שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
בחירות 2020

ניתוח כלכליסט

הקרב הקשה על מצביעי הימין הרך

מפלגות כולנו וזהות התפרקו, והשאירו מרווח תמרון קטן מאוד של קולות שאפשר להעביר בין הגושים; כעת, כחול לבן וישראל ביתנו מחזרות אחר מצביעי הימין הרך דרך התמקדות בנושאי דת ומדינה, כדי לנסות להשיג שובר שוויון בבחירות; ואיך הקול הרוסי ישחק הפעם תפקיד. כתבה שנייה בסדרה

שחר אילן 20:1519.02.20

התחרות על קולות הימין המתון ותומך חופש הדת אמורה לכאורה להיות בין הליכוד מצד אחד לישראל ביתנו וכחול לבן מצד שני. בפועל, בשבוע האחרון התפתחה תחרות קשה דווקא בין כחול לבן לישראל ביתנו. כחול לבן חזרה ביום שבת לשחק במגרש הדת והמדינה, כשיו"ר המפלגה בני גנץ התחייב בסבב הראיונות להעביר את חוק הגיוס ולפתור את בעיות חופש הדת. מנגד, יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן הגיש עתירה לבג"ץ להדחת הרב הראשי הספרדי יצחק יוסף. ליברמן העביר בכך מסר כפול – הוא לא רק בעד הדחת הרב המקורב לש"ס, הוא גם מקבל (נכון להיום) את סמכות בג"ץ. 

 

 

"הקהל הכי חשוב זה הימין הרך", אמר ל"כלכליסט" היועץ האסטרטגי איתי בן חורין, שעבד עם כחול לבן בסיבוב הבחירות הראשון ובעצם הציג את המפלגה החדשה לציבור הישראלי. בן חורין מסביר ש"אלה אנשים שהצביעו ב־2013 ליאיר לפיד ולנפתלי בנט. ב־2015 הם הצביעו למשה כחלון. ב־2019 הם התחלקו בבחירות הראשונות בין הימין החדש, כחלון וכחול לבן. בבחירות השניות חלק הלך לימינה, חלק לליברמן וחלק נשארו בכחול לבן".  

 

לדבריו, "הניתוח של האנשים האלה נורא משמעותי, כי זה ממש מעבר קולות בין הגושים". הוא גם מספר ש"אלה הפילוחים הכי יקרים לקניית חשיפה בפייסבוק וגוגל, כי הכי הרבה מבקשים אותם. זה יכול לצאת פי 3–4 מפילוחים אחרים". הסטטיסטיקאי רפי סמית אומר שאחת התופעות החדשות של הפוליטיקה הישראלית היא היווצרות הקול הימני החילוני שמהווה 10%–15% מכלל הקולות, ורבים מהמשתייכים אליו הם עולים. הימין הרך הוא חלק מהקול שאליו, בין היתר, מופנה קמפיין הממשלה הליברלית של ליברמן. הליכוד אינו יכול לפנות אל הימין הרך באמצעות נושאי הדת והמדינה. בסופו של דבר, הליכוד נכנע כל כך הרבה למפלגות החרדיות בקדנציה האחרונה ורואה בהן שותפות טבעיות. במקום זה הוא מזהיר את הבוחרים שגנץ יישב עם הרשימה המשותפת.

 

מעט מעברי קולות

 

איש הסייבר אריק גומנובסקי ערך ניתוח של מעבר הקולות בין המפלגות והגיע למסקנה שרובו המכריע נבע מהתפרקות כולנו של כחלון וזהות של משה פייגלין. לפי הניתוח, 42% מקולות כולנו (64 אלף) הלכו לכחול לבן, 20% לישראל ביתנו (30 אלף) ורק 16% לליכוד. גם זהות, שלא עברה באפריל שעבר את אחוז החסימה אבל בזבזה קולות שווי ערך לשלושה מנדטים, תמכה בליכוד. אלא שמהניתוח של גומנובסקי עולה שרק 43% (כ־50 אלף קולות) מהם נשארו בגוש הימין. 22% (26 אלף קולות) הלכו לישראל ביתנו ו־24% (29 אלף קולות) הלכו לעוצמה יהודית, שלא עברו את אחוז החסימה, ולמעשה התבזבזו שוב.

