חקר ביצועים: השבוע של לאון קופלר, דו"ח השכר ואלונה ברקת

קופלר: מה הוא מסתיר?

ההנפקה המתוכננת של סופר־פארם, שהבעלים ליאון קופלר מוביל, היא אירוע עסקי וצרכני. עסקי, כי קופלר לא מנפיק לבד, אלא עם שותפיו הבנקים לאומי ודיסקונט, והגופים המוסדיים יצטרכו לבחון אם המחיר שהחברה תבקש הוגן לנוכח האתגרים הנוכחיים של סופר־פארם, בדמות התחרות מצד שופרסל והרגולציה המתהדקת — ולמה הבנקים (שמחזיקים ב־25% מהחברה) כל כך להוטים להיפטר מהאחזקה שלהם ברשת המצליחה. כל הנפקה צריך לבדוק בציציות, אבל כאן נדמה שיש תהיות מסקרנות במיוחד. מבחינה צרכנית, תשקיף לקראת הנפקה יחייב את סופר־פארם לחשוף הכל, למשל, באילו מוצרים שיעורי הרווחיות שלה מנופחים. אם קופלר יצליח למכור חבילת מניות שלו ביוקר חרף הנזק שבחשיפה כזאת, הוא יוצא מורווח, אבל המשקיעים בהחלט יכולים לדאוג.

גולן פרידנפלד

לאון קופלר צילום: אוראל כהן

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

המגזר הציבורי: שכר במחשכים

דו"ח השכר במגזר הציבורי עורר השבוע את ההדים הרגילים, עם הוויכוח על ההטבות במגזר, הביקורת על השכר בצמרת והדיון בפערים (בין גברים לנשים, בין העשירונים הגבוהים לנמוכים, בין המגזר הציבורי לפרטי). אבל אולי צריך, לשם שינוי, לעורר הד על מי שלא נמצאים בדו"ח הזה: עובדי המשרד של מבקר המדינה, עובדי הכנסת והשופטים, שהחוק פוטר אותם מדיווח לממונה על השכר. האם שופטות מקבלות פחות משופטים? האם עובדי המבקר נהנים מתנאים מפליגים? כמה משתכרים בכנסת? אין שום דרך לדעת. העובדה שקצבת פנסיה ממוצעת של שופטים היא 40 אלף שקל וזו של עובדי המבקר היא 15 אלף שקל (הפנסיה הממוצעת במשק היא 8,200 שקל) מרמזת שיש לא מעט מה לבחון ולבקר בשלושת מקומות העבודה האלה, נדבכים מהותיים בדמוקרטיה הישראלית. הגיע הזמן להכפיף אותם לאותן דרישות שקיפות ופיקוח שבהן מחויב שאר המגזר הציבורי.

גלית חמי

קובי בר נתן צילום: דוברות משרד האוצר

הממונה נגד הביטוח

ברקת: יריית פתיחה

הממונה על שוק ההון משה ברקת ירה השבוע את יריית הפתיחה במה שעתיד להיות קרב לא פשוט מול הסוכנים. את האקדח, אגב, השאירה על השולחן קודמתו דורית סלינגר, שלא פספסה אף הזדמנות להתעמת איתם, אך סיימה את הכהונה בלי שהצליחה להחליש מאוד את כוחם. כעת ברקת מסתער על אחד מבורות השומן הסמויים מן העין של ביטוחי המנהלים — ביטוחי החיים שכלולים בהם. הוא דורש חשיפה מלאה של העלויות לחברות, מה שיאפשר לראות את הפער בין העלות למחיר שנגבה מהצרכנים — פער שהוא העמלה שהסוכנים גובים. חשיפה כזאת אמורה לחתוך משמעותית את המחיר לצרכן, כלומר לחתוך את הרווח לסוכנים. מדובר באחת הגילדות החזקות בישראל — אפילו המשקיעים בונים על הכוח האדיר שלה, ולכן מניות החברות לא היטלטלו — אבל המאבק של ברקת מוצדק וחשוב, ואסור לו לוותר אפילו על סנטימטר.

סופי שולמן

משה ברקת צילום: עמית שעל

משבר הדיור: הוא משבר תשתיות

עיריית הרצליה שינתה משמעותית את תוכנית המתאר: במקום תוספת של 52 אלף דירות ב־20 שנה, רק 16.5 אלף. זו תוצאה של לחץ רחב של תושבי העיר, שהציגו טיעון מרכזי שלעירייה לא היה לו מענה, ולפיו אין בעיר תשתיות תחבורתיות שיכולות לתמוך בתוספת דירות כזאת ולשרת מאות אלפי תושבים חדשים. הרי כבר היום העיר גדושה פקקים. והנה נוכחנו שוב שמשבר הדיור הוא בעצם משבר תחבורה. אפשר לראות את ההבנה הזאת מחלחלת אל הציבור: אם לפני הבחירות הקודמות כולם דיברו על מחיר הדירות, כעת עוסקים בפקקים. עכשיו גם הממשלה צריכה להפנים את זה, אחרת העובדה שעדיין אין בגוש דן מערכת הסעת המונים ראויה תמשיך להכשיל תוכניות בנייה.

