חקר ביצועים: השבוע של כחלון, אריסון ואמזון

כחלון: למד לשקר, ומהר

לפני הבחירות משה כחלון הכריז מעל כל במה שמפלגת כולנו תישאר עצמאית. השבוע הוא התחרט. קורה. שר האוצר אינו הפוליטיקאי הראשון שמשקר כדי לשרוד. מה שמופלא הוא המהירות שבה תרבות השקר משתלטת עליך מרגע שנכנעת לה. בסרטון שמיהר לפרסם הבטיח כחלון שהמפלגה, חרף מיזוגה בליכוד, תמשיך באורח פלא לשמור על הערכים שלשמם קמה. זו כבר אמירה שיוצאת לאוויר העולם כשהיא שקרית. ובעוד המילים הריקות האלה מהדהדות באוויר, כחלון הביע תקווה שדווקא לא ילכו לבחירות. האיש שכמה דקות קודם חתם במו ידיו על הקומבינה הפוליטית שתאפשר לנתניהו בחירות מיותרות כאלה ישב מול המצלמה, לא מצמץ, וקרא להימנע מבחירות "כדי לא לבזבז מאות מיליוני שקלים". ללמדנו שאם בשביל השקר הראשון נדרשו כמה חודשים של התחבטות והתמודדות עם אי־נעימות, השקרים שאחריו כבר מחליקים בגרון ולא דורשים יותר מכמה שניות.

אמיר זיו

שלט של משה כחלון צילום: עמית שעל

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

אריסון: מרוב אי־מעורבות

שרי אריסון עשתה הכל כדי לא להסתבך עם החוק, לא להיחשף לצרות. היא לא לקחה שום תפקיד ביצועי באף אחת מהחברות שהיו בשליטתה, וגם המעורבות שלה כבעלים כמעט שלא הורגשה. היא שמה אנשי אמון בתפקידי מפתח, ונתנה להם לעשות את העבודה. אבל התברר שהיא כנראה לא בוחרת אותם כל כך טוב. אחרי שהאיש שלה בראשות בנק הפועלים דני דנקנר הלך לכלא, התברר שגם ראשי שיכון ובינוי הסתבכו. והפעם הם גררו איתם את אריסון עצמה: השבוע התברר שהמשטרה ממליצה להעמיד אותה לדין באשמת מתן שוחד. לא משנה בכמה שכבות של מנהלים בעל שליטה מצפה את עצמו, בסוף החוטים מובילים אליו. אם הוא לא רוצה לפגוש את המשטרה, עדיף שימנע מהאי־מעורבות, יטרח לדעת מה קורה בחברות שלו וימנע את העבירות בעצמו.

גולן פרידנפלד

שרי אריסון צילום: מוטי לבטון

בר און: עוד סיכול של כץ

פרויקט הרכבת הקלה בגוש דן ספג השבוע מהלומה: מנכ"ל נת"ע יהודה בר און הודיע על פרישתו. זה האיש שלפני חמש שנים התניע את הפרויקט, "הוציא את המיזם מהמוות הקליני" שבו היה נתון במשך שנים, כהגדרת בכירים בענף. עם ההודעה על פרישתו, ראש אגף התקציבים, מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות, מנכ"לית משרד התחבורה והחשב הכללי החלו לשכנע אותו שיישאר — עד כדי כך מדובר באיש מפתח, ועד כדי כך כולם חוששים שעזיבתו תפגע בפרויקט המורכב הזה. לפני הודעת הפרישה בר און היה שקוע ביחסים עכורים עם יו"ר נת"ע הטרי, רם בלניקוב. ובלניקוב הוא מינוי של שר התחבורה ישראל כץ. פרויקט אינו קם ונופל על אדם כזה או אחר, אבל הסיפור הזה מוכיח שלפעמים, בכל זאת, הפרסונה עושה את כל ההבדל.

ליאור גוטמן

יהודה בר און צילום: אריאל שרוסטר

פיצוי על השריפות: רק תחליטו כבר

גל השריפות בסוף השבוע שעבר הצביע שוב על הלקונה בעניין פיצוי הנפגעים. הביטוח הפרטי הוא שאמור לשלם למי שביתם נשרף, אבל כשהשריפות מגיעות לכותרות וכשאפשר לגזור הון פוליטי — פתאום גם המדינה רוצה לפצות. אבל היא יכולה לעשות זאת רק אם השריפה התרחשה בעקבות הצתה על רקע לאומני; לפעמים מחפשים רקע כזה כמעט בכוח, כמו ב־2016, אז פוליטיקאים האשימו בהצתות עוד לפני שהיה למשטרה קצה חוט שכזה. הממשלה יכולה להחליט שמעתה והלאה היא מפצה נפגעי שריפות (בניגוד לעמדת האוצר, שחושש שהציבור יימנע מלעשות ביטוח אישי), והיא יכולה להחליט שהיא לא מפצה נפגעי שריפות (כפי שלמעשה החליטה בעבר); העיקר שתחליט, ותסביר לכל מרואיין תורן שזה המצב, ושיפסיק לחפש שעיר לעזאזל כדי לנצל את קרן מס הרכוש ועל הדרך להוסיף עוד דלק למתח הלאומי הקיים.