 

מעברי קולות נוספים, לפי גומנובסקי, היו מהמפלגות הגדולות לישראל ביתנו: הליכוד איבד 20 אלף קולות לישראל ביתנו וכחול לבן 38 אלף קולות, כלומר מנדט שלם. "אני לא חושב שהרוסים גילו את ליברמן", אומר בן חורין על מקור הקולות הנוספים של ישראל ביתנו. "מי שגילו את ליברמן בסיבוב השני זה הוותיקים. אתה רואה את העלייה לא מהשבט הרוסי, אלא מהשבט הלבן". מומחים אחרים מעריכים שליברמן קיבל בסיבוב השני בין חצי מנדט למנדט נוספים בלבד מהקול הרוסי.

 

את תוספת הקולות לליברמן דווקא מהוותיקים מדגים ניתוח תוצאות ההצבעה בהוד השרון שהעביר ל"כלכליסט" ד"ר עופר קניג מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. הליכוד וכולנו איבדו בבחירות האלה 1,200 קולות. ישראל ביתנו גדלה פי ארבעה מ־400 ל־1,600 קולות. בחיפה, עיר הבית של שר האוצר ויו"ר כולנו כחלון, מפלגת הליכוד (כולל כולנו) ירדה ב־5% וישראל ביתנו עלתה ב־5%. בסך הכל מדובר בנדידת קולות מאוד קטנה. ממחיש את זה מאוד ניתוח נוסף שערך קניג של הקולות שקיבלה כחול לבן בשש ערי מרכז מבוססות. בכולן היא קיבלה את אותו אחוז קולות של הסיבוב הראשון או שחל שינוי של פחות מאחוז מכלל קולות המצביעים. קשה שלא להגיע למסקנה שאחרי שכולנו וזהות כבר התפרקו, כמעט לא נשארו קולות שאפשר להעביר ולשני הגושים נותר רק להתפלל שהמצביעים של הצד השני יישארו בבית.

 

מהו הקונפליקט המוביל

 

למפלגות החילוניות אין שאלה אם ענייני דת ומדינה יכולים להשפיע על הבחירות. ברור שהם יכולים והם כבר עשו זאת בעבר. השאלה היא אילו מפלגות מוכנות להשתמש בהם, בידיעה שאחר כך יצטרכו אולי להקים ממשלה עם המפלגות החרדיות. הטעות של המפלגות החרדיות היתה שהפכו את עצמן לחלק בלתי נפרד מגוש הימין ומהבלוק של נתניהו. לכן הן כבר לא לשון מאזניים וגם לא מתחרים על חסדיהן. לשמאל, למרכז ולליברמן אין בעצם מה להפסיד אם הם מסלימים את קמפיין הדת והמדינה.

 

מימין: יו"ר כחול לבן בני גנץ יוו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן מימין: יו"ר כחול לבן בני גנץ יוו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן צילומים: אבי מועלם, אלכס קולומויסקי

 

מסרים לוחמניים בנושאי דת ומדינה מכוונים במידה רבה לעולים מברית המועצות לשעבר, אבל לא רק. לפי מדד הדת והמדינה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון, כשני שלישים מהציבור תומכים בנושאי חופש דת כמו חופש נישואים ויותר מזה בשוויון בנטל. זה כולל את הימין החילוני שעשוי להכריע את הבחירות. לפי מדד הדת והמדינה, 83% מהעולים אינם מרוצים מפעילות הממשלה בתחומי הדת והמדינה לעומת 72% מהוותיקים. אפשר להעריך שכ־15% מהוותיקים (חרדים דתיים, מסורתיים מאוד) אינם מרוצים מהמדיניות כי היא חילונית מדי לטעמם. כלומר הפער גדול בהרבה. נתון לא פחות חשוב: 75% מאנשי המרכז הנוטה לימין ו־57% מאנשי הימין אינם מרוצים ממדיניות הממשלה בתחום הדת והמדינה. 64% מהציבור תומכים או די תומכים בממשלה ללא המפלגות החרדיות. זה כולל 49% מאנשי הימין ו־71% מהמרכז הנוטה לימין.

