שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
04.01.19
מוסף כלכליסט
שלמה אליהו במשרדו בתל אביב,  ב-2012, צילום: עמית שעל
בודד בראש המגדל
ממנה מנהלים ואז מכריז שאינם מבינים בביטוח. מעורב בניהול "קטן" בלי להציג אסטרטגיה. עוקף מנכ"לים, מסתכסך עם בנו, מרתיח רגולטורים. בניסיון להגן על הנכס של חייו, שש השנים של שלמה אליהו בענקית הביטוח מגדל היו רצופות משברים, עד שהשבוע הכריז המפקח על הביטוח שלא יהסס להתערב. תחקיר מטריד על האיש שטיפס מלמטה אבל מתקשה להיות גדול באמת
דיאנה בחור ניר ורחלי בינדמן 17:4404.01.19

ש

בועות אחדים אחרי שקנה את השליטה במגדל, אז חברת הביטוח הגדולה בישראל, תמורת כ־4.2 מיליארד שקל, שלמה אליהו היה טרוד. הוא הסתובב בבנייני הנהלת החברה בפתח תקווה, "בין השאר הוא ירד למחסנים ובדק מה יש שם", מספר אחד מעובדי החברה הוותיקים. "באחד הבניינים הוא מצא כספות, מקררים קטנים, כאלה של מנהלים, כיסאות, כל מיני שטויות. דברים שנקנו וכנראה לא נעשה בהם שימוש, מתקופת הבעלים הקודמים. הוא ראה את זה ואמר: 'מה זה צריך להיות? מה זה הבזבוז הזה?'. ואז הוא נתן הוראה למכור את הכל, כדי להפוך את זה בחזרה לכסף".

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

 

זה רק סיפור אחד. עשרות שיחות של "מוסף כלכליסט" עם עובדי מגדל בהווה ובעבר הציפו סיפורים דומים, מיומו הראשון של אליהו במגדל ועד היום. "לפני שנה וחצי רצו לקנות למישהי בתחום השירות מסך מחשב נוסף, שיהיו לה שניים", מספר עובד אחר. "התשובה היתה: 'צריך לשאול את שלמה'. לא יודע אם שאלו אותו בסוף, אבל העובדים אמרו שככה זה, כל דבר חייבים לשאול אותו. החשיבה היא בקטן, מצומצמת. כשאתה בא לחברה כזאת אתה צריך לבוא מלמעלה, לראות את הכל. אתה לא יכול להיות בפנים. בפנים אתה לא רואה, אתה לא מריח גם אם משהו נשרף".

 

את התרעת העשן האחרונה השמיע בשבוע שעבר עודד שריג, במכתב מטלטל שפרסם עם פרישתו מתפקיד יו"ר מגדל. שריג הסביר ש"אינו יכול עוד לשאת באחריות לכספי החוסכים והמבוטחים" — מדובר בלא פחות מ־200 מיליארד שקל — וזאת "בשל הממשל התאגידי הנהוג בחברה". ספק גדול אם היה לפניו יו"ר של גוף פיננסי שאמר דברים כה חמורים על המוסד שבראשו עמד.

 

כעת, צלילה אל הנעשה במגדל חושפת את תחלואי "הממשל התאגידי הנהוג בחברה" תחת שלמה אליהו.

 

ברקת. הכריז שיפעל "למנות יו"ר חזק שיגביל את ההשפעה של בעל השליטה" ברקת. הכריז שיפעל "למנות יו"ר חזק שיגביל את ההשפעה של בעל השליטה" צילום: דוברות משרד האוצר

 

 

כבעל השליטה וכחבר דירקטוריון, אליהו, שיחגוג בעוד שבועיים את יום הולדתו ה־83, מוגבל במעורבותו בניהול השוטף של מגדל. כחלק מהמגבלות, הצעות מטעמו צריכות לעלות על הכתב כך שיהיו מתועדות. אלא שהעדויות על אופן עבודתו של אליהו מעלות שוב ושוב תמונה שחורגת לכאורה מהמותר לו על פי הוראות החוק והפיקוח על הביטוח. שיחות עם בכירים במגדל ובשוק ההון חושפות בעל שליטה שמתאפיין בעיקר בחוסר אמון במנהליו. הן מעלות התערבות יתר ברזולוציות גבוהות של ניהול, יחסים מורכבים עם ילדיו שהיו מעורבים בחברה ומאבקים מיותרים עם הרגולטור.

 

מגדל תחת אליהו מאבדת את עמדת המובילות שהיתה לה: כשנרכשה על ידו, שווי השוק שלה היה 5.4 מיליארד שקל. כיום היא נסחרת לפי שווי של 3.3 מיליארד שקל בלבד, שמדרג אותה שלישית בין חברות הביטוח, אחרי הראל והפניקס. במקביל מגדל מתמודדת עם עזיבה נרחבת של חוסכים (ב־2017, למשל, חוסכים העבירו 2 מיליארד שקל ממקפת של מגדל לקרנות אחרות). שורה מתארכת של בכירים, חלק מהם אליהו עצמו מינה, מגלה שאינה מצליחה לעבוד איתו ועוזבת.

