לקרוא את דו"ח העוני נכון

דו”ח העוני השנתי של הביטוח הלאומי שהתפרסם שלשום, עורר גם השנה דיון בנוגע למדיניות הכלכלית־החברתית שיש לנקוט כדי להפחית את העוני, שממשיך להיות אחת הבעיות המאקרו־כלכליות הקשות של ישראל. זו אחת ממטרות הדו”ח: ליצור דיון.

אלא שגם השנה כדאי לקחת בחשבון שתי נקודות שעלולות להפוך את פרסום הדו”ח מחשוב לשגוי.

ראשית כל, העובדה שהיקף העוני עלה בחלק מהפרמטרים המרכזיים אינה מפתיעה, וקשורה באופן חישוב קו העוני, המוגדר כמחצית מההכנסה החציונית. ככל שההכנסה החציונית עולה, ובישראל היא עלתה מהר יותר מהכנסה הממוצעת, קו העוני עולה גבוה יותר ומותיר יותר אנשים תחתיו. זינוק מהיר של ההכנסה החציונית הוא בשורה חיובית, שמשמעותו צמצום אי השווין וצמצום הפער בין ההכנסה הממוצעת לחציונית.

סיוע לנזקקים צילום: אביגיל עוזי

זו הסיבה שב־OECD אימצו, לצד המדידה המסורתית, מדד לבדיקת העוני על פני זמן שמעוגן בשנה מסויימת ומוצמד למדד ("קו קבוע"). "שיעור העוני היחסי מסייע בלכידת העוני בנקודת זמן נתונה, אך עשוי להיות מטעה כשמשווים כיצד העוני משתנה לאורך שנים”, מסבירים כלכלני ה־OECD. אגב, לפי מדד העוני המעוגן של ה־OECD, ישראל רחוקה מהמקומות הראשון והשני בעוני.

בעיה נוספת עם דו”ח העוני היא ניצולו כדי לעודד יוזמות כלכליות שנזקן עולה על תועלתן, דוגמת העלאת שכר המינימום, הצעה שחוזרת באופן פבלובי מדי שנה אחרי פרסום הדו”ח. שכר המינימום בישראל עודכן בקצב מהיר ונחשב גבוה. העלאתו בכפייה, ולא בהתאם להתפתחות בפריון, עשויה בטווח הארוך להרחיב את העוני, לרבות בקרב קשישים.

העלאת שכר המינימום במגזר הציבורי מובילה להעלאת הארנונה - מס שצמוד לאינפלציה ולשכר במגזר הציבורי. מעבר לכך, הדבר יחייב את בעלי המפעלים והעסקים לעדכן את שכרם של העובדים - וכיוון ששכר הוא תשומה מרכזית ליצרנים, הם יגלגלו זאת על הצרכנים. הדבר ישפיע במיוחד על קשישים, שאינם מקבלים שכר, ונטל המחירים שיעלו יחמיר את מצבם.