טועה בהנחה כי הסכומים הללו יפסקו כנגד המפרים, או כי הם ירתיעו מישהו מן העבריינים האלה.

 

כמי שמכיר את הפסיקה בנושא חוקי הספאם, אני יודע שחקיקה דומה שקבעה פיצוי ללא הוכחת נזק של 1,000 שקל – סכום פעוט בהרבה – בעבור כל פנייה אסורה, רוקנה בפועל מתוכן באמצעות פסיקה שפירשה את הסכום בתור סכום "מקסימלי", שניתן להפחית ממנו בהינתן שיקולים אלו או אחרים.

 

אפילו ערעור לעליון שקבע שהפיצוי מתחיל בסכום זה לא שינה את המצב. נדירות מאוד התביעות בהן הפרה של חוק הספאם מזכה את הנפגע במלוא סכום הפיצוי הקבוע בחקיקה. אף אם יצליחו לאתר את המפרים – ההליך המשפטי לא יניב את התוצאה הרצויה וספק אם הוא ימנע את הישנות התופעה או המשכה.

 

אני שב ומדגיש: הבעיה של הטרדה לקוחות, ובמיוחד הבעיה של טכניקות מכירה אגרסיביות שמנצלות חולשה או מצוקה של צרכן, היא בעיה אמיתית. אבל הפתרון המוצע כאן הוא לא פתרון – הוא החמרה של הבעיה.

 

אז איך כן אפשר לפתור את הבעיה הזו? הממשלה צריכה להפנים כלל פשוט אחד מתחום הגנת הפרטיות ותכנון המערכות מראש להגנתה – חזקה על כל מאגר מידע שיעשה בו שימוש, כולל לרעה, וכולל למטרות שונות מאלו שלשמם הוא הוקם.

 

לפיכך, הרבה פעמים הפתרון הטוב ביותר הוא להפוך את המשוואה לחלוטין: יש להקים מאגר שיאפשר - רק למי שמעוניין שיתקשרו אליו להצטרף אליו - ולאסור על כל משווק לפנות לכל מי שמחוץ למאגר זה.

 

אם אנחנו באמת רוצים לשים סוף לתופעה, הנטל להסכמה לקבלת הצעות שיווקיות צריך להתהפך לחלוטין, כאשר הלקוח שמוכן לקבל הצעות שיווקיות צריך להסכים פרטנית לכל חברה המעוניינת לשווק לו, והמידע צריך להישמר בצורה מבוזרת – ולא ריכוזית – וצריכה להיות מגבלה על סחירותו והעברתו.

 

אם השרה לשיוויון חברתי מעוניינת באמת לפתור את הבעיה – כך יש לעשות זאת.

 

יונתן ברוורמן הוא עורך דין, מוסמך CIPM, מייעץ בהתנדבות לעמותת אל-ספאם

בטל שלח
    לכל התגובות
    x