 

כל זה היה יכול להיות בסיס למחזה שייקספירי, שבמרכזו גיבור שעלה מתחתית הסולם, טיפס לצמרת בשתי ידיו — עד שאופיו העקשני החל לפגוע בו ובממלכתו, בעודו מנהל יחסים סוערים עם אנשי אמונו. הבעיה היא שבמחזה הזה, הכישלון נוגע לכספם של לא פחות מ־2.5 מיליון מבוטחים וחוסכים במדינת ישראל.

 

"מנהל נושאת מטוסים כמו עגלת פלאפל"
 

אליהו קנה את מגדל ב־2012 — אותה מגדל שבנעוריו עבד בה כשליח. אחר כך החל לעבוד כסוכן ביטוח, תמיד סוכן ביטוח. סוכנות משלו הקים כבר ב־1955, וב־1966 הקים את חברת הביטוח אליהו. בסוף שנות השבעים היה לחבר כנסת מטעם ד"ש. אחר כך הגיעו עסקי נדל"ן (בית אליהו, גן העיר), ובמקביל פעילות הביטוח הורחבה (הוא נכנס להפניקס ולאיילון) וצורפה לה פעילות פיננסית (כבעלים בבנק אגוד ולאומי). ואז אליהו קנה כ־69% ממגדל מידי קבוצת הביטוח האיטלקית ג'נרלי, ורוקן את חברת הביטוח הפרטית שלו מנכסיה. "התחלתי כשליח במגדל, ואחרי 60 שנה אני רוכש את חברת הביטוח הגדולה במדינה", אמר אז. "כל אחד יודע שאת כספי עשיתי בעשר אצבעות. זה רגע מרגש".

 

 

"כשעובדת מגדל נזקקה למסך מחשב נוסף, התשובה היתה: 'צריך לשאול את שלמה'. החשיבה היא בקטן. לחברה כזאת אתה צריך לבוא מלמעלה, לראות את הכל. בפנים אתה לא רואה, לא מריח גם אם משהו נשרף"

 

עסקיו של אליהו צמחו ללא הפסקה, וגם ההון האישי שמסתכם בכמה מיליארדי דולרים. אבל ספק אם אופן הניהול תאם את קצב צמיחת האימפריה. "הציפייה היתה שאליהו תיבלע בתוך מגדל, ובפועל התחושה היא שמגדל נבלעה בתוך אליהו", אומר מנהל מדרג הביניים בחברה. "במקום התנהלות של חברת ענק מובילה, ההתנהלות היא כמו מכולת משפחתית. הניהול מבוסס מקורבים, ואסור להביע דעות שונות משל המשפחה והקרובים".

 

"אני עובד שנים במגדל", מספר עובד אחר. "תחת ג'נרלי היא היתה המובילה במשק, ומאז ששלמה קנה אותה זה השתנה. הוא בא מחברה שבהשוואה למגדל היתה כרכרת סוסים ליד נושאת מטוסים, וככה היא נוהלה. לפעמים הרגשנו שמיזגו את מגדל לאליהו ביטוח, לא הפוך. זה התחיל מלקחת אנשים שלו באליהו ולהנחית אותם במגדל. טבעי שבעלים רוצה להביא אנשי אמון, אבל זה גם שידר 'במגדל לא יודעים לעבוד', ו'רק אני יכול'".

 

הגישה של "רק אני יכול" ליוותה, בעיקר בתחילת הדרך, את יחסו של אליהו לעובדים, מהזוטרים ועד הבכירים. הנה הנוהג המוכר ביותר שלו, לפחות בשנים הראשונות, שעליו סיפרו רבים מהמרואיינים: "כולם מכירים את התחביב של שלמה — הוא נעמד מאחורי עובד, שואל אותו מה הוא עושה, לוקח את תיקי התביעה שהעובד מטפל בהם, נכנס למשרד שהיה לו באגף תביעות, מתקשר בעצמו לעורך דין של התובע ומתחיל להציע כסף כדי לסגור את התיקים בעצמו. היינו בשוק כשראינו את זה. יושב במשרד, מתקשר לעורכי דין שתובעים מביטוח חובה, אומר משהו כמו 'אני אתן לכם, תרדו מהתביעה. תבעתם 100 אלף שקל? קחו 60 ונסגור'", מספר עובד. אחר, שתיאר את הדברים בדרך דומה, מוסיף: "מעבר לעובדה שזה בכלל לא התפקיד שלו, לא מנהלים תביעה בצורה כזאת. אולי הוא רצה להראות שהוא בגובה העיניים, אבל אם מסתכלים לעומק, ממתי בעלים של חברת ענק עוסק בדברים האלה?".

