שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
משפט

מדינת ישראל נגד נתניהו

כשראש ממשלה משתעבד לחולשותיו והתמכרויותיו

החומרה בהתנהלות נתניהו היא גם בכתב האישום אבל בעיקר במאמצי ההיחלצות שלו. הוא מסית, משסה, מחרחר, מכשיר את הכהניסטים והגזענים כשותפים פוליטיים לגיטימיים, מרסק את דימוי מערכת המשפט, תוקע את המדינה במערכות בחירות חוזרות

משה גורלי 06:4924.11.19

1. האם נאשם בפלילים יכול להיות ראש ממשלה? למשפט יש תשובה, אבל המשפט הוא לא השחקן היחיד ואפילו לא השחקן החשוב ביותר. ישנם שיקולים ערכיים וציבוריים ויש גם הדוגמה האישית. ראש ממשלה שמוגש נגדו כתב אישום איננו יכול לטנף על רשויות האכיפה, אפילו אם הוא משוכנע שנגרם לו עוול. אבא של סלומון טקה ז”ל, בכאבו הגדול, יכול.

 

לצפייה בכתב האישום המלא לחצו כאן

לצפייה בתמלילי החקירות בתיק 4000 לחצו כאן

 

נתניהו לא יכול כי הוא מחויב באחריות ממלכתית להגנת המוסדות החיוניים ביותר לקיומן של חברה, מדינה ודמוקרטיה. כאשר נתניהו מעדיף את האינטרס האישי שלו כנאשם ונוטש את חובתו הציבורית כראש ממשלה, הוא לא יכול ולא ראוי להיות ראש ממשלה. 

 

היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. גבולות האינטרס האישי והציבורי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. גבולות האינטרס האישי והציבורי צילום: ynet

 

 

אבל נתניהו יגרום כל נזק אפשרי במאמצי ההישרדות האישיים שלו. נזקים פנימיים בתקיעת מדינה שמקרטעת כבר יותר משנה בין מערכות בחירות ללא ניהול וללא תקציב. תראו מה קורה בבתי החולים, ברשויות המקומיות, במוסדות החינוך. ובנוסף, נתניהו הוא נזק למוניטין הבינלאומי של ישראל כשהוא מספר לעולם שמערכת המשפט כאן תופרת תיקים ומחוללת הפיכה שלטונית, שהדמוקרטיה הישראלית קורסת אל מול המיליציות של צלאח א־דין.

 

2. נתניהו מגייס למאמצי ההרס שלו כל דוגמה אפשרית לכשלי המשטרה והפרקליטות. הדיון הזה הושק לפני כ־20 שנה בידי הפרופסורים אמנון רובינשטיין ומני מאוטנר, הוא הוצף באינספור דו”חות של הסנגוריה הציבורית ושודרג בידי פרופ' דניאל פרידמן שהיה שר המשפטים.

 

את נתניהו זה עניין כקליפת השום עד שמקורבו ניר חפץ נפל קורבן לתרגיל חקירה מפוקפק ושינה את עורו לעד מדינה. והנה, חצי שעה לאחר פרסום כתב האישום נגדו ביום חמישי שעבר, הודיע נתניהו שיקים ועדת בדיקה.

 

 

 

כרגיל, הוא מתעורר לפעולה כשמדובר בו. כנאשם אין לו מנדט מוסרי וציבורי לחקור את החוקרים, וקריאתו היא בסך הכל זריקת בוץ בנוסח של “אתם אומרים שאני פושע? אתם הפושעים”.

 

ובכל זאת, אציע כאן את תמצית מסקנותיה של ועדת הבדיקה שאולי תקום פעם: היועץ והפרקליטות אינם עוסקים בהפיכות שלטוניות ואפילו לא בימין־שמאל כפי שמוכיחה ה"הפיכה" שעשו לאהוד אולמרט.

 

הם לוקים לעתים במוטיבציית יתר, בצדקנות וטהרנות מופרזות, בשימוש נרחב מדי בגרזן הפלילי, בתגובת יתר נגד ביקורת. אבל, אפילו פרידמן, גדול המבקרים, מסכים שהדיון הזה לא אמור לעמוד לרשותו של נתניהו בגיוס מפגינים מוסתים ואלימים למענו. תיקון ייעשה במועד אחר ורק בידי אנשים נקיי דעת וכפיים.

 

   איור: יונתן וקסמן

 

 

3. אחת הדוגמאות של הדיון הזה היא הניסיון לפצל בין תפקיד היועץ המשפטי לממשלה לבין פרקליט המדינה. יוזמה של שר המשפטים פרידמן שבכירי מערכת המשפט טרפדו. בהמשך גם הפוליטיקאים זנחו את הפיצול וידעו למה. תארו לכם שהמילה האחרונה בתיקי נתניהו היתה של שי ניצן ולא של מנדלבליט. אלא מנדלבליט "הבלתי מפוצל" נקלע כעת לסיטואציה מרתקת בחסות הכאוס החוקתי שמנחיל לנו הנצמד לקרנות בלפור.

 

בשבוע שעבר חתם מנדלבליט כראש התביעה הכללית על כתב האישום נגד נתניהו. ועכשיו, הוא נפרד מגלימת התובע כדי ללבוש את גלימת היועץ המשפטי שאמור לסלול למדינה נתיב חילוץ מהתאונה החוקתית והמשטרית שאליה נקלעה. המשימה הזו מונחת לפתחו בגלל שחוקי יסוד: הממשלה והכנסת אינם מספקים את התשובות, וגם, כי עליו לנסח את עמדת המדינה לבג"צים שלבטח יתחילו לזרום בקרוב.

