שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
14.02.19
מוסף כלכליסט
אל תגידו שלא אמרנו: כך אפשר לגנוב את הבחירות בישראל
השפעה על הבחירות בישראל באמצעות פעילות סייבר או התקפה על מערכת המחשוב של ועדת הבחירות היא יותר מאפשרות סבירה. וזמן לתקן לא נשאר
נתניהו בקלפי, בחירות 2015. דאג שהתיקון לחוק התעמולה לא יחול בבחירות הנוכחיות, צילום: רויטרס
חיים שדמי 09:2514.02.19
1. תתכוננו

"

מדינה זרה מתכוונת להתערב בבחירות והיא תתערב. אני לא יודע לטובת מי או לרעת מי. אני לא יודע בשלב זה לזהות את האינטרס הפוליטי – אבל היא תתערב". לא בכל יום אומר ראש שב"כ מכהן דברים כמו אלה שאמר נדב ארגמן לפני כחודש באירוע פומבי.

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

 

"יש סכנה מוחשית שמערכת הבחירות תיפגע בצורה רצינית ושתהיה התערבות חיצונית, בתיאום עם גורם פנימי, כדי להסיט את תוצאות הבחירות. כל אדם, מימין או משמאל, צריך להיות מודאג לגבי התהליך הדמוקרטי בישראל", אומר אראל מרגלית בשיחה עם "מוסף כלכליסט". מרגלית, עד לאחרונה חבר כנסת, היה ועודנו יזם טכנולוגיה ומשקיע בלא מעט חברות סייבר. הוא היה חבר בוועדת המשנה החשאית לענייני סייבר של ועדת החוץ והביטחון מ־2015 עד 2017, תקופה קריטית בכל הקשור להיערכות לאפשרות של מתקפות סייבר על הבחירות. את הדברים שהוא אומר כאן לראשונה בפומבי אמר במשך יותר משנתיים בדיוני הוועדה הסגורים: "בלי התעוררות של כל המפלגות ודרישה להעביר את הפיקוח על מערך הסייבר לגורם אחר – יש סיכוי ברור ומיידי שתהיה התערבות סייבר בבחירות הקרובות".

 

"האם אני שקט לקראת הבחירות? אני לא שקט", אומר ל"מוסף כלכליסט" שופט העליון (בדימוס) סלים ג'ובראן, יו"ר ועדת הבחירות המרכזית מ־2013 עד 2015. "יש הרבה אנשים, גופים ומפלגות שיכולים להכניס דברים לרשת בלי לחשוף מיהם ולהשפיע. זה לא טוב. לכל מפלגה יש היום מומחי סייבר ומידע, ויש המון שיטות להשפיע על דעת הקהל בלי שהדבר יעבור ביקורת כלשהי. הכל פרוץ ומסוכן לדמוקרטיה".

 

 

"יש סכנה מוחשית שמערכת הבחירות תיפגע בצורה רצינית ושתהיה התערבות חיצונית, בתיאום גורם פנימי, להסיט את התוצאות. צריך לדאוג בנוגע לתהליך הדמוקרטי בישראל"
אריאל מרגלית. ח"כ לשעבר, חבר הוועדה לענייני סייבר בוועדת החוץ והביטחון
אריאל מרגלית. ח"כ לשעבר, חבר הוועדה לענייני סייבר בוועדת החוץ והביטחון
צילום: דנה קופל

 

"יש סיבה טובה לחשוש, מכיוון שלמי שרוצה לזהם את התהליך הדמוקרטי בישראל יש הכלים לעשות את זה. מצב ההיערכות של ישראל לאיומים כאלה הוא בלשון המעטה לא מספק", אומר דורון אופק, מומחה אבטחת מידע וסייבר מאוניברסיטת בן גוריון, המייעץ לצה"ל, לגופים ביטחוניים ולחברות גדולות במשק כיצד להיערך לאפשרות של התקפת סייבר. "בסקטור הביטחוני יודעים טוב יותר להגן מפני סייבר, אבל בסקטור הממשלתי שורר תוהו ובוהו ואין מספיק מודעות. מידע זז באופן חופשי, ללא בקרה ובלי שמישהו בודק את הצורך והיעד. בכל הקשור לבחירות הקרובות, כבר מאוחר מדי, כי הגנה על מערכת מחשוב הבחירות מחייבת תכנון ובנייה שלוקחים הרבה זמן. ובכל מקרה לצד המערכת המרכזית קיימות הרבה מאוד תתי־מערכות לא מוגנות מספיק או פרוצות, שמאפשרות מרחב פעולה אדיר".