עמרי מילמן

צילום: AP

הפרלמנט האירופי: במי הוא ייאבק

מפלגת הירוקים זכתה השבוע בכמעט 10% מהמושבים בפרלמנט האירופי, והגדילה את כוחה מ־52 ל־69 חברי פרלמנט, אחרי קמפיינים שעסקו לא רק בצורך להתמודד עם משבר האקלים, אלא גם בשמירה על הדמוקרטיה ובזכויות למהגרים. לא רק היא התחזקה, אלא גם הימין הקיצוני שקורא לסגור גבולות בפני המהגרים. וכל זה קרה במקביל לפרסום של תוצאות מחקר שלפיו גובה פני הים יעלה בעוד כ־2 מטרים עד סוף המאה, ובכך יוביל ליצירת 187 מיליון פליטים חדשים. אנחנו נמצאים ברגע היסטורי, ואחרי שזכו באמון רחב מהציבור, האתגר של הירוקים כעת הוא לסחוף את ממשלות אירופה למלחמה בהתחממות הגלובלית במקום במהגרים.

תמר טוניק

באדיבות: youtube.com

אמזון: יורקת בפרצוף

טכנולוגיית זיהוי הפנים של אמזון, שנמכרת בהצלחה לשלל זרועות בממשל האמריקאי, זכתה בשנה האחרונה לקיטונות של ביקורת מצד מחוקקים וארגוני זכויות, שטענו כי יש בה הטיות מובנות שגורמות לאפליה של בני מיעוטים ולטעויות בזיהוי. השבוע החברה קיבלה הזדמנות לתקן את המעוות, כשבעלי המניות דנו בשתי הצעות לפקח על מכירת הטכנולוגיה הזאת. שתיהן נדחו: בראשונה, המחמירה יותר, תמכו רק 2% מבעלי המניות, בשנייה כ־27%. שוב התברר שחברות הטכנולוגיה אולי מנסות להתנער מרגולציה של הרשויות ולהבטיח רגולציה פנימית, אבל בפועל לא באמת אפשר לסמוך על היכולת שלהן לפקח על עצמן, כשהאינטרסים שלהן ברורים ורוח המייסדים חסרי הגבולות שורה על הכל. זו עבודה של המדינה, לא של אף אחד אחר.

ליאור באקאלו

ג'ף בזוס צילום: בלומברג

ליגת הבורסה: הכסף לא מספיק

במסגרת הסכם חסות חדש, בשלוש העונות הקרובות שמה הרשמי של ליגת־העל בכדורגל יהיה "ליגת הבורסה לניירות ערך" (אחרי שהשנה נקראה "ליגת ג'פניקה"). הסכמי חסות־שם תמיד קצת בעייתיים בהתחלה, במיוחד כשהשם לא מתגלגל על הלשון. "היכל מנורה מבטחים", למשל, עדיין מכונה "נוקיה", בעקבות 20 שנה של חסות מבית המותג הפיני; לאט לאט כבר מחלחל הצירוף "היכל מנורה", ופשוט מוותרים על מבטחים. בכדורגל, כבר השבוע השם קוצר ל"ליגת הבורסה", ומכאן הדרך לבדיחות על מועדון הבורסה היו קצרות מאוד. ובמילים אחרות: ליגת־העל קיבלה ספונסר מכובד, אבל יידרש הרבה זמן עד שתהיה בעצמה מותג מכובד.

אוריאל דסקל

צילום: ראובן שוורץ

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

הגבלות הווידיאו בוטלו

אינסטגרם: לא יכולה להכתיב

אחרי שפיצחה את הסטורי, אינסטגרם השיקה לפני שנה את פלטפורמת הווידיאו IGTV. הרעיון הבסיסי הוא אותה נוסחה, רק עם סרטונים שיצולמו אנכית - כי ככה הצעירים רואים תכנים בסמארטפון, ויצרני תוכן שרוצים להגיע אליהם צריכים להתאים את עצמם לפורמט החדש. אבל יצרני התוכן לא השתכנעו. הם מצאו דרכים עוקפות, כגון לסובב את הסרט ב־90 מעלות או להוסיף מסביבו רקע כדי שייראה כאילו הוא מתאים לפורמט האנכי. הם כבר הבינו שהם צריכים להשקיע בווידיאו בשביל הרשתות החברתיות, אבל לא היתה להם שום כוונה להתחיל לצלם הכל בפורמט שמתאים רק לערוץ הפצה אחד. אז עכשיו אינסטגרם ירדה מהעץ הזה, והסירה את המגבלות על העלאת סרטים בפורמט רוחב. מתברר שגם ענקית שיודעת לעקוב אחרי הטרנדים לא בהכרח יכולה להכתיב אותם בעצמה, ומתברר גם שלא תמיד אנחנו עובדים בשביל האינסטוש (גם אם בשאר הזמן אנחנו כן).

איתי שמושקוביץ

צילום: TechCrunch