נמרוד בוסו

הרצליה מצמצת בנייה

סרצ'לייט: התעללות בגופה

סרצ'לייט היא קרן השקעות בינונית במונחים אמריקאיים, שבין השאר משקיעה גם בחברות תקשורת ברחבי העולם. זה שנה שהיא מסתובבת סביב בזק, בודקת אפשרות לקנות אותה. אבל בכל פעם במקום להגיש הצעה משופרת היא מגישה אחת נמוכה יותר בדרך לרכישת ביקום (בעלת השליטה בבזק, הנשלטת בידי אינטרנט זהב בניהולו של דורון תורג'מן, בתמונה). שלוש פעמים זה קרה: היא התחילה ב־42 שקל למניה, עברה ל־20 שקל, והשבוע כבר הציעה 17.5 שקל, פלוס שלל תנאים מגבילים שהציבה. סרצ'לייט הסבירה שזו נגזרת של הרעה בעסקי בזק; נכון שהמצב בחברה לא השתפר, אבל זה לא מצדיק משא ומתן כזה, שמנסה לנצל את העובדה שהוא מתנהל מול קבוצה מבוזרת של מוסדיים ופרטיים, חסרת כוח אמיתי. כך נראית חזירות.

גולן חזני

דורון תורג'מן צילום: עמית שעל

אימפריה במצב מורכב

פייסבוק: לא מאהבת צוקי

פייסבוק סיימה טוב את 2018: אחרי שנה של שערוריות (קיימברידג' אנליטיקה, השימוע בסנאט, שורת חשיפות מפלילות ב"הניו יורק טיימס"), הדו"ח על הרבעון האחרון של השנה הראה שהמשתמשים לא הולכים לשום מקום, רק מתרבים. אבל הדו"ח לא יודע לומר שהם לא מרוצים. השבוע התברר ש־68% מהגולשים סבורים שלא ראוי לנטר את הפעילות שלהם לצורך הצגת פרסומות מותאמות אישית, ו־59% חושבים כך גם על ניוזפיד מותאם אישית (על פי סקר נרחב וחוצה מדינות של חברת אבטחת המידע RSA). כך שהמצב הנוכחי של פייסבוק מזכיר את זה של מיקרוסופט בשנות התשעים ותחילת העשור הקודם: רבים השתמשו בווינדוס, אבל לא מאהבת המוצר או החברה, וברגע שנולדה תחרות טובה, הם עזבו את מיקרוסופט לטובת המתחרים. כשהלקוחות שלך נשארים תוך חריקת שיניים רועשת, אתה בהחלט צריך לדאוג.

עומר כביר

מארק צוקרברג תמונה: CNN

המאבק על זכויות להט"ב

ברקת: לגמרי כן או לא

הפוליטיקאית החדשה אלונה ברקת, זו שהצטרפה למפלגה שמתיימרת לגשר בין דתיים לחילונים (הימין החדש), נשאלה בתחילת השבוע על זכויות ללהט"ב, וענתה: "אני חושבת שהנושא כבד מדי בשביל תשובה של כן ולא, צריך למצוא את המקום כדי שכולם ירגישו בנוח והזכויות שלהם מתקיימות". בסוף השבוע שקדם לראיון נטלי וייסברג, טרנסית שרוב ימיה חיה כחרדי במאה שערים, התאבדה בגיל 26 בלבד. חייה הכואבים ומותה הטרגי מזכירים, שוב, שזכויות מלאות והכרה חברתית הן לגמרי עניין של כן או לא. מי שלא אומר כן, בעצם אומר לא. וללא הזה יש מחיר נורא.

עמרי מילמן

אלונה ברקת צילום: עמית שעל

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

יוזמה חדשה בארצות הברית

הקניונים: בונים על קנאביס

מפעילת הקניונים הגדולה בארצות הברית, סיימון פרופרטי גרופ, עומדת לפתוח בקניונים ברחבי המדינה 108 סניפים של Green Growth Brands (GGB), שמייצרת מוצרים משמן הקנאביס. "זה בדיוק מסוג החוויות והחידושים שהלקוחות שלנו מחפשים", הסביר נשיא סיימון פרופרטי, שמתמודדת בשנים האחרונות עם אפוקליפסה של קריסת קניונים ורשתות ענק. דוכנים של מוצרי קנאביס אכן יכולים להיות חוויה ללקוחות הקניונים הוותיקים. הם עשויים, אולי, גם למשוך קהל חדש למוסדות המתרוקנים. אבל יכול להיות שסיימון בונים בעיקר על זה שהמוצרים יעשו ללקוחות כל כך טוב, שהם יתחילו לקנות גם בכל שאר החנויות הדועכות?

תמר טוניק

קנאביס צילום: שאטרסטוק