$
בחירות 2019
באנר ערוץ בחירות 2019

ניתוח כלכליסט

מצביעים יקרים, רק אני אוכל את העוגה ואשאיר אותה שלמה

כלכלת ישראל עדיין רחוקה ממיתון, אך גם נקודת השיא כבר מתרחקת ועידן הסנטה קלאוס נוסח "נטו משפחה" תם. מה שיישאר לשר האוצר הבא של ישראל לעשות הוא בעיקר לקבוע סדר עדיפויות ולקצץ במקום אחד כדי להוציא יותר במקום אחר, מהלך שלא נעשה בתקופת נתניהו. ההבטחה היחידה שככל הנראה תתגשם היא חיזוק מערכת הבריאות הקורסת

אדריאן פילוט 06:5924.02.19

אם נסחפתם בגל הכחול־לבן שהטריף את המערכת הפוליטית, מומלץ לנשום עמוק ולחזור אל קרקע המציאות: מעטות מאוד מן ההבטחות הכלכליות שהשמיעו גנץ, יעלון וניסנקורן, ושהפריח השותף החדש יאיר לפיד, יוכלו להתגשם. גם היומרות המפליגות של יריבם המושבע נתניהו להמשיך לספק סחורה כלכלית נוצצת מוטלות בספק כבד. את המדיניות הכלכלית של הממשלה הבאה יכתיבו בראש ובראשונה התנאים המאקרו־כלכליים בישראל ובעולם, ואלה לא מבשרים טובות, ויצמצמו מאוד את מרחב התמרון של כל מי שייבחר.

 

 

בני גנץ, בנאומיו הטלוויזיוניים המתוקשרים, הבטיח הרים וגבעות: מ"תפנית חדה בטיפוח הגיל הרך" ועד "חגיגת יוקר המחיה נגמרה". המועמד שלו לשר האוצר, יו"ר

ההסתדרות אבי ניסנקורן, התהדר בראיון ל"כלכליסט" לפני שבוע כי יגדיל את תקציבי הבריאות, החינוך והרווחה, את קצבאות הזקנה, ואת ההקצאות לפריפריה ‑ והכל בלי להעלות מסים, תוך שמירה על מסגרת התקציב, בלי לפרוץ את יעד הגירעון ובלי להגדיל את יחס חוב־תוצר.

 

ראש הממשלה והליכוד בנימין נתניהו אמנם לא הציג תוכניות כלכליות או מצע, אבל בנאומיו האחרונים הוא ממשיך לייחס לעצמו את ההישגים הכבירים של המשק, שהבולט מכולם הוא השפל באבטלה. נתניהו רומז לכאורה שהוא ידע לחולל את הקסם הזה שוב, ולהביא לצמיחה בלתי מוגבלת שחוסר ניסיונם של יריביו מונע מהם לספק.

 

לא לעולם חוסן לישראל

 

אלא שבכלכלה אין קסמים. הסימנים המובהקים להאטה שכבר נראים בשטח מלמדים שאיש מהטוענים לראשות הממשלה ‑ לא הצמד גנץ לפיד ולא נתניהו ‑ לא יוכל לאכול את כל פרוסות העוגה שכבר לא תופחת מהר כבעבר. המציאות תכפה עליהם לקבוע סוף־סוף סדרי עדיפויות, דבר שנתניהו עצמו נמנע ממנו זה שנים, ושלא נעים להודות בו מעל הפודיום בעצרת בחירות.

 

כמה דרכים יעמדו בפני הממשלה הבאה. ראשית, היא תוכל לפעול ככל משק בית, ולקצץ במקום אחד כדי לבזבז במקום אחר. שנית, היא תוכל לבחור להעלות החוב, צעד זול יחסית שכן הריבית עדיין נמוכה ‑ אבל לא כדי לממן דירות לאזרחים שאין להם כסף, אלא להשקעה שתשתלם בטווח הארוך ‑ בכבישים, בצמתים ובתחבורה ציבורית. שלישית, תקופות של שפל כלכלי הן הזמן האידיאלי לבצע רפורמות מבניות עמוקות שהמשק הישראלי זקוק להן נואשות כדי לעשות קפיצת דרך.