 

2. כך זה יפעל

כשמדברים על סייבר ואבטחת מידע בבחירות, מתכוונים לשני סוגי איומים: תקיפה לשם שיבוש הבחירות עצמן או זיוף התוצאות שלהן; ושימוש במניפולציות ובהונאות "פייק ניוז" לשם יצירת תודעה כוזבת, שתטה את דעת הקהל. כבר לפני 3 חודשים נחשפה בידי נעם רותם ויובל אדם, האקרים אקטיביסטים, רשת של עשרות עד מאות בוטים וחשבונות טוויטר מזויפים, שהפיצה חומר התומך בבנימין נתניהו. ההערכה היא כי הרשת הופעלה בידי גורם זר, ובמהלך השנה וחצי שקדמו לחשיפתה צייצה אלפי ציוצים שנועדו להשפיע על השיח ברשת. הם כללו מסרים סותרים בעד ראש הממשלה, נגד רעייתו ונגד יהודים באופן כללי.

 

"סוג אחד של פגיעת סייבר הוא יצירה והפצה של מידע פיקטיבי", מסביר מרגלית. "היו מי שארגנו כ־450 אלף עמודי פייסבוק שנוהלו בארצות הברית ומחוץ לה, ויצרו טראפיק מטורף ברגעים קריטיים של קמפיין הבחירות. כך גם בברקזיט בבריטניה וגם בצרפת. דפוס הפעולה הזה יוצר תודעה כוזבת בעזרת פייק ניוז או מניפולציות, שמייצרת מציאות אלטרנטיבית.

 

 

"אני לא שקט לקראת הבחירות. אנשים, גופים ומפלגות יכולים להכניס דברים לרשת ולהשפיע בלי להגיד מיהם ובלי שתהיה כל ביקורת. הכל פרוץ ומסוכן לדמוקרטיה"
סלים ג'ובראן. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית הקודם, שופט עליון בדימוס
סלים ג'ובראן. יו"ר ועדת הבחירות המרכזית הקודם, שופט עליון בדימוס
צילום: אוהד צויגנברג

 

"סוג שני הוא למשל גניבת מידע מהמתחרה והפצתו, בהתערבות של גורם חיצוני. ראינו את זה במקרה האמריקאי, שם יחידה רוסית עבדה עם גורם פנימי אמריקאי מהצד הרפובליקני. פרצו למשרדי המפלגה הדמוקרטית, לקחו עשרות אלפי תכתובות מייל מהמטה של הילארי קלינטון והפיצו אותן דרך ויקיליקס. זה עשה נזק גדול מאוד ברגעים קריטיים. החשש הוא שמה שקרה בבחירות האחרונות בארצות הברית, גרמניה, צרפת ובריטניה, יקרה בבחירות הקרובות בישראל".

 

"הסיפור הוא זיהום השיח הפוליטי, והחלוקה לאיומי פנים מול איומי חוץ היא בעייתית מאוד", אומר דוד סימן טוב, חוקר מודיעין וסייבר במכון למחקרי ביטחון לאומי. "לא נוח לנו להבין שההסתכלות צריכה להיות גם פנימה, ולא רק על איומים מבחוץ. הרי יש פה דמוקרטיה וצריך לשמור עליה". סימן טוב שירת 25 שנה בצה"ל בתפקידי מחקר ואיסוף באמ"ן ובחטיבה לתכנון אסטרטגי באג"ת. הוא סבור ש"החלוקה לסייבר לעומת תוכן כבר לא רלבנטית. הרבה פעמים פריצת סייבר מטרתה לא לשנות הצבעה, אלא תודעה. למשל אם פורצים למחשב של יועץ קמפיין ומדליפים את הקמפיין, משנים אותו או עושים בו מניפולציות. לפני שנתיים לא דיברנו על זה. ועדת הבחירות אמרה אז שתפקידה לדאוג שמערכות המחשוב עובדות. אני אמרתי להם: המערכות עובדות, אבל אם מישהו מזהם אותן – מה עשיתם? הרי זה מה שקרה בארצות הברית.

