חקר ביצועים: השבוע של הוותמ"ל, איקאה ואלטשולר

אלטשולר: מה שצריך לומר

לפעמים צריך שמישהו ינסח באופן חד את מה שעבור רבים הוא המובן מאליו. השבוע מי שעשה זאת היה גילעד אלטשולר, מנכ"ל משותף של בית ההשקעות אלטשולר שחם, שאמר: יש אינפלציה בישראל, והמדינה לא מצליחה למדוד אותה. אלטשולר התייחס למדד המחירים, שאין בו כלל רכיב של הוצאה על בריאות ושלדעתו רכיבי החינוך ושכר הדירה נמדדים בו באופן לא מספק, כך ש"יש תחומים שהאינפלציה בהם היא 15% אבל הם לא נמדדים". לציבור הרחב לא מדובר בבשורה: הרי אנחנו יודעים, דרך הכיס, שהמדד מעוות. מבחינת המומחים אין אינפלציה, מבחינת כולנו יוקר המחיה מזנק ללא הפסקה. אולי אם המובן מאליו הזה ייאמר מספיק פעמים, מפי אנשים בכירים יותר ויותר, בבנק ישראל ובלמ"ס יטרחו לשנות סוף סוף את הדרך שבה הם בודקים כמה עולה לישראלים לחיות כאן.

רחלי בינדמן

גילעד אלטשולר צילום: אוראל כהן

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

סבסוד הרכבת: הישארו בתחנה

ביום שלישי בבוקר, בעוד חברי מפלגת השלטון שקועים בפריימריז ומנסים להציג הישגים, בוטלה הסובסידיה על נסיעות בקו הרכבת בית שאן־חיפה. לא עוד חצי מחיר, מעתה מחיר מלא. משפחה של חמש נפשות שגרה בבית שאן או בעמק ורוצה, נגיד, לנסוע למוזיאון המדע בחיפה תיאלץ מעתה לשלם 160 שקל רק על הרכבת — הרבה יותר מעלות נסיעה ברכב פרטי. שלא לדבר על מי שנוסע בכל יום למקום עבודה מחוץ לאזור, הדל בתעסוקה. ההסבר לביטול הסובסידיה מביש, לא פחות: מתברר שמשרד התחבורה "שכח" לחדש אותה, וכשנזכר כבר נכנסנו לתקופת בחירות, שבה משרד האוצר פוסל כל מענק כספי בטענה שמדובר בצ'ופר סקטוריאלי שאסור על פי חוק. עוד משהו שתושבי האזור צריכים לזכור לקראת הבחירות.

ליאור גוטמן

ישראל כץ צילום: עמית שעל

הוותמ"ל: מבחן עצמאות

מאז הקמתה טוענים מתנגדי הוועדה לתכנון מהיר של שכונות מגורים (הוותמ"ל) שהיא רק חותמת גומי בשירות בכירי האוצר שמבקשים להגדיל את התפוקה של מערכת התכנון. לפני שבוע הטענה הזאת קיבלה חיזוק נוסף, כשהשר משה כחלון ויו"ר הוועדה זאב בילסקי הגיעו להנחת אבן הפינה של שכונת פארק לכיש באשדוד — חודש אחרי שבית המשפט מתח ביקורת על הוותמ"ל, שאישרה את הקמת השכונה בלי לדון בסמיכות לחומרים מסוכנים, וביטל את האישור שנתנה להקמתה. או במילים אחרות: הוועדה נדרשת לדון מחדש בשכונה, אבל השר והיו"ר כבר מניחים את אבן הפינה, כי ברור להם מה הוועדה תחליט. לנוכח ההסתבכות, מנהלת מינהל התכנון דלית זילבר צריכה להחזיר את הדיון בשכונה למסלול המקובל, לוועדה של מחוז הדרום, ולוודא שההחלטות לגביה מתקבלות באופן עצמאי, ולא רק בחסות שר האוצר ותחת הלחץ שלו.

נמרוד בוסו

דלית זילבר צילום: ניב קנטור

פאוול: הנאום המגומגם

כשיו"ר הפד ג'רום פאוול העלה את הריבית בארצות הברית, הוא שלח את השווקים לדצמבר הגרוע ביותר זה עשרות שנים. הנשיא דונלד טראמפ זעם ואיים לפטר אותו. ועכשיו פאוול הכריז כי הוא מקפיא את התהליך של העלאת הריבית, והזמין גל פרשנויות שטוענות שהוא נכנע ללחץ הנשיאותי. פאוול נראה מהוסס, מסיבת העיתונאים שלו היתה מגומגמת, וניכר כי הוא יצא מגדרו כדי לשכנע שהשינוי במדיניות לא קשור לטראמפ. הוא אפילו דיבר על "טעויות", רק לא להודות שהוא לחיץ. השווקים עלו בגלל עניין הריבית, אבל למען האמת הם צריכים להיות כרגע מודאגים. כי הטעות הגדולה מסתתרת במה שמסיבת העיתונאים משדרת: הנגיד לא צריך לעסוק בכלל בווכחנות הפוליטית (טראמפ השפיע או לא), וּודאי לא צריך לשדר אווירה של זגזוג וספק. כשאנחנו נושאים עיניים לבנק המרכזי, הדבר העיקרי שאנחנו רוצים לראות הוא יציבות. עוד הופעה כזאת של פאוול, ואפקט דצמבר יחזור בגדול.