 

 

וישנה כמובן האפשרות הרביעית: להעלות מסים כדי להגדיל את התקציבים החברתיים. ברור שבשיח הכלכלי של ערב ההליכה לקלפי, הסיכוי שאחד המועמדים ישמיע הצהרה כזאת נמוך מהסיכוי שהוא יבטיח למסור שטחים ביו"ש, בבקעת הירדן ובירושלים יחד.

 

כדי להמחיש את הסד שכל ראש ממשלה עתידי יהיה נתון בו, הנה הנתונים שפרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) לפני כשבועיים. התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) צמח בין המחצית הראשונה והשנייה של 2018 ב־2.2%, השיעור הנמוך ביותר זה שבע שנים. במונחי תמ"ג לנפש ההאטה כמעט מוחלטת: עלייה של 0.2% בלבד. במקרה של התמ"ג העסקי, הקטר האמיתי של המשק משום שהוא אינו כולל את המגזר הממשלתי, הצמיחה עמדה על 1.6% בלבד, השיעור הנמוך ביותר מאז המחצית הראשונה של 2012.

 

יתר על כן, הצריכה הפרטית לנפש, הנחשבת לביטוי של רמת החיים, נותרה עלתה בשיעור זניח של0.1%, מה שמשפיע גם על גביית מס ההכנסה והמע"מ, מקורות ההכנסה העיקריים של המדינה. מטרידה גם הירידה בהשקעות במשק: ההשקעה בנכסים קבועים (בתי מגורים והשקעות בבנייה, בציוד ובכלי תחבורה) ירדה במחצית השנייה של 2018 ב־4.1% בחישוב שנתי, אחרי שעלתה ב־1.8% במחצית הראשונה של השנה וב־6.3% במחצית המקבילה אשתקד. ההשקעה בבנייה למגורים ירדה בכ־3% ‑ שבעה רבעונים רצופים של ירידה, שעלולה לנבא את התחדשות עליית מחירי הדירות בעתיד. גם העלייה ביצוא כמעט התאפסה, ועמדה על כ־0.5%.

 

בהשוואה עולמית, ישראל עדיין מצטיינת לטובה. הצרה היא שמקור הצמיחה היה בעיקר בזינוק בתקציבים הממשלתיים שהוביל שר האוצר משה כחלון. למדיניות הזו היה מחיר כבד: זינוק חד בגירעון הממשלתי שמאיים לחצות רף של 50 מיליארד שקל ו־4% מהתמ"ג, לעומת יעד של 2.9%, הגבוה ממילא לכל הדעות. גם יחס החוב לתוצר עלה אחרי עשור של ירידה עקבית.

 

המסקנה? ישראל עוד רחוקה ממשבר או ממיתון, אבל בה במידה היא רחוקה מנקודת השיא. את הפירות שהניב המשק הישראלי בשנים השמנות בזבזה הממשלה הקודמת בתוכניות כמו נטו משפחה, מחיר למשתכן, ותוספות שערורייתיות לגמלאי המשטרה השב"ס.

 

כעת כבר אין הרבה מקום למדיניות מרחיבה. תם עידן סנטה קלאוס. המסגרות נוצלו, המשאבים הגיעו לקצם. הממשלה הבאה מתחילה את דרכה בנקודה שונה לחלוטין ב"במחזור העסקים" מזו שכחלון זכה לפגוש. לא בכדי, כשנשאל שר האוצר איך בדיוק יממן את הסובסידיה העצומה שהוא מתכוון להעניק למעונות יום אם יחזור לכס האוצר, הוא השיב: באמצעות כספים קואליציוניים שיוקצו מראש. כחלון יודע שאין כסף וגם לא יהיה: מה שלא יסומן ערב הקמת הממשלה, לא יהיה זמין יממה אחריה.

 

תם עידן סנטה קלאוס

 

"לפיד וגנץ לא מבינים שום דבר בכלכלה", תקף נתניהו בנאום שנשא ביום חמישי בתגובה להקמת המפלגה המאוחדת כחול־לבן. "הם הוכיחו את זה בעשייה שלהם. לכן הם יעשו מה שיגיד המומחה לכלכלה שלהם ששיבצו במעלה הרשימה שלהם, ניסנקורן ‑ יו"ר ההסתדרות ואיש השמאל הכלכלי, נציג הגופים הפופוליסטיים שמונעים תחרות במשק".