 

 

"מדינה זרה מתכוונת להתערב בבחירות בישראל והיא תתערב. אני לא יודע לטובת מי או לרעת מי. אני לא יודע בשלב זה לזהות את האינטרס הפוליטי — אבל היא תתערב"
נדב ארגמן, ראש השב"כ
נדב ארגמן, ראש השב"כ
צילום: אוהד צויגנברג

 

"השיטה ברורה מאוד: מדובר על פייק ניוז, דיסאינפורמציה והדהוד לא פרופורציוני של דברים שהוצגו בצורה לא הגונה. עכשיו זה קורה עם הבוטים, אבל הבוטים הם רק ההתחלה. יהיו רמות נוספות של זיוף. בוטים מזייפים לך אישיות, ובעוד שנה־שנתיים יזייפו לך מסרים. יעלה בני גנץ ויגיד פומבית דברים שבעצם הוא לא אמר. ואז יבוא אזרח שרוצה להצביע ויגיד לעצמו, 'רגע, הוא באמת לא אמר את זה כמו שהוא מכחיש?' זה מערער את אמון הציבור בבחירות".

 

3. היה אפשר לתקן

מערכת הבחירות בישראל, בכל הקשור לפיקוח על התעמולה והפצת המידע, מתנהלת כמעט בוואקום חקיקתי. תעמולת הבחירות כפופה לחוק מ־1959. באותם ימים עדיין לא היתה טלוויזיה בארץ, אבל התייחסות לתהלוכת בחירות עם לפידים דווקא יש בחוק. על התייחסות לפרסומים באינטרנט וברשתות החברתיות אין מה לדבר. "חוק התעמולה הוא חוק ארכאי שאין לו זכות קיום, אבל לכנסת כנראה אין זמן להתעסק בתיקון שלו", מעיר בציניות השופט ג'ובראן. "היו צריכים לחשוב על זה לפני הבחירות הקודמות ואלה שלפניהן. אבל אף אחד לא זז".

 

כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית המליץ ג'ובראן לכנסת ולנשיא המדינה על שורת תיקונים ושינויי חקיקה שיתאימו את חוק התעמולה למציאות. ביוני 2015 אכן הוקמה ועדה ציבורית לבחינת חוק הבחירות (דרכי תעמולה), בראשות נשיאת בית המשפט העליון בדימוס דורית בייניש. שנתיים וחצי אחר כך הגישה הוועדה המלצות, שכללו, בין היתר, החלת פיקוח על פרסומים ברשת. המלצות בייניש תורגמו לנוסח הצעה לתיקון החוק במשרד המשפטים, שזכתה לתמיכה רחבה. סעיף השקיפות בהצעה היה מאפשר להבין איזו תעמולה מתרחשת ברשת, מי מעלה אותה וכמה כסף היא עלתה.

 

 

"איך אנחנו יודעים שלא קרתה כבר תקיפת סייבר? כי לא חיפשנו. הסיפור פה הוא שלטון שלא רוצה מספיק או שאין לו אינטרס להילחם בזיהום השיח, כי הוא מרוויח ממנו"
דוד סימן טוב, המכון למחקרי ביטחון לאומי
דוד סימן טוב, המכון למחקרי ביטחון לאומי
צילום: חן גלילי

 

ביולי 2018 הועברה הצעת החוק לוועדת החוקה בכנסת, ושם נתקעה. נתניהו פנה לשרת המשפטים איילת שקד וליו"ר הוועדה ניסן סלומינסקי, וביקש למשוך את ההצעה ולא לדון בה לפני הבחירות. הנימוק: רצונו ללמוד לעומק את ההצעה וקוצר הזמן שבפניו עמד. שקד וסלומינסקי, שותפיו לקואליציה, נעתרו.

 

"המלצות ועדת בייניש לא יושמו לצערי", אומר ג'ובראן, "כי ראש הממשלה רוצה ללמוד אותן והן לא ייושמו בבחירות הקרובות".

 

אתה מודע למלכוד: ראש הממשלה שהקדים את הבחירות מונע את שינוי החקיקה בנימוק שאין לו זמן ללמוד את החוק. הוא מושך זמן עד אפריל.

