הכסף של הציבור, לא של פוקס

היום צפוי להתקיים בוועדת הכספים דיון מכריע לקראת אישור מתווה שנוי במחלוקת למתן מענקים לעידוד תעסוקה - וזו הזדמנות אחרונה לתקן ולו במעט את העיוותים שלו. 

אחד העיוותים האלה, למשל, מגיע מהחלטת שר האוצר ישראל כץ לתת למעסיקים מענק עבור כל העובדים שיחזרו, בלי להתחשב בכך שיש נתח נכבד של עובדים שהמעסיקים חייבים לקחת בחזרה כדי להפעיל את העסק. הסיכוי שיו"ר ועדת הכספים משה גפני יהפוך את ההחלטה של כץ נמוך. בתקופה כל כך קשה כלכלית, כל שקל שיצליח להוציא ממנו לטובת המגזר החרדי הוא חיוני. 

בעל השליטה בפוקס הראל ויזל צילום: עמית שעל

כדי להבין עד כמה המציאות שיצר כץ מעוותת, צריך רק להסתכל על קבוצת פוקס. למשל, ההחלטה להעניק למעסיקים 3,500 שקל עבור כל עובד שהוחזר באפריל תורמת כ־7 מיליון שקל לכיסו של ויזל, לצד 21 מיליון שקל שיקבל עבור מאי. עבור כ־30% מהעובדים פוקס לא תקבל מענק, משום שאלה עובדים במשרה חלקית, שעבורם לא ניתן תשלום מהמדינה - החלטה שעליה מתחולל כעת מאבק. מענק רטרואקטיבי למעסיקים שהחזירו עובדים כבר באפריל ומענק עבור עובדים חלקיים הם צעדים הוגנים והגיוניים. לא צריך לשפוך את התינוק עם המים ולמנוע אותם כדי לצמצם את המענק לחברות גדולות כמו פוקס.

אבל יש מה לעשות. בחודשים האחרונים כץ הוצף באינספור רעיונות טובים יותר, למשל לתת מענק בגובה השכר הממוצע בעסק. אלא שמי ששוחח עם כץ על הנושא והציע הצעות שונות שמע ממנו בעיקר מנטרה אחת: אני צריך לקרוא לכסף הזה תמרוץ העסקה. זה דחק הצידה רעיונות טובים לטובת רעיונות שיכולים להניב הון פוליטי וציבורי.

הדבר היחיד שוועדת הכספים יכולה עוד לעשות כדי לתקן את המתווה המעוות שהביא לה כץ לאישור הוא לקבוע תקרת מענק, כך שחברות לא יכולות לקבל למשל יותר מ־10 מיליון שקל. רק כך חברות כמו פוקס, שדיווחו על חיסכון של 95% בהוצאות בתקופת הקורונה, לא יקבלו עשרות מיליונים מכספי הציבור.