 

אליהו עם בנו עופר ב־2005. "האב היה אומר לבנו בישיבות: 'עופר, שקט עכשיו'" אליהו עם בנו עופר ב־2005. "האב היה אומר לבנו בישיבות: 'עופר, שקט עכשיו'" צילום: תמר מצפי גלובס

 

"זו התנהגות של מי שיש לו צורך כפייתי בשליטה, הוא מחזיק הכל מתחת לידיים שלו", ממשיך איש מגדל. "זו הסיבה לכך שבכירים עזבו והועזבו. למה ענת לוין (מנכ"לית מגדל אחזקות ויו"ר מגדל ביטוח) הלכה? כי עוד רגע אליהו היה אומר לה איך לנשום. לוין או יונל כהן (מנכ"ל מגדל) הם לא כאלה שיסכימו לעבוד מסורסים".

 

26 בכירים עוזבים בפחות משש שנים

 

עודד שריג אינו הבכיר הראשון במגדל שנתן ביטוי פומבי חריג לבעייתיות העבודה תחת אליהו. הדירקטור החיצוני בחברה אברהם ביגר, מהמנהלים הוותיקים במשק, אמר לאחרונה שעם בעל שליטה כזה גם הוא לא היה יכול לנהל את החברה. "יש כאן טבע של התערבות אינטנסיבית", אומר בכיר בענף שמכיר מקרוב את מגדל ואת העבודה של אליהו. "אולי זה מחריף עם הגיל, אבל אליהו לא מאמין באיש, לא יודע לשחרר, חייב שליטה. הוא דומיננטי בישיבות, חושב שהוא יודע לנהל הכי טוב, חושד שלאחרים יש אג'נדה סמויה ולא מאמין שלאיש מהם יש כושר להחליט. וכשדברים לא הולכים כמו שהוא רוצה, הוא מסתכל על רגולטורים, דירקטורים ומנכ"לים כעל כאלה שמפריעים לו לעבוד. הוא עדיין חושב על ניהול העסק שלו כמו על העסק המשפחתי, אבל מה לעשות, לנהל קיוסק זה לא לנהל סופרמרקט. צריך מתודה, שיטה — וצריך להאמין במנהלים שעושים את העבודה.

 

"במובן מסוים", ממשיך הבכיר, "אליהו הוא דמות טרגית. הוא רואה השחתת ערך של עסק שהוא מאמין בו בכל לבו ושהוא השקיע בו, ולא פשוט לו. הוא לוקח ללב. וצריך לזכור שמעל לכל זה הוא בלחץ עצום להחזיר חובות לבנקים, כשבינתיים הוא לא יכול למשוך דיבידנד". הדיבידנדים האלה מיועדים להחזרת ההלוואות שלקח מהבנקים כדי לקנות את מגדל, אלא שבינתיים התוצאות העסקיות של החברה, יחד עם דרישות ההון העצמי החדשות שהיא חייבת לעמוד בהן, לא מאפשרות משיכה כזאת.

 

תחת הלחץ הזה, מעידים עובדים, אליהו חוזר לא פעם על המשפט "הוא לא שווה שום דבר" ביחס לבכיר כזה או אחר — גם כאלה שהוא עצמו מינה. חוסר האמון ההדדי הוביל לכך שקצב התחלפות היו"רים, המנכ"לים ובכירים אחרים בקבוצה חסר תקדים בענף הביטוח, שנוטה לכהונות ממושכות ומנומנמות יחסית. לא פחות מ־26 מנהלים בכירים עזבו את החברה בתוך פחות מ־6 שנים.

 

שנה אחרי שאליהו קנה את מגדל, עזב היו"ר הוותיק אהרון פוגל, בתום 13 שנה בהנהגת החברה. "לא היתה ביניהם כימיה מההתחלה", אומרים מקורבים. קצת אחריו עזב המנכ"ל שאליהו קיבל עם החברה, יונל כהן. כהן עבד תחת הבעלים הקודמים ג'נרלי בעצמאות מלאה, ופגש את נציגיהם רק אחת לכמה חודשים לעדכון הדדי. עם הבעלות הנוכחת תמיד של אליהו ובניו ישראל ועופר היה לו יותר קשה להסתדר, בייחוד כשהיה ברור שאליהו מעוניין לשלב את הבנים בחברה.

 

כשכהן הבהיר שהוא עומד לעזוב, אליהו תכנן למנות את בנו עופר למנכ"ל וביקש מכהן לשמש יו"ר שיפקח עליו. כהן סירב. "יונל לא יס־מן. הוא הבין שאליהו ימשיך להסתובב לו בין הרגליים והעדיף להחזיר את המפתחות", מספר אדם שמכיר היטב את השתלשלות האירועים. "שלמה היה זהיר איתו, נתן כבוד, אבל זה לא הספיק ליונל. במערכת יחסים בין יו"ר למנכ"ל יש קודים ברורים, אינך יכול להיות יו"ר ולהתנהג כמנכ"ל־על".

