שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
מוסף כלכליסט

מוסף כלכליסט

טראמפים דה לה שמאטע

מערכת הבחירות המפלגתית באמריקה יצאה לדרך והמועמדים חושפים שלל רעיונות יצירתיים כדי לכבוש את לב הבוחרים. בישראל הבחירות מעבר לסיבוב, אבל היצירתיות היחידה של המועמדים היא במיומנות השתיקה שלהם

פרוץ השנה החדשה הוא האות להתחיל את מירוץ הבחירות באמת. באמריקה. שנה ועשרה חודשים לפני הבחירות לנשיאות הכריזה הסנאטורית אליזבת וורן השבוע שהיא נכנסת למירוץ על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, וכמקובל שחררה סרטון. "מעמד הביניים האמריקאי נמצא תחת מתקפה", הצהירה בו וורן. מצד מי? ובכן, וורן יוצאת נגד השיטה עצמה, ומתחילה עוד בימי רייגן. היא יוצאת נגד "השחיתות שמרעילה את הדמוקרטיה", חברות ביטוח הבריאות שמונעות טיפולים מהמבוטחים שלהן, "הבנקים הגדולים שקורעים את הלקוחות", חברות הנפט הגדולות "שהורסות את כדור הארץ", הממשלה שבמקום לשרת את כולם נהפכה ל"כלי עבור העשירים", וגם תיבת התהודה התקשורתית שמהדהדת פחד ושנאה (וכאן מילאו את המסך מגישי פוקס ניוז ודובריו של הנשיא טראמפ). וורן מבטיחה "לבנות מחדש את מעמד הביניים", ובחלקים החיוביים של הסרטון שלה הוא גדוש בנשים ובגברים משלל צבעים ואורחות חיים.

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה

 

 

ציפי לבני ואבי גבאי ציפי לבני ואבי גבאי צילום: יריב כץ

 

 

פנים חדשות, רעיונות חדשים

 

וורן, שהקדימה לקפוץ למים בבריכה שצפויה להיות עמוסת מתמודדים, ממחישה את החיפוש הדמוקרטי לא רק אחרי פנים חדשות, אלא גם אחר רעיונות חדשים. החיפוש הזה מתודלק, בין היתר, בזכות הצלחתו המפתיעה של ברני סנדרס בפריימריז ב־2016, שהעיר את האגף השמאלי יותר במפלגה. כלומר, יש כאן צורך פנים־דמוקרטי לקרוץ שמאלה כדי לזכות בפריימריז.

 

איילת שקד ונפתלי בנט איילת שקד ונפתלי בנט צילום מסך: ערוץ קשת 12

 

אבל החיפוש הזה משקף גם את התובנה (שעליה דיבר בראיון ל"מוסף כלכליסט" הסוציולוג הבריטי וויל דיוויס) שהדמוקרטים צריכים למצוא מסר אוניברסלי שפונה לכולם.

 

בכנסים, בנאומים ובניירות עמדה מציעים היום חברי המפלגה הדמוקרטית ומתמודדיה לעתיד שלל רעיונות. אפשר למצוא בהם את "הניו דיל הירוק", מעין גלגול מודרני של הניו דיל של הנשיא רוזוולט בימי השפל הגדול, שחותר לשלב התחדשות כלכלית עם מלחמה בהתחממות הגלובלית באמצעות השקעות עתק באנרגיה ירוקה. היוזמה הזו מזוהה כרגע עם אלכסנדריה אוקזיו קורטז, שנהפכה לפנים של חברי בית הנבחרים החדשים של הדמוקרטים. כיוון אחר, שכבר זכה לתנופה בבחירות האמצע לקונגרס, הוא הרחבת ביטוח הבריאות הממלכתי לכולם (סנדרס נמנה עם התומכים הגדולים).

 

ויש עוד רעיונות גדולים שנזרקים לאוויר: הבטחת הזכות לעבוד לכל אמריקאי שירצה בכך, בצד העלאה דרמטית של שכר המינימום (צעד שזוכה לתמיכה רחבה יחסית). ולחלופין - הרעיון של מתן קצבה לכל אמריקאי (סוג של מה שמכונה "הכנסה בסיסית"), או אולי קצבה לכל עובד ממעמד הביניים ומטה - הצעה שמגיעה גם מכיוונה של הסנאטורית קמאלה האריס, אחת הכוכבות החדשות של המפלגה.

 

בצד הרפובליקני, אגב, קשה לאתר כרגע דיון סביב רעיונות חדשים, ולו בגלל ההשתלטות המוחלטת של טראמפ על המפלגה. נכון לעכשיו, די ברור מה העקרונות שעליהם עומדת המפלגה בגלגולה הנוכחי כמפלגה של טראמפ: הורדת מסים, דה־רגולציה מרחיקת לכת, מינוי שופטים שמרנים, בדלנות, בניית חומה והגבלת ההגירה.

 

בוגי יעלון בוגי יעלון צילום: עמית שעל

 

"משחק השקט" הפוליטי

 

הרעיונות שנזרקים לאוויר באמריקה עדיין מעורפלים למדי. וממילא הדיון הרעיוני שהולך ומתלהט שם, לפחות בצד הדמוקרטי של המפה, אינו ניתן ליבוא כמו שהוא לישראל. לאמריקה יש בעיות משלה, שחלק מהן למרבה המזל טרם התגלגלו לכאן: היעדר ביטוח בריאות ממלכתי לכולם או סטודנטים שמסיימים תואר עם חובות של מאות אלפי דולרים, למשל. גם האתגרים הכלכליים של ישראל שונים לגמרי, ועוד לא אמרנו מילה על הסכסוך.

 

ובכל זאת, יש משהו מרענן בתובנה הבסיסית שמסתמנת בקרב שלל המועמדים הפוטנציאליים במירוץ שמתחיל שם: מי שרוצה להתמודד על ההנהגה צריך להביא איתו גם רעיונות חדשים, או לפחות איזה בדל חזון. אחרת למה בעצם?

 

ואצלנו? מפץ הבחירות בעיצומו, מקדים בלוחות הזמנים את אמריקה: גדעון סער חוזר לזירה, בני גנץ מקים מפלגה, בוגי יעלון חוזר מהכפור, נפתלי בנט ואיילת שקד נוטשים את הבית היהודי הישן לטובת מפלגת הימין החדש, יואב גלנט עוזב את משה כחלון וכולנו, אורלי לוי מתייצבת, אבי גבאי מתנער מציפי לבני ומהתנועה בעוד מיני מפץ.

 

 

הכתבות והמדורים של מוסף כלכליסט
 
להאזנה לפודקאסט לחצו כאן >>

 

 

כל אלה הם חלק משידוד מערכות אישי, חלקו מתבקש, חלקו אופורטוניסטי, והוא טרם הסתיים. הבעיה היא שמכל המהומה הזאת לא בקע עדיין ולו בדל רעיון חדש, מחשבה אידאולוגית מרעננת או סתם פתרון יצירתי לבעיה משמעותית שמעסיקה את הציבור. לעתים נדמה שהמועמדים מתחרים זה בזה במעין "משחק שקט" פוליטי, שהמפסיד בו הוא זה שישחרר ראשון אמירה בעלת תוכן ממשי (בינתיים לפחות, גנץ משאיר להם אבק).C

בטל שלח
    לכל התגובות
    x