"כן, הוא מושך זמן, אבל מה לעשות? זכותו. זו הדמוקרטיה, אין מה לעשות".

 

נראה שאין אחראי ומפקח. ונראה אפילו שיש מי שנוח לו שזה ייפול בין הכיסאות.

"נכון. הגיע הזמן לעשות סדר ולקבוע דברים ברורים ואפשרויות בקרה ופיקוח. רק ייטב לכולנו".

 

"הייתי שמחה מאוד אילו הכנסת היתה מוצאת לנכון לדון ולקדם את המלצות ועדת בייניש", אומרת אורלי עדס, מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית. "ההמלצות האלה ביקשו להתאים את חוק התעמולה לזמננו, כולל מהיבטים של שקיפות במרחב האינטרנטי. אילו היו עוברות, כל תהליך הבחירות היה יכול להיראות אחרת. לצערי, הנושא לא קודם — ואני לא נכנסת למניעים פוליטיים. לכנסת יש שיקולים שלה, ואני מקווה שאחרי הבחירות היא תשכיל להבין שיש מקום לקבל חלק ניכר מהמלצות ועדת בייניש".

 

4. אז מי אחראי לפייק ניוז?

ב־2016 החלה לפעול בישראל רשות הסייבר הלאומית, גוף ממשלתי־אזרחי שתפקידו היה אבטחת המרחב האזרחי: הגנה מפני תקיפות סייבר על המשק האזרחי ועל תשתיות קריטיות במגזרים חיוניים במשק. אלא שבסיום 2017 יזם נתניהו את איחוד רשות הסייבר עם מטה הסייבר הלאומי, שהיה יחידת סמך במשרד ראש הממשלה.

 

 

"עולם ההתערבות והטיית בחירות הוא חדש ולא מוכר לנו. נקטנו שורת פעולות בשיתוף גורמי הביטחון ועשינו לא מעט. מקווה שלפחות את העיקר זיהינו נכון"
אורלי עדס, מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית
אורלי עדס, מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית
צילום: אלכס קולומויסקי

 

לא בכל יום מהלך של הממשלה גורר תגובה מיידית חריפה מצד גורמי הביון והביטחון במדינה. אבל ההצעה להקים את מערך הסייבר הלאומי תחת נתניהו הביאה באופן חריג את ראשי מערכת הביטחון המכהנים לקרוא לראש הממשלה ולקבינט לשנות את נוסח הצעת החוק. על המכתב, שאת תוכנו פרסם אמנון אברמוביץ', היו חתומים ראש השב"כ נדב ארגמן, ראש המוסד יוסי כהן, סגן הרמטכ"ל אלוף יאיר גולן ומנכ"ל משרד הביטחון אודי אדם. הם קבעו כי "טיוטת החוק מבקשת להקנות סמכויות נרחבות לרשות הסייבר, שייעודה לא הוגדר בה בבירור, ויש בה כדי לפגוע פגיעה חמורה בליבת העיסוק הביטחוני של ישראל". ההתנגדות לא בלמה את המהלך, הממשלה אישרה, ושני הגופים מוזגו ליחידה אחת — מערך הסייבר הלאומי — שכפוף למשרד ראש הממשלה.

 

"רשות הסייבר היא גוף חשוב שעתיד להגן על תשתיות אזרחיות בישראל, אבל בכל הקשור להגנה על טוהר הבחירות מתקיפות סייבר, ברור לגמרי שאין לו חלק גדול מהיכולות", אומר מרגלית. "זה גוף בבנייה שכוונותיו טובות ונכונות, אך מספר האנשים בו מוגבל והאופן שבו הוא פועל בעייתי. לא שמערך הסייבר הולך להתערב לרעה בבחירות כמובן. יגאל אונא, שעומד בראשו, היה אחראי לסייבר בשב"כ והוא אדם מצוין. אגב, בזמנו, בתפקידו בשב"כ הוא התנגד להעברת הסמכויות למערך הסייבר.

"הבעיה אינה במערך, אלא באיש ששולט בו — נתניהו. כחבר הוועדה החשאית לענייני סייבר ראיתי איך אנשי נתניהו נאבקים נגד חקיקת חוק שיסדיר את נושא הגנת הסייבר, כדי לאפשר לו שליטה בלעדית בנושא. לא הגיוני שגורם פוליטי המתמודד לראשות הממשלה — גם כזה שאינו חשוד בפלילים — ישלוט וינהל את מערך הגנת הסייבר על טוהר הבחירות בישראל".