 

מנהל שעבד בעבר תחת אליהו מוסיף: "מגיע לו כבוד, הוא טייקון שבנה וקנה עסקים. אבל מה לעשות שהוא בן 83, וכמבוגר אוהב להיזכר במה שהיה. זה עלול להפוך מנהלים לקורבנות. אם שלמה נניח היה מחליט לשבת בלונדון ומבקש מהמנכ"ל לבוא פעם בחודש ולעדכן, כלומר סומך על המנהל, זה היה מתאים. אבל הוא בחר אחרת. וכבר מהתחלה היה ברור שהוא הולך להכניס את הילדים שלו לעסק, ילדים שלא עשו הרבה בחיים שלהם כאנשי עסקים. מה מנהל צריך אותם על הראש שלו?".

 

במקום המנכ"ל הוותיק כהן, מונה הבן עופר אליהו — ועוד נחזור לעניין הסבוך הזה. לתפקיד היו"ר אליהו האב הפתיע ובחר בענת לוין, אז בכירה בבנק הפועלים ובעבר מנהלת ההשקעות הראשית של מגדל, שהיתה מוכרת כמקצוענית, דעתנית ודומיננטית. לוין שרדה חצי שנה. "היא לא הסתדרה עם המשולש של 'האב, הבן ורוח הקודש'", אומר בכיר לשעבר בחברה. "היא היתה רוח הקודש באמצע, בין עופר שהיה מנכ"ל חברת הביטוח לשלמה כיו"ר חברת האחזקות, ורוח הקודש זה לפעמים להיות רק אוויר. בתפקיד כזה, כשאתה מסורס מלמעלה ומלמטה, מנהלים כמו ענת לא נשארים".

 

 

 

 

 

בשלב הזה נכנס לתמונה פרופ' עודד שריג. כמפקח על הביטוח שריג הוא שאישר לאליהו לקנות את מגדל. ב־2015 בעל השליטה ביקש למנות אותו ליו"ר חברת הביטוח, אבל דורית סלינגר, המחליפה של שריג, אסרה זאת. אליהו, בצעד לעומתי, סירב לקבל את הדין, "עקף" את האיסור ומינה את שריג ליו"ר חברת האחזקות (שאינה בפיקוח סלינגר), ואילו ליו"ר חברת הביטוח מונה עמוס ספיר, כמעין מינוי זמני.

 

נוסף על כך שאליהו הוציא את המפקחת משלוותה, המהלך נחל כישלון חרוץ: שריג החזיק מעמד בתפקיד רק שמונה חודשים, ללא השפעה ממשית, ואילו ספיר עזב אחרי שנה. "אליהו יודע להתקשר וללחוץ על יו"ר הדירקטוריון כשלא מעבירים דברים שהוא מבקש, להגיד דברים כגון 'למה אתה לא מצליח להעביר לי את זה', 'למה הדירקטורים מפריעים לי'", אומר אדם שעבד עמו במגדל במשך שנים. "והוא יודע להגיד לחברי הדירקטוריון ישירות 'למה אתם מפריעים ליו"ר?'". תחת התערבות מהסוג הזה, הן ליו"ר והן למנכ"ל קשה לתפקד.

 

בשלב הזה הצניח אליהו לתפקיד יו"ר חברת הביטוח וחברת האחזקות את יוחנן דנינו, לשעבר מפכ"ל המשטרה ומכר ותיק. כשדנינו הגיע, הדגש היה ברור: לאפשר לאליהו לחזק שוב את המעורבות בחברת הביטוח, אחרי שהרגיש שהבן עופר מרחיק ממנו את החברה, "ממדר אותו". כשזה היעד, די ברור שהוא נדון לכישלון. בסוף 2017, בתום שנתיים וחצי בתפקיד, דנינו עזב. באותה תקופה גם נפתרה, מבחינת אליהו, בעיית הרחקתו מהחברה: הבן עופר סיים את תפקידו כמנכ"ל. האב ביקש למנות את עצמו שוב ליו"ר חברת הביטוח, אך הרגולטור אסר זאת. אם אליהו חלם על חיזוק אחיזתו בחברה, זה לא צלח.

 

במקביל לחוסר האמון במנהלים בכירים, בדרגי ניהול נמוכים ביותר אליהו שיבץ עובדים שהגיעו מחברת הביטוח הפרטית שלו, שעליהם הוא סומך. אחד מהם הוא אבי שמאי, שב־3 השנים האחרונות מנהל את תחום תביעות ביטוח כללי ומתואר בידי העובדים כ"זרוע הארוכה" של אליהו — וכ"בעייתי מבחינת יחסי אנוש. כזה שאומר לאנשים בפינת הקפה 'אין לכם עבודה?'. מה שלא עבודה פרופר הוא בזבוז זמן יקר. זו מורשת אליהו המובהקת. שמאי הוא 'הבן החורג' של אליהו ואפילו יותר מזה. כל יום שלישי שלמה מגיע למשרדו ומתעדכן". "אנשי אליהו" אחרים בחברה הם אסף שוהם, מנהל חטיבת ההשקעות; יוסי בן ברוך, מנהל חטיבת הפיננסים; ואסף אשכנזי, מנהל המטה.