סופי שולמן

ג'רום פאוול צילום: AFP

גרוס: המלך מת

בשוק ההון נהוג לומר שתשואות העבר לא מלמדות על הביצועים בעתיד. הסיפור של ביל גרוס ממחיש זאת היטב: מי שהיה פעם מלך האג"ח של ארצות הברית וחלש על נכסים בסך 2 טריליון דולר הודיע השבוע על פרישה. את פימקו, ענקית הקרנות שהקים ב־1971, הוא עזב כבר לפני ארבע שנים, ומאז עבד בקרן חדשה וקטנה יותר שרשמה תשואות אפסיות, מביכות. אבל הרגע שבו האיש — שהוכתר גאון, ושהמכתבים הביזאריים שלו למשקיעים היו קריאת חובה — איבד את זה התרחש הרבה קודם, בעקבות המשבר של 2008, ששם קץ לגאות של עשורים בשוק האג"ח. האם התשואות הפנומנליות שרשם עד אז העידו על כישרון מובהק, חוש טיימינג מצוין או מזל בלבד? קשה לומר. אבל משהו ממגע הזהב בכל זאת קיים: מתברר שבעשור האחרון אוסף הבולים שלו הכפיל את ערכו, אם לא יותר.

אורי פסובסקי

ביל גרוס צילום: בלומברג

איקאה: סוף עידן?

איקאה הודיעה השבוע כי תתחיל להשכיר רהיטים, בשלב ראשון ריהוט משרדי ומטבחים שיושכרו בשוויץ, מדינת הפיילוט. בתום תקופת ההשכרה החברה תשפץ את הרהיטים ותשווק אותם ללקוחות חדשים. יש כאן קצת כלכלת שיתוף, קצת אקולוגיה, ובעיקר ניסיון להילחם בצניחה בהכנסות החברה, בכל דרך אפשרית — כולל מעבר לחנויות קטנות במרכזי הערים, שדרוג שירותי המשלוחים וההרכבה ושילוב טכנולוגיה של מציאות רבודה בחלק מהסניפים. כשמעצמה שנבנתה על מוצרים זולים באיכות ירודה שקל לקנות ולהחליף עוברת להשכרה, נראה כי בורג משמעותי השתחרר במודל העסקי שלה.

תמר טוניק

צילום: רועי לינד

ספוטיפיי: עוד תהיה נטפליקס

שוק המוזיקה בסטרימינג אמנם צומח במהירות (רק בישראל, למשל, ההכנסות גדלות בקצב של 40% בשנה, לפי פירמת רואי החשבון PwC), אבל לשחקניות שפועלות בו קשה מאוד לבדל את עצמן זו מזו, וכולן מציעות את אותם אלבומים של אותם אמנים. לכן לא מפתיע שבסוף השבוע שעבר התברר שספוטיפיי השוודית, שמובילה את השוק, מנהלת מגעים לקניית ענקית הפודקאסטים גימלט מדיה תמורת 200 מיליון דולר. בעולם האודיו־סטרימינג מבינים עכשיו את מה שבווידיאו־סטרימינג הבינו כבר לפני כמה שנים: להיות פלטפורמה זה לא מספיק, כדי לשרוד ולגדול חייבים למצוא דרך לספק תוכן ייחודי. תראו את נטפליקס.

ליאור באקאלו

צילום: גטי אימג'ס

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט

 

להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

פייסבוק: בסוף היא תתבגר

"Move fast and break things" אמר מארק צוקרברג ב־2009, במה שנהפך למעין מוטו של פייסבוק ולקולו של דור שלם של צעירים לבנים ומשכילים שרוצים להקים חברות טכנולוגיה ענקיות. השבוע ציינה הרשת החברתית שלו 15 שנה; בראשונות היא אכן זזה מהר, באחרונות היא בהחלט שוברת דברים, גדולים, ולא לוקחת אחריות לנזקים. הסירוב שלה לעשות את זה — לעצור, להבין, לתקן, להיות המבוגר האחראי ולא הצעיר השובב — הוא תוצאה ישירה של בית הגידול הבסיסי שלה (חדר מעונות בהרווארד), של העובדה שהיא צמחה באותה שכבת אוכלוסייה דקה שמעולם לא טרחה להתנצל או להביע חרטה. הרשת החברתית שינתה את העולם, אבל עכשיו יש כוחות אחרים שמשנים אותו, שלאט לאט מנערים את כל הפריבילגים האטומים. בסוף הם יצליחו לשנות גם את פייסבוק.

הגר רבט

מארק צוקרברג צילום: רויטרס