 

 

ג'ובראן: "המלצות ועדת בייניש לא יושמו לצערי, כי ראש הממשלה רוצה ללמוד אותן והן לא ייושמו בבחירות. כן, הוא מושך זמן, אבל מה לעשות? זכותו. זו הדמוקרטיה, אין מה לעשות"

 

איפה עיקר הבעיה במצב הקיים?

"השאלה היא כמה מוטיבציה יש למערך הסייבר. כדי למנוע התקפת סייבר על הבחירות בישראל אתה חייב פעולות יזומות. אם אתה מסתכל על האופן שבו פרצו לאמריקאים או יצרו אצלם זהויות פיקטיביות, אתה מגלה שהרבה נעשה מחוץ למדינה. כדי לטפל באיומים כאלה אתה חייב ארגון שמסוגל ליזום, לראות ולעקוב אחרי מקורות ההתערבות בזמן אמת, והרבה פעמים הם בכלל נמצאים בחו"ל. זה חייב להיות מנוהל באופן פרו־אקטיבי, ואין למערך הסייבר היכולות לעשות את זה. נכון להפקיד בידיו אחריות לחלק מהתחומים האזרחיים כמו בנקים, תחבורה, רפואה, משפט ועסקים שונים — אבל לא את ההגנה על הבחירות".

 

גורם בכיר בתחום הסייבר אומר ל"מוסף כלכליסט" כי "במערך הביטחון והביון קיים מה שנקרא 'שולחן עגול'. סביבו יש פעולה מתוחכמת של כמה גופים בשיתוף פעולה. מערך הסייבר אינו חלק מזה. אתה לא יכול לעבוד כמו שצריך אם אתה לא חלק מהשולחן כשזה נוגע להגנה מפני איומי סייבר על הבחירות".

 

בדיון בוועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת באוקטובר האחרון אמר ארז תדהר, אחראי הנחיית המשק במערך הסייבר, כי המערך נוטל חלק בהיערכות לקראת הבחירות המוניציפליות, אך הוא עוסק אך ורק בפן הטכנולוגי — הגנה על המערכות הממוחשבות — ואינו עוסק בתכנים או בהפצת מידע. לדברי תדהר, מערך הסייבר יצר קשר עם פייסבוק, "והוסרו אלפי חשבונות פיקטיביים ומשתמשים שזוהו כמופעלים על ידי בוטים". אך כשנשאל על פעילות למניעת הפצת פייק ניוז ענה תדהר שהמערך אינו מתערב בתכנים המופצים באינטרנט ואינם בסמכותו, אלא מתמקד בזיהוי מתקפות ונטרולן. הוא הסביר שעל מי שנפגע מחשבון מזויף בפייסבוק לפנות למשטרה. סנ"צ גלעד בהט, ראש מדור החקירות במשטרה, הבהיר באותו דיון כי "המשטרה לא מנטרת תוכן ולא מסירה תכנים אלא מעבירה לפרקליטות — שמחליטה אם לבקש שיוסר".

 

5. ומי אחראי למחשבים?

מי למעשה אחראי לאבטחה ולהגנה על מערכות המחשוב הנוגעות לבחירות? מי בכלל מאשר אותן? ד"ר יוסף זרניק, חוקר בתחומי מחשוב ממשלתי וזכויות אדם, פנה לוועדת הבחירות המרכזית וביקש לדעת מי הגורם המאשר ביטחונית את מערכת המחשוב. אלעד נווה, הממונה על חופש המידע בוועדה, השיב לו במכתב רשמי, כי "רא"ם (רשות אבטחת המידע) בדק ואישר את המערכת". באותם ימים היתה רא"ם כפופה לשב"כ. אלא שבמכתב שנשלח לזרניק בדיוק לפני שנה, בפברואר 2017, השיבו ממשרד ראש הממשלה בשם השב"כ כי "השב"כ איננו גורם מנחה של ועדת הבחירות המרכזית ולפיכך גם אינו גורם מאשר של מערכותיה". לטענת זרניק, "זה לא מקרי שהחוק לא מגדיר גוף רשמי כאחראי לאבטחה של פעילות ועדת הבחירות המרכזית. וזה במדינה שהיא מעצמת סייבר, שפועלות בה כ־200 חברות בתחום, ופעילותן כפופה לאישור מערכת הביטחון".