 

 

"הוא חייב שליטה, חושד שלכולם יש אג'נדה סמויה. אבל הוא גם דמות טרגית. הוא רואה השחתת ערך של העסק, הוא בלחץ להחזיר חובות, ויש רגולטורים, דירקטורים ומנכ"לים שמבחינתו מפריעים לו לעבוד"

 

הדפוס מוכר: "מחבק, ואז קושר את הידיים"

 

בשנה שעברה, במפתיע, שריג חזר לעבוד עם אליהו, הפעם כיו"ר חברת הביטוח. דורון ספיר (אין קשר לעמוס), שהיה בעבר משנה למנכ"ל מגדל, מונה למנכ"ל. נדרשו רק חודשים אחדים עד שהחלו להישמע שוב חריקות בין שריג לאליהו. ובשבוע שעבר, עשרה חודשים בלבד מתחילת הכהונה השנייה, הגיעה הודעת הפרישה הזועמת של שריג. היא היתה כה חריגה, עד שהמנכ"ל ספיר חש צורך להרגיע וכעבור כמה ימים, בעדותו ב"ועדת הטייקונים" בכנסת, אמר: "המסר שיצא מדברי עודד שלמגדל יש בעיה בשמירה על כספי מבוטחים שגוי".

 

אבל עדויות מתוך החברה מלמדות שגם יחסי העבודה עם המנכ"ל ספיר אינם מתנהלים על מי מנוחות. "שלמה מתערב ביום־יום של עודד ודורון", אומר בכיר במגדל. "הוא מסתובב בחברה כל הזמן, מדבר עם מנהלים, אומר שדורון לא מבין כלום בביטוח ושיבואו לדבר איתו ישירות בכל עניין. זו אמירה בעייתית מבחינת הממשל התאגידי, ומשפילה מבחינת דורון. הבאת מנכ"ל, ומיד התחלת לספר שהוא לא מבין בביטוח? איזו התנהגות זו? הוא מנצל את העובדה שאנשים מכבדים אותו וסרים למרותו ואולי קצת חוששים ממנו, כי הוא בעל הבית, אבל זה פוגע בניהול החברה ומייצר כאוס ניהולי. עודד עזב כי הבין שההתנהלות הזאת עלולה לפגוע קשות בתוצאות החברה ולהכתים את שמו". אחרים בחברה מוסיפים כי אליהו מתערב בסדר היום של ישיבת הדירקטוריון של מגדל ביטוח, מוסיף או מסיר נושאים כרצונו, אף שהוא רק דירקטור מן המניין ושריג הוא שעומד בראש הדירקטוריון.

 

מעבר לכל אלה, ברקע העזיבה הדרמטית של שריג עומד סיפור "המטבחון". לפני כחודשיים אליהו, כיו"ר מגדל אחזקות, כינס ישיבת דירקטוריון שעסקה בביצועי חברת הביטוח. כשהישיבה התכנסה (אחרי דחייה בעקבות פרסום ב"כלכליסט"), אליהו הודיע על הקמת ועדה מיוחדת של חברת האחזקות שתפקח באופן הדוק יותר על ביצועי חברת הביטוח. מכיוון שדירקטוריון חברת האחזקות כמעט זהה לזה של הביטוח — למעט שריג עצמו — אין פלא שהוועדה נתפסה כניסיון לעקוף אותו. אליהו למעשה תפר "מטבחון" שיושב על הזנב של מנכ"ל חברת הביטוח ומייתר את תפקיד היו"ר שלה. וזה, נזכיר, אותו שריג שאליהו עצמו התעקש להביא לחברה — פעמיים — תוך מלחמה עם הרגולטור על מינויו. "זה דפוס חוזר, הוא מחבק ואז קושר את הידיים", אמרו מרואיינים.

 

"אליהו אולי כבר לא יכול להסתובב ולחלק הוראות, אז הוא בנה מנגנון פורמלי שיאפשר לו לדבר עם המנהלים שמתחת למנכ"ל וליו"ר", אומר בכיר בשוק ההון. "זו מעין 'חונטה' עוקפת דירקטוריון והמהלך משדר שאין לך אמון במנכ"ל וביו"ר. זה בעייתי מאוד".

 

הקמת הוועדה הזעיקה את ד"ר משה ברקת, הממונה הנוכחי על שוק ההון, שדרש לכנס את הדירקטוריון כדי להבהיר מה תפקיד המטבחון. במגדל התמהמהו, ברקת איבד סבלנות וזימן את הדירקטורים לרבות אליהו עצמו לבירור. שם, במשרדו בירושלים, ברקת שמע את הדח"צ ביגר מטיח ביקורת קשה באליהו. לא חלפו אלא כמה שעות ואליהו נאלץ להודיע על ביטול הוועדה.

 

ואז, דווקא כשהיה נדמה שהרוחות נרגעו, שריג התפטר. "זה היה צפוי מראש", אומרים רבים מהמרואיינים, ומפנים אצבע מאשימה גם אל שריג עצמו. "מילא ששלמה רצה למנות אותו שוב, אבל למה עודד רצה? איך הסכים אחרי הסיבוב הקודם? זה די אידיוטי", אומר אדם שמכיר את הנהלת מגדל מקרוב. "הוא הרי ידע עם מי יש לו עסק וידע ששלמה לא מוותר על שליטה".

