שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף כלכליסט

מוסף כלכליסט

השמאל חיה ובועטת

חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו־קורטז עובדת בפרופיל גבוה, כדי לקדם רעיונות מפתיעים כמו מס של 70% על העשירים - ולגלות לאמריקאים שהם הרבה יותר שמאלנים ממה שהם חשבו

אורי פסובסקי 20:2526.01.19
"אלכסנדריה אוקסיו־קורטז היא יקירת השמאל והסיוט של הימין", הכריז השבוע "ביזנסוויק", שהקדיש לה את השער. זה הישג לא רע לפוליטיקאית בת 29 שסוגרת שלושה שבועות בלבד בבית הנבחרים. במקביל, המגזין "פוריין פוליסי" בחר בה לאחת ממאה ההוגים הגלובליים של השנה, כמי ש"ניצבת בחזית של תנועה פרוגרסיבית מתחדשת". ולא רק בתקשורת היא מככבת: ברשתות החברתיות היא ידועה בראשי התיבות AOC, כאילו היתה נשיא (FDR, JFK), מנהיג אזרחי (MLK) או למזער שופטת בבית המשפט העליון (RBG). מה הופך את אוקסיו־קורטז למי שנתפסת כדמות המהפכנית הגדולה של הרגע?

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

 

1. הרעיונות

 

בזמן הקצר מאוד שלה בזירה הפוליטית אוקסיו־קורטז הספיקה להציע רעיונות חריגים לשיח האמריקאי. בתחילת החודש, בראיון למשבצת הטלוויזיונית הנחשבת "60 Minutes", היא חזרה על החזון הכלכלי־סביבתי שלה, "הניו־דיל הירוק", והסבירה שהכסף יגיע באמצעות העלאת מסים על הכנסות העשירים, נניח 60%-70% על כל דולר מעל 10 מיליון. המראיין אנדרסון קופר אמר שזו "אג'נדה רדיקלית" — שיעור המס השולי העליון עומד כיום על 37% — ואוקסיו־קורטז השיבה בשמחה שרק רדיקלים שינו את ההיסטוריה של אמריקה.

 

אבל אולי ההצעה הזאת לא כל כך רדיקלית. ב־1980 שיעור המס השולי העליון היה 70%, וב־1963 הוא עמד על לא פחות מ־91%, כך שהקונספט לא זר לאמריקאים. יתרה מזאת: הם ממש בעדו.

 

 צילומים: רויטרס, ( Instagram/Alexandria Ocasio-Cortez, youtube (60 Minutes

 

 

סקר שהתפרסם באתר הפוליטי המוביל The Hill בסוף השבוע שעבר העלה ש־59% מהאמריקאים מוכנים לחזור למס של 70% על ההכנסות שמעל 10 מיליון דולר (הם לא נשאלו לגבי שימוש עתידי של הכסף). בקרב הדמוקרטים ההסכמה גדולה יותר (71%), אבל גם בקרב העצמאים יש לה רוב (60%) ואפילו כמעט חצי (45%) מהרפובליקנים תומכים בה. מתברר שבאמריקה של 2019 מסים על העשירים הם עניין פופולרי. וגם בפסגה הכלכלית בדאבוס הבינו את זה השבוע, ומנכ"ל ברידג'ווטר, קרן הגידור הגדולה בעולם, חזה שהרעיון של אוקסיו־קורטז יתפוס תפקיד מרכזי בדיון הפוליטי.

 

2. הפלטפורמות

 

יש מי שאומר שאוקסיו־קורטז מצליחה להזיז את דעת הקהל בזכות השליטה שלה במדיה החברתית (בתוך חצי שנה היא צברה יותר מ־2.5 מיליון עוקבים בטוויטר וכ־2 מיליון באינסטגרם) והיכולת שלה לדבר אל הבוחרים ישירות ובגובה העיניים. בסטורי אחד באינסטגרם היא דיברה על השבתת הממשל הפדרלי בעודה מכינה מרק לזניה, באחר חילקה טיפים להדבקת ציפורניים בזמן נסיעה ברכבת ב־1 בלילה. לפני שבוע, בשיעור טוויטר לדמוקרטים בבית הנבחרים, הסבירה שהרעיון הוא פשוט לשתף את מה שאתה ממילא עושה באותו רגע.