 

האבחנה של נתניהו כנראה מדויקת: לא גנץ, לא משה יעלון ולא גבי אשכנזי ‑ רמטכ"לים לשעבר אשר נמנו עם עובדי המדינה בעלי השכר והפנסיה הגבוהים במערכת ‑ לא התמודדו בשירותם עם מושגים כלכליים בסיסיים כגון "מחסור" ו"מגבלה תקציבית", ולא למדו את משמעותם האמיתית והעמוקה. לביטחון ולצה"ל תמיד "יש", ולכן השלושה לא היו צריכים בדרך כלל לנהל ולתעדף.

 

 

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, המועמד של גנץ לשר האוצר. "נתניהו לא יזם שום דבר" יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן, המועמד של גנץ לשר האוצר. "נתניהו לא יזם שום דבר" צילום: תומריקו

 

 

האבחנה של נתניהו גם ודאי אינה מפתיעה. היה ברור כי ברגע שגנץ צירף לשורותיו את יו"ר ההסתדרות, הקמפיינרים של נתניהו ושל בנט ימהרו להזכיר את העובדה המוכרת לכל: שר האוצר המיועד מטעם כחול לבן הוא שמאל כלכלי, שמאל מזן מאוד מסוים. ההבטחות המפליגות שהשמיע ניסנקורן בראיון ההוא ל"כלכליסט" מאששות את האבחנה הזאת. הוא יעלה את הפריון במשק, יפחית את הרגולציה ואת הבירוקרטיה, ישמור על העבודה המאורגנת וגם ימשיך בהעלאת שכר המינימום, ועל הדרך אפילו יוריד את יוקר המחיה. הוא מבטיח גם וגם וגם ‑ ובשפה מפורשת יותר: מדבר פופוליזם.

 

מר כלכלה לא ייזום דבר

 

ומה יקרה אם המהפך יתעכב, גנץ ולפיד לא יתיישבו בעוד חודשיים במשרד ראש הממשלה, ו"מר כלכלה" יזכה שוב בבחירות? מה אם האיש שהתעקש להזכיר לאזרחי ישראל בנאומו "אני הצלתי את כלכלת ישראל ב־2003 ושוב ב־2009 מול משברים עולמיים" ‑ יישאר בבלפור?

 

ובכן, אם נתניהו אמנם ימשיך באסטרטגיה שנקט בשתי הקדנציות האחרונות, הוא צפוי להפקיר את משרד האוצר בידי שותפו־יריבו הפוליטי, כפי שעשה ב־2013 עם לפיד ושוב ב־2015 עם כחלון. נתניהו העדיף אז לסגת מהמגרש הכלכלי, נעלם כלא היה. פה ושם היה מגיע לאירועים מיוחדים שיזמו שריו כדי להשיק איזו יוזמה משלהם, וכמו פושט יד התחנן לקבל קרדיט ולברך על המוגמר.

 

"הוא לא יזם שום דבר" אמר ניסנקורן בתשובה לשאלה אם לא מגיע לראש הממשלה בדל קרדיט על מהלכים כמו העלאת שכר המינימום או העלאת קצבאות הנכים. מי שמכיר את העובדות יודע שניסנקורן מדייק: נתניהו לא יזם אלא נסחף.

 

יש רק תרחיש אחד שיכול להביא לשינוי מרענן במדיניות הכלכלית ולהבטיח רפורמות מבניות, ואפילו תרחיש עם הסתברות לא מבוטלת: מינוי של איילת שקד לשרת האוצר. האישה שחוללה מהפכה במשרד המשפטים, בין שאוהבים את המהפכה הזאת ובין שלא, הוכיחה שהיא לא רואה ממטר ונחושה לבצע שינויים עמוקים. נראה כי היא הפוליטיקאית היחידה שתוכל להתעמת עם ועדי העובדים החזקים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x