 

 

"שלמה מסתובב בחברה, מדבר עם מנהלים, אומר שדורון ספיר לא מבין בביטוח ושידברו איתו ישירות. זה בעייתי מבחינת ממשל תאגידי, ומשפיל מבחינת דורון. הבאת מנכ"ל, ואז אתה אומר שהוא לא מבין בביטוח?"

 

דירקטור לשעבר בחברה מותח גם הוא ביקורת על שריג: "עם שלמה צריך לדעת להסתדר, לתת לו את הכבוד שלו בלי שזה ישפיע על העבודה היומיומית. דנינו למשל ידע לנטרל אותו, לעמוד על המותר והאסור, לא אפשר לו לחלק דיבידנד כשהיתה טיוטת הוראות של סלינגר. הוא אפילו הוציא אותו פעם מישיבת דירקטוריון כי הפריע. אבל דנינו גם ידע לתת לו כבוד. שלמה היה מתוסכל, אבל הוא מעריך אנשים חזקים שעומדים על שלהם. עודד אולי היה חלש יותר. אני לא קונה את הסיפורים שלו, שהוא לא יכול לקחת אחריות על כספי החוסכים אחרי 8 חודשי עבודה. אם מה שהוא מתאר נכון, הוא היה צריך להתפטר אחרי חודשיים. אני לא קונה את ההתבכיינות שלו".

 

במקביל, יש מי שמסנגרים על אליהו. "הוא עדיין מחפש את הכיוון", אומר בכיר בענף. "הוא הלך בטעות על בני משפחה במקום על מנהלים מקצועיים, והוא עדיין לא יודע לעשות את המעבר מחברה משפחתית לציבורית. הוא גם עדיין סובל מתסמונת האאוטסיידר, מרגיש שעוד לא קיבלו אותו למועדון. עד היום הוא לא באמת נחשב בשר מבשרה של הקהילה, עובדה".

 

יחסים טרגיים עם הבן, מאבקים עם הרגולטור

 

כשהמרואיינים מדברים על שורשי הבעייתיות באופן הניהול של אליהו, רבים מהם מזכירים גם את מערכת היחסים המורכבת של שלמה עם הבן עופר, שהאחריות לה, לדבריהם, מוטלת על שני הצדדים. אליהו הבן מונה למנכ"ל החברה שנה וקצת לאחר שאביו קנה אותה. בסביבת אליהו מספרים כי בני המשפחה קרובים זה לזה, אפילו גרים כולם בבניין גן העיר במרכז תל אביב, אבל "אבא ובן... זה קשה לעבוד יחד", אומר בכיר לשעבר בחברה, "זו טרגדיה משפחתית, כי עופר נטרל את שלמה". מנהל אחר שעבד במגדל מרחיב: "עופר הוא בחור עם לב טוב, אבל רצה עצמאות אז הוא מידר את שלמה, שנפגע מאוד. בסוף זה הכסף של האבא, ועופר היה קצת קיצוני בניתוק, וגם טעה בחלק מהדברים שעשה, למשל בבחירת מנהלים במשך השנים. היו עליות ומורדות ביחסים שלהם, אבל מה שכנראה שבר את גב הגמל מבחינת שלמה היה התוצאות החלשות של מגדל יחסית למתחרות הפניקס והראל, שעליהן הוא תמיד הסתכל".

 

לתוך המורכבות הזאת נזרק דנינו כשמונה ליו"ר מגדל ביטוח. "יוחנן הוא בחור מוכשר עם ראייה אסטרטגית וכושר ניהול", אומר מנהל לשעבר בחברה. "לשלמה יש כריזמה, ומה שבנה בעשר אצבעות אי אפשר לקחת ממנו, אבל הוא דור ישן. אין לו ראייה אסטרטגית. אז יוחנן, מעבר לכך שהיה צריך ללמוד את התחום, היה במצב לחוץ מההיבט המשפחתי, תקוע בין שניהם כמו בין הפטיש לסדן. אם הוא הסתדר עם האבא עופר היה נלחץ, ואם הסתדר עם עופר האבא היה נלחץ. אי אפשר לעבוד ככה, הוא היה רץ בין שניהם ולא יצא טוב עם אף אחד. אחד סוגר איתו על אסטרטגיה ואז האחר רצה משהו אחר ושלמה שואל 'למה צריך אסטרטגיה'. יוחנן היה אומר שצריך לקחת יועץ, ושלמה היה מעיף אותו. בסוף, במקום לעסוק במהות, לטובת מגדל, יוחנן עסק בשטויות, באגו וענייני כבוד משפחתי".

