$
מוסף כלכליסט

ד.נ.א

את שיעור הניהול המרכזי קיבלתי מאבא במושב: "רוצה לדעת אם המערכת עובדת? לך לטפטפת האחרונה"

ניר גלילי, מנכ"ל סונול: "'שירים ושערים' היתה קודש הקודשים של אבי. לדבר בזמן התוכנית היה כמו להפריע בזמן תפילה. כמעט היה אסור לנשום"

"נולדתי ב־1955 בקיבוץ משמר דוד, שהוריי היו ממקימיו, וגדלתי בו עד גיל 5, אז עברנו למושב ביצרון. אף שעזבתי בגיל צעיר, תמיד נשאר בי געגוע לקיבוץ: לטיולים על גבעות ריקות, לרפת, לפלחה. פתאום אין יותר לינה משותפת, אין המטפלת והגננת שנקשרת אליהן, חוזרים הביתה מהגן וישנים בבית. הרגשתי היטב את השינוי.

"אבי דרור הוא יליד נהלל, בן לאם שהיתה נצר למשפחה ממגורשי ספרד ואב מגליציה. אמי יהודית היא ילידת נווה צדק, והקפידה לומר: 'אנחנו מְעַדֶּן'. בבית סבא תמיד היה מטבח תימני.

 

"אבי נראה קיבוצניק, עם שפם ומזג חם, חברותי, עם יכולת חשיבה וניתוח מדהימה. לעומתו אמי שקטה, סגורה, היא הצד שמאזן אותו, ואף שהוא קולני היא בסוף קובעת מה יהיה. למרות השוני הם חיים בהרמוניה. לאמי יש זיכרון פנומנלי, היא לא מסוגלת לשכוח דבר, ולעתים גם לא לסלוח, למשל לבריטים: 'אחרי מה שעשו לנו לא מוכנה לשמוע עליהם'.

  

1959. ניר גלילי בן ה־4 עם אחותו התינוקת ענת וההורים יהודית ודרור, משמר דוד 1959. ניר גלילי בן ה־4 עם אחותו התינוקת ענת וההורים יהודית ודרור, משמר דוד

 

"הסיוט שלי ושל שלוש האחיות שלי היה תוכנית הרדיו 'שירים ושערים' בשבת בצהריים: לאבי היא היתה קודש הקודשים, לדבר בזמן התוכנית היה כמו להפריע לחרדי בתפילה. היה אסור להוציא מילה מהפה, כמעט אסור לנשום. אם התבלבלת ודיברת, צעקו והזכירו לך.

 

"עד כיתה י"ב לא הכנתי שיעורים. שום עונש לא עזר, וגם לא הבטחות לקניית כדורגל חדש. אחרי כל ביקור של הוריי בבית הספר הם חזרו עם התובנה 'הוא יכול, הוא פשוט לא רוצה'. אבל קראתי בלי סוף. בכיתה ז' ביקשתי לדלג מהחטיבה לתיכון, כי סיימתי לקרוא את כל הספרים בספרייה של החטיבה. וכשלמדתי מינהל עסקים סיימתי בהצטיינות. נראה שכשאני רוצה אני יכול.

 

 

ניר גלילי, מנכ"ל סונול, בן 63, נשוי ואב לשלושה, גר במושב ביצרון ניר גלילי, מנכ"ל סונול, בן 63, נשוי ואב לשלושה, גר במושב ביצרון צילום: תום מהרשק

 

"להבדיל מבית הספר, במשק הייתי חרוץ מאוד: עובד יותר ממה שצריך, קם בבוקר, בודק שכיסוי המיטה מיושר ומקביל פיקס לרצפה, חולב עזים, שותה קפה ויוצא לבית הספר. כשחזרתי עבדתי במשק, התרוצצתי במטעים, נהגתי בטרקטור. אבא נתן לי הרבה אחריות בגיל צעיר, ורק השגיח מרחוק. זה נתן לי המון, לדעת מגיל אפס שאני אחראי. ויש דבר אחד מרכזי שלמדתי מאבא והולך איתי בניהול. על מערכת ההשקיה הוא תמיד אמר: 'רוצה לדעת אם המערכת עובדת? לך לטפטפת האחרונה. אם היא מוציאה את כמות המים שצריך, המערכת עובדת'. בניהול חברה, הטפטפת האחרונה היא העובד למטה בשרשרת, והשאלה היא אם הוא עושה את הדברים כמו שהתכוונת. אם כן, כל המערכת עובדת. גם היום העובד האחרון הוא הסימן שלי; אם הוא לא יודע, אני מתחיל לבדוק איפה סתום, איפה זה תקוע לי. הולכים מלמטה למעלה, לא מלמעלה למטה".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x