 

ואת זה היא מגייסת כדי להרחיב את הדיון הפוליטי. נהוג לקרוא לעניין "חלון אוברטון", על שם ג'וזף אוברטון, איש מכון המחקר הימני מרכז מקינק, במישיגן. אוברטון, שנהרג ב־2003, טען שקיים חלון של נושאים שלגיטימי לדון בהם בזירה הציבורית, והתפקיד של חוקרים כמוהו הוא להזיז את החלון או להרחיב אותו, וכך להפוך רעיונות לא מקובלים לכן מקובלים, ואז הפוליטיקאים יוכלו לאמץ אותם. עכשיו נראה שאוקסיו־קורטז מרחיבה את חלון אוברטון, שמאלה, כשלצד מיסוי העשירים היא מדברת גם על ביטוח בריאות ממלכתי לכולם ועל חינוך חינם.

 

3. קריאת הציבור

 

ואולי אוקסיו־קורטז רק זיהתה את ההתרחבות, ולא יצרה אותה. "הטעות הנפוצה היא לחשוב שהמחוקקים מזיזים את חלון אוברטון. זה שגוי. מה שהמחוקקים עושים הוא לגלות איפה החלון נמצא, ואז להתאים את עצמם", אמר בשנה שעברה ג'וזף ליהמן, נשיא מכון המחקר שבו עבד אוברטון. במילים אחרות, הפוליטיקאים מגלים מה הציבור מוכן לקבל, מה העמדות שנראות סבירות בעיני הבוחרים, ומשנים את המסר שלהם בהתאם. ומנקודת המבט הזאת, אוקסיו־קורטז — בהשראת הקמפיין של ברני סנדרס ב־2016 — הבינה שהציבור האמריקאי הרבה יותר פתוח לרעיונות פרוגרסיביים משהיה נהוג לחשוב. היא לא הפכה את מיסוי העשירים לרעיון מקובל; היא זיהתה שהבוחרים פתוחים למס כזה.

 

גם טראמפ, בעצם, זיהה את השינוי בחלון, שינוי שהממסד הרפובליקני לא זיהה. הוא הבין שמצביעי המפלגה לא בהכרח תומכים בסחר חופשי ואינם בהכרח נצים ביטחוניים שרוצים שאמריקה תהיה השוטר העולמי, והבין גם ששנאת זרים לא מרתיעה אותם, להפך. מנגד, החקיקה הכי משמעותית של טראמפ עד היום היתה להורדת מסים, בעיקר לחברות — אג'נדה רפובליקנית קלאסית. אבל הסקרים מראים שהרפורמה הזאת שלו לא פופולרית במיוחד בקרב הציבור הרחב, והרפובליקנים ניסו להצניע אותה בבחירות האחרונות (ונחלו תבוסות ממילא).

 

4. מבחן היישום

 

היו פוליטיקאים ופרשנים ימנים שהציגו את ההצעה של אוקסיו־קורטז באופן שגוי לחלוטין, כאילו מדובר על מס של 70% על כלל ההכנסות של כולם, מהדולר הראשון, ולא רק על חלק מההכנסה של העשירים; אחרים התייחסו בביטול לאוקסיו־קורטז ולהצעותיה. אבל יש כלכלנים מובילים שתומכים בשיעורי מס כאלה. למשל הכלכלן זוכה פרס נובל פרופ' פיטר דיאמונד, שבמאמר מדובר מ־2011 (עם פרופ' עמנואל סאיז) הציג חישוב שלפיו שיעור המס במדרגה העליונה צריך להיות 73%.

 

 

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
 
להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

 

 

אבל יכול להיות ששיעור המס העליון הוא בכלל לא מה שצריך לעסוק בו. בקרב הדמוקרטים יש מי שטוענים שלא זה הדגל שצריך לשאת, ושעדיף להתרכז בביטול פטורים ממס, או לעזוב את עניין המסים (חלוקה מחדש של ההכנסות) ולהתמקד במלחמה במונופולים (להפוך את הכלכלה להוגנת יותר). אוקסיו־קורטז, עושה רושם, לא מתכוונת להתיישר לפי הדיון הזה. אחרי שכותרת באתר פוליטיקו דיווחה ש"הדמוקרטים המותשים מנסים לרסן את אוקסיו־קורטז", היא צייצה ציטוט מקלאסיקת הקומיקס "Watchmen": "אתם לא מבינים. אני לא נעולה פה איתכם. אתם נעולים פה איתי".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x