 

אליהו עם ענת לוין, ב־2012. "למה לוין הלכה? עוד רגע אליהו היה אומר לה איך לנשום" אליהו עם ענת לוין, ב־2012. "למה לוין הלכה? עוד רגע אליהו היה אומר לה איך לנשום" צילום: אוראל כהן

 

המתח המשפחתי היה גלוי לבכירי החברה, עד עזיבתו של עופר. "עופר רצה לצמוח בתפקיד המנכ"ל, אבל בישיבות דירקטוריון אבא שלו היה משתיק אותו, 'עופר, שקט עכשיו', דברים כאלה", מספר עובד בכיר לשעבר. ובתוך הסבך המשפחתי הטעון הזה כרוך כל העת גם הבן ישראל, המשמש יו"ר ועדת השקעות נוסטרו ויו"ר מגדל שוקי הון, והיה עד לאחרונה גם דירקטור בחברה.

 

אחרי האופוריה של עצם קניית מגדל, הלחץ אצל אליהו רק גבר. הוא קנה את השליטה לפי מחיר של 4.86 שקלים למניה; מאז חילקה החברה דיבידנדים של כ־1.12 שקלים למניה, וכיום מחירה 3.32 שקלים — כך שבפועל הוא כבר מופסד כ־10% על השקעתו בחברה, בלי להתחשב בריבית על ההלוואה לרכישה. וכאמור, החברה הידרדרה לשלישית בישראל, אם כי היא עדיין הגדולה ביותר מבחינת היקף הנכסים בניהולה. נוסף על כל אלה יש חובות להחזיר, מה שמגביר את הרצון במעורבות.

 

אבל יש מי שטוענים להגנת אליהו שמעורבות הבעלים היא חלק מהשגרה בענף, ושאפשר לראות אותה גם אצל יאיר המבורגר, בעל השליטה והיו"ר של הראל, ואצל ערן גריפל במנורה. "אני מבין את התסכול שלו", אומר בכיר בשוק ההון שמכיר את מגדל מקרוב. "מה, המבורגר פחות מעורב? ראיתי דברים הרבה יותר גרועים ממה שהוא עשה. הוא לא ביקש שום דבר שבעלי שליטה בחברת ביטוח לא עושים. הוא עושה את מה שכולם עושים, אבל בפחות אלגנטיות. עושים לו עוול. ואם חושבים שאליהו מבוגר מדי, בואו נוציא חוק שבעל שליטה מעל גיל 80 לא יכול לשמש יו"ר כי הוא מנטלית לא ראוי".

 

בענף אין הסכמה. "המבורגר נותן כבוד למנהלים שלו", אומר בכיר לשעבר במגדל. "גם במנורה התרבות אחרת, לא כוחנית, ללא צורך להוכיח 'אני תמיד צודק' או ללכת לרגולטור. הבעיה של שלמה היא שהוא לא נותן כבוד לאלה שעובדים תחתיו, הוא לא סופר אותם".

 

מה עכשיו?
"נדרש ניתוח כירורגי ביד אומן"

העימות הנוכחי בין ברקת לאליהו אינו הגדול ביותר בין בעל השליטה לרגולטור שמפקח עליו. העימות המרכזי התרחש בשנה שעברה, כשהמפקחת דאז דורית סלינגר החליטה להשית על ענף הביטוח את דרישות ההון המחמירות סולבנסי 2, שחייבו את החברות להגדיל משמעותית את ההון העצמי שלהן והרחיקו את אליהו מהדיבידנדים של מגדל. אליהו לא היסס להוביל את העימות עד ועדת הכספים של הכנסת, והפרשה הסתיימה בהקלות מינוריות של סלינגר, שפרסה את יישום הדרישות על פני תקופה ארוכה יותר. הדיבידנד נותר רחוק מאליהו, והדם הרע עם הרגולטור לא נעלם.

 

"מגדל צריכה ניהול אחר, ומיד. גם אליהו מבין את זה, אבל לא מצליח לשחרר. האחריות לפעולה כרגע מוטלת על המפקח, ויהיה צורך בניתוח כירורגי בידי מנתח אומן, אי אפשר לשרוף על אליהו את המועדון"

 

 

"הבעיה של אליהו ושל לוי רחמני (בעל השליטה באיילון ביטוח, שהורחק ממנה לאחרונה בלחץ רשות שוק ההון) היא שאין להם פחד או זהירות", מספר מנהל שעבד במגדל. "יש הרי חוק שאומר מה גבולות הגזרה של בעל שליטה. זכותו לפעול, אבל יש חוק. רוצה להציע יוזמה עסקית למנכ"ל? אין בעיה — בכתב. זה החוק. אבל מרגע שנתנו לו רישיון לשלוט בחברת ביטוח, אי אפשר לנהל אותו. היה צריך לחשוב על זה קודם".

 

מה יקרה כעת? האם הפיקוח עומד לנקוט צעדים דרסטיים בנוגע לאליהו ומגדל? המנכ"ל דורון ספיר ממשיך לכהן, "אבל הוא בסיטואציה קשה מאוד", אומר בכיר במגדל. "הפיקוח התערב עכשיו (עם ביטול המטבחון) וזרק לו חבל הצלה. אם יהיה לדורון מזל, ייצרו חיץ בינו לבין שלמה והוא עוד ישרוד את זה. לא אופתע אם הפיקוח ישים שם מנהל מורשה, כפי שמינה את יוסי וינשטוק בשירביט כשהיו שם ענייני ממשל תאגידי" (מנהל מורשה הוא נציג של הרגולטור שמשתתף בישיבות הדירקטוריון ועוקב מקרוב אחר הנהלת החברה).

