שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
03.01.19
מוסף כלכליסט
מימין: דניאל לואנזה, זורז לואנזה ומאיה גז כתבת כלכליסט, צילום: ערן גז
אחרון גיבורי ההצלה
בשבוע שעבר, בגיל 108, מת ז'ורז' לואנז'ה, יהודי צרפתי שהציל עם אחיותיו אלפי ילדים בשואה. הוא זכה למעמד של גיבור לאומי בצרפת, אך נותר כמעט אלמוני בישראל. מאיה גז פגשה אותו בביתו בשנה האחרונה לחייו, וחזרה עם סיפור מטלטל שמתחיל בשטרסבורג ונגמר בחיפה
מאיה גז, פריז 09:0803.01.19
ב

דירתו החמימה של לוחם המחתרת הצרפתית ז'ורז' לואנז'ה ברובע ה־16 בפריז עדיין תלויים על הקיר שלל עיטורי הכבוד שצבר במרוצת השנים: תואר אביר לגיון הכבוד, מדליית המחתרת, צלב המלחמה, אות "יהודי שהציל יהודים" של ארגון "בני ברית", מדליית זהב של שר החינוך והספורט ומדליית אזרח כבוד של עיריית שטרסבורג. שמו אמנם לא מוכר לרוב הישראלים, אך בצרפת לואנז'ה הוא גיבור לאומי, ותמונה משותפת עמו היתה תחנת חובה לכל נשיא צרפתי שנבחר מאז שנות הארבעים. הסיבה לכך היא שהוא ומשפחתו היו אחראים להצלת כאלף ילדים יהודים בתחומי צרפת וסביבותיה במלחמת העולם השנייה.

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

 

ביום שישי האחרון נפטר לואנז'ה בגיל 108 וארבעה חודשים. לפני כשנה פגשתי אותו בדירתו, שבה גר עם בנו דניאל, בן 83. גם בגילו המתקדם הוא נותר רהוט, מהיר מחשבה ובעל חוש הומור מפותח. הוא זכר בבהירות אירועים שהתרחשו לפני 70 שנה.

 

"העברתי את הילדים את הגבול בין שוויץ לצרפת במסגרת העבודה שלי כמורה לספורט", סיפר בשיחה. "נהגתי לאמן אותם לפני כן ואז נסענו יחד ברכבת עד אזור הגבול. שם הוצאתי כדור ושאלתי: 'זוכרים את המשחק ששיחקנו?'. בעטתי את הכדור כך שייפול בצד השוויצרי ודרבנתי אותם לרוץ לתפוס אותו. בצד השני של הגבול המתינו להם נציגי המחתרת, שלקחו אותם למחסה של משפחות יהודיות שוויצריות".

 

במקרה אחר תיאר כיצד נאלץ לרוץ בלילה קפוא לאורך קילומטרים רבים כששני ילדים קטנים נישאים על גבו עד הגבול השוויצרי, כדי להוריד אותם במסתור בטוח. לא פחדת?

"פחדתי רק פעם אחת בכל התקופה ההיא. נסעתי עם הילדים ברכבת ופנו אלינו חיילים גרמנים. הם שאלו אותי מי אני ומה אני עושה עם הילדים. בדרך כלל לא חששתי כי הייתי עם עיניים תכולות ושיער בלונדיני, יפה ושרירי מהספורט ודיברתי עם גרמנים כמו שאני מדבר איתך עכשיו. אבל זאת היתה הפעם היחידה שבה התכסיתי זיעה קרה. אמרתי להם שאני לוקח את הילדים לטייל, והם בתגובה חילקו לילדים סוכריות".