 

ואולי השאלה החשובה ביותר במדד שלפוליטיקאים כדאי לבדוק היא מהו הקונפליקט החשוב בחברה היהודית. בתקופת ממשלת נתניהו–לפיד ירד הקונפליקט בין חילונים לחרדים למקום השני, אחרי הקרע בין הימין לשמאל. בשנים האחרונות הוא חזר להוביל. בספטמבר 2019, 72% מהציבור חשבו שהוא הקונפליקט החשוב ביותר או השני בחשיבותו.

 

מצביעים פחות

 

מערכת הבחירות האחרונות היתה טובה מאוד לישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. אפשר לראות את זה ביישוב עם אחוז עולים גדול כמו כרמיאל. שם, לפי הניתוח של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ישראל ביתנו עלתה מ־16% ל־24% מהקולות בכרמיאל. הליכוד ירד שם מ־37% ל־31%. כך שסביר שחלק מהתוספת של ישראל ביתנו הגיעה מעולים שלא הצביעו באפריל 2019 ומחלק מוותיקים שעברו מהליכוד ומכולנו.

 

משה כחלון. קריסת כולנו טרפה את הקלפים משה כחלון. קריסת כולנו טרפה את הקלפים צילום: רויטרס

 

ישראל ביתנו עלתה בבחירות ספטמבר 2019 מ־5 מנדטים ל־8 ומ־173 אלף קולות ל־310 אלף קולות. היא ביצרה את מעמדה כלשון המאזניים האמיתית של הפוליטיקה הישראלית, תפקיד שבמשך שנים יוחס למפלגות החרדיות. הסיבה לכך היא שהמפלגות החרדיות, ועוד יותר הבוחרים שלהן, הפכו בפועל לחלק מגוש הימין.

 

לפי נתוני הלמ"ס, הקול הרוסי מהווה 12% מבעלי זכות הבחירה שהם כ־770 אלף קולות. לכן הם היו שווים כ־15 מנדטים, אם היו מצביעים באחוז ההצבעה הרגיל. אלא שאחוז ההצבעה של העולים נמוך משל יתר הישראלים, אולי בגלל היעדר תחושת שייכות של חלקם, ולכן כמה מנדטים מתבזבזים.

 

בסיס התמיכה של ליברמן הוא 4–5 מנדטים של עולים מבוגרים ברובם. בבחירות האחרונות ההערכה היא שמתוך 8 המנדטים של ישראל ביתנו, 5–6 הגיעו מעולים. כלומר קמפיין הדת והמדינה של ליברמן גרם לחצי מנדט עד מנדט של עולים, שלא השתתפו בבחירות באפריל, לצאת מהבית ולהצביע בעד ליברמן ונגד החרדים.

 

ד"ר ואצ'יסלאב קונסטנטינוב, סטטיסטיקאי ומומחה לדמוגרפיה שחקר את דפוסי ההצבעה בציבור דוברי הרוסית, מעריך ש־40%–50% מהמצביעים הרוסים מצביעים לליברמן, 30% לליכוד ו־20% לכחול לבן. הפעיל החברתי אלכס טנצר, לשעבר יו"ר ועדת המעקב לביצוע ההבטחות לעולים, מעריך שבבחירות האחרונות ישראל ביתנו עלתה בקרב העולים מ־5 ל־6 מנדטים, הליכוד קיבל 3.5–4 מנדטים, כחול לבן בין 1.5–2 מנדטים (לדבריו, "בגלל טעויות שעשתה") וימינה חצי מנדט.