 

"מגדל צריכה ניהול אחר ובאופן מיידי", אומר בכיר בשוק ההון שמכיר את אליהו. "גם הוא מבין את זה, ראינו את זה כשהדיח את הבן שלו, זה לא טריוויאלי. אז הוא יודע מה צריך לעשות, אבל לא מצליח לשחרר. יש פה חברה ענקית, מאות מיליארדים של כספי חוסכים. האחריות לפעולה כרגע מוטלת על המפקח ברקת, והוא צריך לפעול ברגישות המרבית, כי זה אירוע מורכב מאוד. יש כאן זכות קניינית של בעלי 69% מהחברה, שרוצה, ובצדק, לנווט אותה. יהיה צורך בניתוח כירורגי של מנתח אומן. מסוכן לעשות צעד דרסטי ש'ישרוף את המועדון'.

 

"האתגר יהיה למצוא דרך שמכירה בזכותו של אליהו להתערב בחברה, אבל גם נותנת להנהלה אפשרות לנהל. לאפשר לבעל השליטה לשלוט, אבל לחסום מצב של חריגה מנהלים. צריך להביא את החברה ליציבות, כי כרגע המצב לא טוב וכל הכביסה המלוכלכת בחוץ. המפקח על שוק ההון צריך ללכת כברת דרך, וגם שלמה צריך ללכת כברת דרך. אם הוא רוצה לשלוח הביתה את ספיר, שישלח, אבל צריך להביא מישהו שינהל את החברה. במבחן התוצאה המהלכים הניהוליים ששלמה עשה עד עכשיו לא צלחו, ומגדל צריכה ניהול".

 

ובינתיים, בשבוע שעבר אליהו מינה את אריה מינטקביץ', לשעבר יו"ר רשות ניירות ערך ויו"ר דיסקונט, לדירקטור; ההערכה היא שהכוונה היתה למנותו ליו"ר, אבל מפאת גילו וכשהרמזים מכיוון הפיקוח התחילו להתבהר, אליהו ככל הנראה הבין שמינוי כזה לא יעבור. ברקת, מצדו, סיפק השבוע כבר הצהרה גלויה, וחריפה ביותר, כשאמר בכנס "כלכליסט" שיפעל "למנות יו"ר חזק שיגביל את ההשפעת בעל השליטה". במילים אחרות, בפיקוח מבינים — ולא חוששים לומר בפומבי — שהם צריכים להתערב במינוי מחליפו של שריג. נטילת הזכות למנות את היו"ר מידיו של בעל השליטה היא מהלך דרמטי. בהחלט ייתכן שברקת הגיע למסקנה שלא יוכל עוד להימנע מהתערבות חריגה כזאת.

 

ובתוך כל זה, אחד מבכירי החברה לשעבר מנסה להרגיע: "בסופו של דבר, יו"ר ומנכ"ל לא יכולים לעשות דברים נגד טובת החברה, גם אם הבעלים מבקש. לבעלים מותר לדבר, לעשות, להסביר. הוא הרי שילם על החברה המון כסף. זו חברה מעולה, ולמבוטחים אין בעיה. יש הסכם בינם לבין החברה, הכספים האלה כמעט שלא בשליטת בעל הבית, יש ועדות, דירקטוריון, כסף מופרד. מבחינת הלקוחות השאלה היחידה היא אם יש שם את אנשי ההשקעות הכי טובים. ואם כבר מישהו יכול להביע דאגה אלה בעלי המניות, שצריכים לבחון אם החברה תביא להם רווח לאורך זמן".

 

 

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
 
להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

 

 

***

 

מטעם שלמה אליהו נמסר בתגובה: "כל הנטען בכתבה באשר להתערבות בלתי לגיטימית הינו משולל כל יסוד. כל פעולותיו של אליהו בחברה נעשות בכפוף לכללי ונהלי הממשל התקין כיו"ר חברת האחזקות וכדירקטור. באשר להקמת ועדת הדירקטוריון, מדובר בוועדה שבה חברים שני דח"צים ומטרתה להביא להתייעלות". כמו כן צורפה חוות דעת משפטית הגורסת שוועדת הדירקטוריון חוקית.

 

מטעם מגדל הפנו לדברי המנכ"ל ספיר השבוע בכנסת: "את ההחלטות הניהוליות השוטפות במגדל אני מקבל, לשם כך מוניתי וזה מה שמצפים ממני. מגדל היא לא חברה של אדם אחד, מוכשר ככל שיהיה. שלמה יודע את מקומות טוב מאוד ואני את מקומי. שמירה על כספי העמיתים ודאגה לחוסכים הן נר לרגליי".

 

x