 

5,000 ילדים ניצלו

 

ז’ורז’ לואנז'ה נולד וגדל במשפחה יהודית בשטרסבורג, בחבל אלזס שבצרפת. הוא היה הבכור מתוך שבעת ילדיהם של מינה ורצברג וסלומון לואנז'ה: ז'ורז', מנדה, אמה, פאני, סימון, שארל ואיבט. ארבעה מהם היו פעילים במחתרת הצרפתית והצילו את חייהם של ילדים יהודים. מגיל צעיר ניכר בו כישרון יוצא דופן לספורט. הוא רץ, התאמן ועסק במשחקי כדור, ובגיל 15 הצטרף לתנועה הציונית "תקווה", שבה פגש את פלור, מי שהפכה להיות אשתו. אחרי שלמד הוראת ספורט נהפך למנהל בתנועת "הצופים" של צרפת והקים מועדון ספורט בשכונת בלוויל בפריז עבור ילדים יהודים, בחסותה של הברונית ז'רמיין דה רוטשילד.

 

ז'ורז ואחיותיו מנדה, אמה ופאני לואנז'ה בילדותם. ארבעה מתוך שבעת האחים היו פעילי המחתרת הצרפתית ז'ורז ואחיותיו מנדה, אמה ופאני לואנז'ה בילדותם. ארבעה מתוך שבעת האחים היו פעילי המחתרת הצרפתית

 

כשפרצה מלחמת העולם השנייה הוא התגייס לצבא הצרפתי, ונפל בשבי הגרמני, אך הצליח להסתיר את יהדותו ולבסוף להימלט ממנו. הוא הצטרף למחתרת הצרפתית (הרזיסטאנס) והיה אחד ממובילי המאבק בכיבוש הנאצי. בשנת 1943 הוא חבר לארגון המחתרת אוז"ה (Ose, ראשי תיבות של Œuvre de Secours aux Enfants, שפירושם "מפעל סיוע לילדים") והחל בפעילות נרחבת להברחת ילדים יהודים מעבר לגבולות המדינה.

 

את אוז"ה הקימו רופאים יהודים בסנט פטרסבורג ב־1912 כדי לסייע לחברי הקהילה היהודית. ב־1923 עבר מושבו הראשי לברלין, ושם עמד אלברט איינשטיין בנשיאותו הסמלית של הארגון. ב־1933, אחרי עליית הנאצים לשלטון, עבר המושב הראשי של הארגון מברלין לצרפת.

 

ב־1938, בעקבות ליל הבדולח, התקיים הקינדרטרנספורט, שבמסגרתו הועברו 300 ילדים יהודים גרמנים ואוסטרים לצרפת ללא הוריהם. אנשי אוז"ה קיבלו אותם באזור פריז ושיכנו אותם בבתים שהחזיקו. אבל לאחר שפרצה המלחמה והגרמנים כבשו את צפון צרפת, אוז"ה הבין שיהיה מסוכן מדי להחזיק את הילדים באזור הכבוש. "המשטרה הצרפתית הגיעה לבתים לחפש נערים בני 16 ויותר והיה צריך להוציא אותם משם", מסבירה קטי חזן, ההיסטוריונית הראשית של אוז"ה.

 

אנשי הארגון פיזרו 2,400 ילדים במסתורים בבתים פרטיים בערים ובכפרים, במנזרים ופנימיות ברחבי צרפת, וסייעו לאלפי משפחות נוספות. כ־5,000 ילדים יהודים ניצלו בזכות הארגון בתקופת המלחמה.

 

 

"פחדתי רק פעם אחת בתקופת השואה. נסעתי עם הילדים ברכבת וחיילים גרמנים שאלו מה אני עושה. התכסיתי זיעה קרה, ואמרתי שיצאנו לטיול. בתגובה הם חילקו לילדים סוכריות"

 

לואנז'ה הכריזמטי לא הסתפק בשירות בכוחות ההתנגדות לבדו, וגייס לאוז"ה את אחיו, אחיותיו ובני דודיו לסיוע בהצלה. הידוע שבהם היה בן הדוד מרסל מנגל, לימים מרסל מרסו, הפנטומימאי המפורסם בעולם. "אני עודדתי אותו לעסוק בדרמה. היה לו כישרון דרמטי אדיר", סיפר לי לואנז'ה.

