שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
דעות

האונס בקפריסין: מה חסר לצעירים הישראלים?

בני נוער חייבים ללמוד לבנות תקשורת אפקטיבית ומכבדת, להתמודד עם קונפליקטים, לדעת להציב גבולות ולקבל את גבולות האחר, להבין מה נחשב לתוקפנות בקשר זוגי ולזהות נורות אדומות בקשר בעייתי. אם לא לומדים את זה בבית אז בבית ספר.

רבקה נוימן 12:1925.07.19

החופש הזה הוא חופש מטלטל בו נחשפנו למספר בלתי נתפס של אירועים מיניים אלימים: אונס קבוצתי של ילדה בת 11, התעללות איומה של אב בשלוש בנותיו ובאשתו, וסב שחשוד בביצוע מעשה סדום בנכדתו ואונס קבוצתי שביצעו 12 צעירים ישראלים בקפריסין.

 

ובינתיים, הרשת גועשת. כולם מזועזעים ונעים בין האמירה "אלו הילדים של כולנו" לבין האמירה "בני טובים, תלמידים מצטיינים, מלח הארץ שפותו למעשה". גם התקשורת לוקה בחלקה בסיקור צהוב, מוטה וחסר רחמים, הנותן במה לנרטיבים של האשמת קורבן, סיקור המייצר בהיחבא לגיטימציה לתרבות האונס.

 

ובקפריסין - דווקא המרחק נותן הצצה למערכת אכיפה שחוקריה אדישים לנרטיבים כאלו ואחרים המאפיינים פעמים רבות את החברה הישראלית ואלו פועלים מעצם הנסיבות בעיוורון וחרשות לכותרות הלא רלוונטיות בעברית. החוקרים לא מתרשמים מהעתיד הצבאי ביחידות מובחרות ככל שתהיינה, ולא מכך שאלו "בני טובים", "מלח הארץ", "תלמידים מצטיינים" שפותו ע"י התיירת בת ה- 19. משטרת קפריסין פועלת בשטח סטרילי שאינו מזוהם מהתערבות התקשורת, מלחץ המשפחות ומכריהן, מהסטטוס החברתי של טובי בנינו.

 

 

חלק מהחשודים במעורבות באונס הקבוצתי באיה נאפה, קפריסין חלק מהחשודים במעורבות באונס הקבוצתי באיה נאפה, קפריסין צילום: אי פי איי

 

פתאום בולט יותר מתמיד העיוות המלווה את הטיפול במעשי האונס בישראל אשר בזה אחר זה מלווים במנגנונים חברתיים עוצמתיים של האשמת הקורבן, אמפתיה כלפי "בני הטובים" והתחשבות מערכת המשפט בהם בטענה ש"כל עתידם לפניהם", תוך עיוורון לכך שריסקו את נפשה של אותה ילדה/נערה שתתמודד עם המעשה ותתייסר כל ימי חייה.

 

כחברה איבדנו כל רסן. גדל כאן דור שחי בסרט ומתעד עצמו בתסריטים שיצר בהשראת הפורנוגרפיה ברשת. דור שצריך תיווך של הורים ומערכת חינוך לכך שגילוי המיניות בגיל ההתבגרות בשילוב אלכוהול, סמים ולחץ חברתי עלול לייצר סיטואציות של יחסים ומגע מיני שאינו מיטיב ומהווה אקט אלים לכל דבר. והצעירים עדים להתייחסות סלחנית של כל רשויות המדינה לפגיעה ואלימות מינית, פיזית, רגשית כלפי נשים ונערות.

 

לא צריך לטוס לקפריסין או אילת, אין צורך לחכות לחופש הגדול, מתבגרים חווים זוגיות ומיניות בכל ימות השנה - במסיבות, בביה"ס, בבית, בטיול השנתי, בתנועת הנוער. התפיסות והדימויים בהם מוצגים נשים וגברים מייצרים לרוב תפיסת מציאות שגויה, לגבי האופן שבו מבנים גבריות ונשיות. לתא המשפחתי, לחברה, לתרבות, למערכת החינוך ולמכלול גורמים נוספים יש השפעה על תפיסתם של הצעירים מהי זוגיות מיטבית ואיך להמנע מיחסים פוגעניים.

 

החינוך אכן מתחיל בבית אך לתנועות הנוער ומערכת החינוך בה שוהים הילדים 12 שנים תפקיד מרכזי בתהליך החניכה לגבי יחסים מיטיבים והצגת אלטרנטיבה לתחלואי הפורנוגרפיה, ההסללות המגדריות והמחיר שהן גובות.

 

בני נוער חייבים ללמוד לבנות תקשורת אפקטיבית ומכבדת, להתמודד עם קונפליקטים, לדעת להציב גבולות ולקבל את גבולות האחר, להבין מה נחשב לתוקפנות בקשר זוגי, לנהל פרידה ולזהות נורות אדומות בקשר בעייתי ונורות ירוקות לקשר בריא. אם לא לומדים את זה בבית אז בבית ספר.

 

מערכת החינוך הפורמלית צריכה לקחת אחריות על הנושא, בנוסף להורים, ולא להתעלם ממנו. ממש כשם שמשקיעים בתכניות הכנה לצה"ל או בתכניות עידוד ל-5 יחידות במתמטיקה, יש להכין את בני הנוער לדרך בה מבססים מערכות יחסים מכבדות ונורמטיביות. יש להכניס לתוכנית הלימודים תוכנית חובה מחייבת לבני נוער, חוצת מגזרים, עדות ותרבויות שתעסוק במגדר, יצירת זוגיות בריאה ומניעת יחסים אלימים. תוכנית כזו תיצור כאן חברה בריאה באמת שתמנע את האסון הבא.

הכותבת היא מנהלת האגף לקידום מעמד האישה בויצו ישראל, מובילת תוכנית "שלי ורק שלי" בסבסוד קרן וינברג

בטל שלח
    לכל התגובות
    x