 

ואלה השאלות המרכזיות שצפויות לעלות על הפרק: האם חברי כנסת יוכלו להמליץ על נאשם בפלילים לראש ממשלה; האם נאשם יכול לקבל מנשיא המדינה מנדט להרכבת ממשלה, אם ינצח בבחירות, או אם יחתים 61 ח"כים ב־21 הימים הקרובים; האם על נתניהו להתפטר בגלל הפגיעה באמון הציבור; האם ניתן להחיל עליו את סעיף הנבצרות; האם להקים ועדת כנסת כבר עתה כדי שנתניהו יבקש כעת את הסרת החסינות ולא להמתין עד שתיכון הממשלה הבאה; וכמובן להגיב לעתירה שתוגש אם וכאשר תאשר הכנסת את החסינות. 

 

לכל הסוגיות האלה השפעה ישירה ועקיפה על משך הזמן שבו נזכה לחפיפה ההזויה שבין נאשם בפלילים לראש ממשלה. חפיפה שסעיף 18 לחוק יסוד: הממשלה בהחלט מאפשר - עד הכרעה בפסק דין סופי שיש עמו קלון. הסעיף היחיד בספר החוקים שתומכי נתניהו תומכים ואוחזים בו ללא סייג, ערעור ופקפוק.

 

4. נתניהו, והדברים נאמרים על ידי רבים, לא נמנה עם המושחתים הקלסיים שאוגרים מיליונים בכספי שוחד בחשבונות עלומים בבנקים זרים. לפחות לא כפי שידוע כעת לרשויות ולתקשורת. הוא בעיקר קורבן לחולשותיו, התמכרויותיו ומשפחתו. תיק 1000 מספר על התיאבון למתנות חינם. תיקי 2000 ו־4000 מספרים על הכמיהה העזה לסיקור חיובי.

 

וההתמכרות הזו מועצמת שבעתיים ברוח הגבית שמספקת מאחור המשפחה התובענית. הסיגרים ובעיקר השמפניות והתכשיטים זה בעיקר שרה. וכאשר הוא כבר מרוצה מהסיקור בוואלה, מרעיל אותו יאיר בהסברים למה האתר השמאלני הזה בעצם דופק אותו כמו כולם. ביום מן הימים שרה ויאיר יכולים להתברר כמועילים לנתניהו רק בדבר אחד - כטיעונים להקלה בעונש.

 

“כבודכם”, הוא יפנה לרחמיהם של השופטים אם וכאשר יורשע, “אתם יודעים מה עברתי בבית, אתם חושבים שהיתה לי ברירה?”. ואולי סנגוריו אפילו יטענו ל”הגנת הצורך” שפוטרת מאחריות פלילית את מי שפעל להצלת עצמו.

 

החומרה בהתנהלות נתניהו היא גם בכתב האישום אבל בעיקר במאמצי ההיחלצות שלו. הוא משול לילד שנתפס בקלקלתו גונב במכולת, ובנתיב הימלטותו הוא מחריב ומרסק את כל מה שבדרכו.

 

הוא מסית, משסה, מחרחר ריב ומדון, הוא מכשיר את הכהניסטים והגזענים כשותפים פוליטיים לגיטימיים, הוא מרסק את דימויה של מערכת המשפט, הוא תוקע את המדינה במערכות בחירות חוזרות ונשנות, הוא מבאיש את שמה של מדינת ישראל בעולם.

 

גם אם באמת ובתמים, אף שתמים הוא לא, הוא מאמין שנעשה לו עוול - חובתו כראש ממשלה לכבד את הדין ואת רשויות האכיפה, לשחרר את המדינה מהנטל הזה ולהילחם על חפותו בבית המשפט. ובהחלט יש לו קייס לא רע ויש לו גם עורכי דין טובים.

 

מה שאין לו, מה שהכי חסר לו, זה מבוגר אחראי שיסביר לו את הגבולות בין האינטרס האישי לציבורי, בין מה שמותר לנאשם ומה שאסור לראש ממשלה. כשיועציו הקרובים ביותר הם רעייתו ובנו, קל להבין ולמתוח את הקו המחבר שבין כתב האישום לבין העונש שכולנו נושאים בו.

 

5. אלא שהמשפחה היא בעיקר טיעונים לעונש, והאחריות היא קודם כל על בנימין נתניהו עצמו. הטרגדיה היא על האיש שאריק איינשטיין כתב עליו בשיר 'עיניים גדולות': "היה לו כל מה שאפשר לרצות והוא רצה יותר".

 

נתניהו הוא ראש הממשלה השני, אחרי אולמרט, ש"הופל" בידי הפרקליטות והתקשורת ובגלל אותן הסיבות: התיאבון העז למתנות חינם - לכסף, לסיגרים, לחליפות, לשמפניות, לתכשיטים, לתקשורת חיובית. כל אחד והדלק שמתאים לו, שעליו הוא נוסע.

 

ראשי הממשלה שלנו הם בעיקר קמצנים מתוסכלים, כמו מנשה נוי, ראש הממשלה ב”חמישייה הקאמרית”, שמתלונן כל הזמן על תלוש המשכורת הרזה שלו. במערכון ההוא טען נוי ש”שבשביל הכסף הזה הוא לא מביא גם שלום וגם ביטחון. תבחרו”.

 

נתניהו, “בשביל הכסף הזה”, לא הביא, לא את זה ולא את זה. אולמרט היה אהוד על השמאל ולא זכה לקמצוץ של איתרוג או הנחה בגלל העובדה הזו. אם תרצו, בשפת הביבים של ביבי, הוא היה קורבן ההפיכה השלטונית שהעלתה את נתניהו לשלטון.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x