 

מרסו היה מדריך דרמה בבתי ילדים שהחזיקה המחתרת, ובפברואר 1944 סייע ללואנז'ה להעביר קבוצת ילדים לגבול השוויצרי. לאחר שנדחו, הובילו אותם בני הדודים לואנז'ה ומרסו לבית מחסה אחר, שבו ידעו שיתקבלו בברכה. "מרסל מרסו הפך להיות מורה לדרמה בבית הילדים הזה", סיפר לואנז'ה והצביע על תמונה בסלון ביתו שבה נראה בן דודו בחברת דוד בן גוריון.

 

לנהל רשת הצלה על אופניים

 

כל אחד מהאחים לואנז'ה שהצטרפו לאוז"ה השתמש בכישורים הייחודיים לו כדי להבריח ילדים — פאני בהכשרתה כאחות, אמה בידיעת הגרמנית השוטפת, ואפילו איבט הקטנטנה עשתה שימוש במראה הילדה הבלונדינית התמימה, כדי לסייע במפעל ההצלה.

 

פעילות ההצלה של אוז"ה התבססה על רשת מסתורים שפעלה במוסדות דת, מדינה וגופים פרטיים ברחבי צרפת, ושחולקה בידי הארגון לאזורים ותתי־אזורים. פאני לואנז'ה, הרביעית במניין האחים, התברגה הכי גבוה מתוכם (אחרי ז'ורז') ומונתה למנהלת אזור בדרום־מזרח המדינה. תפקידה היה להוציא ילדים מבתיהם, לשנות את זהותם, למצוא להם בתי מסתור ולשלם לבתים הללו כסף שהגיע מארגון הג'וינט האמריקאי. "היא עשתה את זה באופניים וברכבות", מספרת חזן.

 

תמר לואנז'ה, בתה של פאני לואנז'ה־נזר, מספרת על שיטות הפעולה של אמה: "אמא הצילה ילדים ומבוגרים במחנה Milles, שקרוב לאקס אן פרובנס. הסטטוס שלה היה אחות יהודייה מתנדבת. לחלק מהילדים היא נתנה תרופות הרדמה כדי להבריח אותם מהמחנה במסווה של גופות על אלונקות המוות. כך היא גם הצליחה להבריח תינוקת בתוך סל כביסה. עד סוף 1942 אמא הצילה יותר מ־400 ילדים, וגאוותה הגדולה ביותר היתה על כך שלא איבדה אפילו ילד אחד".

 

כשהוריהם של האחים לואנז'ה פחדו שמפעל התחמושת שלידו התגוררו יופצץ, הם שלחו את בת הזקונים שלהם איבט, אז בת 11, לפאני, כדי שהיא תגן עליה. "הם האמינו שתהיה בטוחה עם אחותה, ולא הבינו ששלחו אותה ללוע הארי", מספרת תמר. "אמא השתמשה באיבט. בכל פעם שהן עלו לרכבת, היא החביאה עליה סכומי כסף משמעותיים כי ידעה שהגרמנים לא יחפשו על ילדה קטנה".

 

לואנז'ה ואחייניתו ירדנה ארזי. "דודי היה גיבור" לואנז'ה ואחייניתו ירדנה ארזי. "דודי היה גיבור"

 

אבל איבט שרדה את התלאות, ובשנת 1949 עלתה לארץ והקימה בית עם איש האצ"ל דוד פיינבאום (ארזי). בתם היא הזמרת ירדנה ארזי. "אמא היתה ילדה בלונדינית תכולת עיניים וזה היה יתרון מבחינת השימוש בה כילדת מחתרת", מספרת ארזי. "היא ליוותה ילדים ברכבות לשוויץ ושמרה שלא ידברו בעגה יהודית של שטרסבורג".