 

המצביעים של ליברמן רוצים תוצאות

 

האתגר של ליברמן איננו רק להתרחב, אלא גם לשמור על הקיים. באפריל הוערך אחוז ההצבעה הרוסי במחצית. אפשר להניח שבספטמבר הוא התקרב ל־60%. "אני חושב שבבחירות הקרובות תהיה ירידה באחוז ההצבעה אצל העולים וירידה לליברמן", אומר קונסטנטינוב. "יש תמיכה גבוהה בליברמן אבל גם אכזבה ממנו, כי חלק מהמצביעים חושבים שהוא גרם לבחירות הנוספות. הוא אמר שיביא לממשלת אחדות, אבל זה לא הצליח".

 

את נקודת התורפה הזו של ליברמן איתר גם ראש הממשלה בנימין נתניהו שבראיון לערוץ 9 הרוסי אמר ש"ליברמן מנע ממני פעמיים להקים ממשלת ימין". הוא גם הוסיף כמובן את האזהרות הבלתי נמנעות מממשלה עם ערבים: "ליברמן הולך עם גנץ ולגנץ אין אפשרות להקים ממשלה בלי אחמד טיבי". נתניהו סיכם: "אם אתם רוצים בחירות רביעיות או ממשלה שתלויה באחמד טיבי, אז תצביעו לליברמן".

 

טנצר אומר ש"המצביעים רוצים תוצאות, פנסיה, דירות, שינוי בדת ומדינה, ותוצאות אפשר להשיג רק בממשלה". לדבריו, ליברמן מבין את זה, ולכן התעמולה שלו כבר לא מתמקדת רק בדת ומדינה אלא יורה לכל הכיוונים ומתמקדת במסר שתהיה ממשלה וליברמן יישב בה.

 

אבל ליברמן גם מרגיש יותר ויותר חופשי להבהיר לבוחריו שהוא לא בכיס של הימין. אם בבחירות הקודמות הוא התחייב שילך רק לממשלת אחדות, בבחירות האלו הוא מבהיר שיישב גם עם העבודה־גשר־מרצ. המשמעות הפוליטית של הדברים האלה היא שאם לגוש המרכז־שמאל עם ליברמן יהיו יותר מנדטים מאשר לגוש הימין, הם יוכלו להקים ממשלת מיעוט. במקרה כזה, ישראל ביתנו צפויה לשבת בממשלה שתיהנה מתמיכת הרשימה המשותפת מבחוץ.

 

איפה נציגי העולים

 

חזית אחרת של ליברמן רגועה יותר. איש הסייבר אריק גומנובסקי, שפרסם ניתוח של תוצאות הבחירות, מעריך שאין לו מה לחשוש מבורחים שיערקו לימינה. "ברגע שבנט ושקד חזרו לסמוטריץ' ולרב רפי פרץ, הם סתמו מבחינת העולים את הגולל על האופציה של מפלגה ימנית ליברלית", אומר גומנובסקי, "אז זה משאיר לליברמן מגרש משחקים חופשי".

 

עבור הבוחר הרוסי כחול לבן פחות מושכת מיש עתיד שבראשה דמות מזוהה עם המאבק בחרדים כמו יאיר לפיד. החמירה בהרבה את המצב העובדה שכחול לבן שילבה במקום ריאלי ברשימה בשתי מערכות הבחירות האחרונות רק עולה אחד מרוסיה, ח"כ יואל רזבוזוב מיש עתיד (מקום 18). גם העובדה שהיו שני מועמדים עולים מאתיופיה נתפסה כאמירה שהעולים מאתיופיה יותר נחשבים למפלגה. בבחירות האלה ניצלה כחול לבן את המעבר של ח"כ גדי יברקן יוצא אתיופיה לליכוד כדי לשלב את הכתב הצבאי של ערוץ 9 אנדרי קוז'ינוב במקום ה־33. ספק אם הוא מושך הקולות האולטימטיבי, אבל לפחות כבר אי אפשר להאשים את כחול לבן בזלזול בעולים מברית המועצות לשעבר.

x