 

 

מרגלית: "הבעיה אינה במערך הסייבר, אלא באיש ששולט בו. כחבר בוועדה ראיתי איך אנשי נתניהו נאבקים נגד חקיקה שתסדיר את הגנת הסייבר, כדי לאפשר לו שליטה בלעדית"

 

סוגיית אבטחת הבחירות זכתה להתייחסות בשני דו"חות נפרדים של מבקר המדינה, שעסקו במערכת המחשוב של הבחירות, בעלת השם המחייב "דמוקרטיה". נקודה מהותית בכל אבטחה של מערכת חיונית היא מי מורשה להיכנס אליה, ובקרה בדיעבד של מי שנכנסו, בהיתר או בלעדיו. דו"ח המבקר על בחירות 2013 מצא כי יומן האירועים של מערכת "דמוקרטיה" לא כלל את רוב הפעולות המקוונות שנעשו במערכת, ולא את ניסיונות הגישה הכושלים אליה. אף שמערכת מחשוב הבחירות היא אחד הכלים הכי רגישים בכל הקשור לאבטחתן ממתקפת סייבר, המבקר מצא כי חל עיכוב ניכר בהתקנת ציוד המחשוב והתקשורת, ולכן החלו הוועדה המרכזית בבחירות וחלק מהוועדות האזוריות את עבודתן במערכת "דמוקרטיה" באיחור.

 

בסוף דצמבר 2013 הקים שר הפנים דאז ועדה ציבורית לבחינת מחשוב מערכת הבחירות לכנסת ולרשויות המקומיות. הוועדה קיימה שישה מפגשים עד ספטמבר 2014 לצורכי לימוד הנושא, אך בשל הקדמת הבחירות הופסקו הדיונים. במילים אחרות, גם בחירות 2015 התנהלו תחת לפחות חלק מליקויי אבטחת המידע שמצא מבקר המדינה בבחירות שנתיים קודם לכן. ביקורת המעקב שערך המבקר לבחינת יישום הנחיותיו מצאה כי הליקויים לא תוקנו במלואם. כך למשל, בבחירות 2015 סומנו 5,359 בוחרים כמי שהצביעו, בזמן שעל פי נתוני ביקורת הגבולות הם שהו מחוץ לגבולות ישראל ביום הבחירות.

 

"אנחנו עושים כמיטב יכולתנו על מנת שלא יתרחשו דברים שלא צריכים להתרחש ועל מנת להביא להליך בחירות נקי", אומרת עדס, מנכ"לית ועדת הבחירות המרכזית. "כל הליקויים שעליהם הצביע מבקר המדינה בנושא אבטחת 'דמוקרטיה', לרבות סוגיות ההרשאות, באו על תיקונם. צריך לזכור שהבחירות בישראל לא ממוחשבות, וזה מצמצם את החששות מפגיעה בתוצאות עצמן. באשר למערכות שאליהן מוזנות התוצאות, נקטנו פעולות כדי להגן עליהן.

 

"עולם התערבות והטיית בחירות הוא עולם חדש שלא מוכר לנו, ורב בו הנסתר על הגלוי. כתוצאה מהאירועים בעולם נחשפנו לנושא ולמדנו אותו. בשנה וחצי האחרונות נקטנו שורה ארוכה של פעולות בשיתוף פעולה עם כל גורמי הביטחון הרלבנטיים לעניין ועשינו לא מעט. אני מקווה שלפחות את העיקר זיהינו נכון. אנחנו נעזרים במערך הסייבר הלאומי וביתר גורמי הביטחון, ואני מקווה ומאמינה שעשינו לא מעט ושאכן נוכל להתמודד עם זה".

 

 

מכתב ראשי מערכת הביטחון לנתניהו: "טיוטת החוק מבקשת להקנות סמכויות נרחבות לרשות הסייבר, שייעודה לא הוגדר בבירור ויש בה כדי לפגוע פגיעה חמורה בליבת העיסוק הביטחוני"

 

6. אין סיבה לאופטימיות

חשוב לקרוא את הפרוטוקולים של דיוני ועדת המדע בנושא אבטחת מידע וסייבר בבחירות, כדי להבין את הוואקום. מה שמטריד אינו רק דברים שעלו שם, אלא העובדה שהחששות רק החמירו בין שני הדיונים שערכה הוועדה בנושא, בפער של יותר משנה.