 

היא הצטרפה למחתרת בגיל צעיר מאוד.

"ולכן הלכה לה הילדות, והלכו הלימודים. אחרי המלחמה כבר היתה אשה צעירה".

 

גם אמה לואנז'ה, האחות השלישית במניין האחים, התגייסה לאוז"ה והעבירה ילדים יהודים־גרמנים דרך גשר קהל (Kehl). בזכות הגרמנית השוטפת שדיברה היא יכלה לפטפט עם המוכסים בשעה שהילדים עברו על הגשר. מאוחר יותר היא שילבה את הילדים בתנועות הנוער "החלוץ", "העולים" ו"ההכשרה", והם המתינו בגבול לוקסמבורג לתעודות המעבר שלהם ליישוב היהודי בישראל.

 

"נולדתי ב־1937, שנה אחרי שהוריי נישאו", מספר הנרי לדרר, בנה של אמה שמתגורר כיום בערד. "במשך ארבע שנים אמא שלי נסעה בכל אזור דרום צרפת, בעיקר בדורדון, ממקום מסתור אחד לאחר, ולקחה את הילדים לטיפולים רפואיים".

 

איפה אתה היית?

 

"נסעתי איתה. הייתי התירוץ לנסיעה. היא היתה נוסעת עם ילד אחד וחוזרת עם שניים, או נוסעת עם שניים וחוזרת עם אחד. היה לה סט של ניירות מזויפים והיא היתה משחקת איתם. צעירה עם ילד לא עוררה חשד".

 

אבא שלך לא חשש שהיא מסכנת אותך?

"כל המשפחה היתה עדה למה שהתרחש. הסכנה ליהודים היתה ברורה. לא היה מקום בטוח, בעיקר אחרי שהגרמנים נכנסו לדרום צרפת. כך שלא היה דבר כזה, 'לסכן אותי במיוחד'. כולם היו נתונים בסכנה כל הזמן. אבא בעצמו עשה כל מיני דברים עבור המחתרת".

 

"מעטים נשארו לספר"

 

ב־1945, כשהסתיימה המלחמה ומחנה בוכנוואלד שוחרר, צבאות בעלות הברית מצאו בתוכו 900 צעירים ששרדו בתת־תנאים, והעבירו אותם לטיפול אוז"ה. בקרב הילדים האלה היו חתן פרס נובל לשלום אלי ויזל, הרב הראשי לישראל לשעבר ישראל מאיר לאו, והרופא הנודע אלי בוזן, שבתו אנייס בוזן מכהנת כיום כשרת הבריאות של צרפת.

 

"אמא טיפלה בנערים בתוך המחנה, ובשלושת החודשים הראשונים הילדים לא הצליחו לזוז", מספרת תמר, בתה של פאני לואנז'ה. "היא פנתה אל תושבי הכפרים הסמוכים כדי להבין איך זה קרה. הם אמרו שלא ראו, לא שמעו ולא הריחו דבר. אמא הכריחה אותם להיכנס פנימה למחנה ולראות מה הם עשו".

 

"היה לנו מזל", אומר לדרר. "המשפחה שלנו היא אחת המשפחות הבודדות שנשארו במלחמה הזאת כמעט שלמה". עם מותו של ז'ורז', נותר מן האחים האמיצים רק שארל. כיום הוא בן 98 ומתגורר בהרצליה.

 

 

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
 
להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

 

 

השבוע ספדה לז'ורז' ירדנה ארזי בפייסבוק: "הדוד הגיבור שלי ז'ורז' לואנז'ה הלך לעולמו... בישראל עד היום ממעטים לדבר על מעשי הגבורה של יהודים שהצילו יהודים ובכלל על החזית הצרפתית ומחתרת ההתנגדות. אולי הגיע הזמן. מעטים מאוד נשארו לספר. ולדוד ז'ורז' הגיבור היה הרבה מה לספר. נוח בשלום על משכבך".

x