 

"אנחנו מבקשים להעלות על סדר היום נושא שבאופן כללי כולם נחשפו אליו, וזה התערבות בהפצת מידע כוזב ותקיפות סייבר לשם השפעה על מערכת הבחירות", אמר חבר הכנסת אורי מקלב, ראש הוועדה, בפתח הישיבה הראשונה ביוני 2017. "אפשר לצאת מנקודת הנחה שזה קרה... גם אם לא, זה ודאי תרחיש, ולא דמיוני". שנה ורבע אחר כך, בדיון באוקטובר 2018, אמר מקלב: "כפי שכולנו מבינים, הנושאים נהיו הרבה יותר גרועים. דבר שהיה תרחיש, זה נהפך... למציאות ממשית". הדיון, שהיה משותף עם ועדת הפנים, הוגדר "ישיבת מעקב" ו"הפקת לקחים לקראת מערכת הבחירות הארצית, לאור הניסיונות להטיית דעת הקהל באמצעות רשתות חברתיות ושיבוש הליך בחירות באמצעים טכנולוגיים". הפעם כבר היה בידי הח"כים ניסיון מעשי וטרי ללמוד ממנו — עלילות הסייבר והטיות בבחירות לרשויות המקומיות.

 

חבר הכנסת יואב קיש מהליכוד, ראש ועדת הפנים, אמר בדיון ש"במערכת הבחירות המוניציפליות האחרונה נתקלנו בתופעה שלא הכרנו בחומרה שלה... הדבר הזה הולך להיות מכת מדינה, ומה שראינו בבחירות המקומיות זה רק קדימון לאירוע שיכול לקרות בבחירות הארציות". חברת הכנסת רויטל סוויד מהעבודה אמרה: "הדמוקרטיה הישראלית נמצאת בפני שעת מבחן... לראשונה, אנחנו בעידן שבו אנחנו שואלים את עצמנו אם הדמוקרטיה שייכת לעם או שהיא שייכת לצבא הבוטים והפרופילים המזויפים... כאשר אדם הולך להצביע, הוא שואל את עצמו האם זו באמת דעתו או שלפני כן התקיימה עבודה של פרופילים מזויפים ושל בוטים שהשפיעו עליו השפעה בלתי הוגנת, הטו את דעתו, באמצעות פייק ניוז, שקרים, הסחת דעת, ניתוח האישיות שלו והעברת מידע שקרי שיכול לשנות את דעתו מן הקצה אל הקצה". אחד אחרי השני דיברו חברי כנסת מסיעות שונות, קואליציוניות כאופוזיציוניות, וכולם תיארו תמונה קודרת למדי.

 

 

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
 
להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

 

 

"היום אני מבין שהסיפור של הגנת השיח והמידע — הוא הסיפור", אומר סימן טוב, שאף השתתף בדיון הראשון בכנסת בנושא. "בחירות הן המאני־טיים של השחקנים שמעוניינים בפגיעת סייבר והתערבות במציאות פוליטית. זו תקופה של עצבים חשופים. הרגע של מי שרוצה לייצר ריבים ומדנים ולהרחיב שסעים.

 

"מדינה צריכה להגן על עצמה מפני השיח שלה, וקשה לעשות זאת כדי לא לפגוע בדמוקרטיה. אבל כמדינה אנו לא במקום שנדרשנו להיות בו. באירופה כבר קמו גופים להתמודדות עם איומים על התודעה. אנחנו מאחור, ולא במקרה. יש הרבה חסמים וגורמים שמונעים - גם גורמי ממשל, גם פקידות, גם פוליטיקאים.

 

"איך אנחנו יודעים שלא קרתה כבר תקיפת סייבר? כי לא חיפשנו. אתה שואל אותי אם עושים מספיק? אני מנחש שלא. זה המקסימום שאני יכול לומר. הסיפור פה הוא שלטון שלא רוצה מספיק או אין לו אינטרס להילחם בזיהום השיח, כי הוא מרוויח ממנו".

x