• תפריט
דעות

זה הזמן למפות את מיליוני הזקנים ולתקן את המעוות

ארבעה מקורות הכנסה יש בסך הכל לזקנים בחברה שלנו, שבמידה והם אינם נהנים מאחד מהם - דינם עוני מחפיר. מוגש לכבוד חודש האזרח הוותיק הבינלאומי

ד"ר אבי ביצור 07:1909.11.18

לזקנים בחברה בכלל ובישראל בפרט יש בסך הכל 4 מקורות הכנסה, שבמידה והאדם הזקן הרלוונטי אינו בעל אחד או כמה ממקורות אלו, הרי אחד דינו – עוני מחפיר ומבייש, שאין אדם כזה ראוי לו ובעיקר משום שהוא ובני גילו היוו את המסד ואת הבסיס לחברה שכיום מפקירה אותם.

 

 

 

במקרים רבים, מסתפקים הקשישים בקצבת הזקנה המינימלית של 1,522 שקל, המהווה סכום "אדיר ומכבד" לאנשים, שהם הורינו, ה"אבות המייסדים" של חברתנו והבסיס שעליו גדלנו ובעצם גם חזות העתיד שלפנינו. ישנם 4 מקורות הכנסה אשר כל אחד מהם נקרא בשם קוד גנרי כללי: פנסיה ממקום עבודת הזקן הפורש וראו את ה"פלא" בעובדה שמ- 930 אלף הזקנים החיים כיום בישראל, לרבע- כ-200 אלף אין פנסיה (למרות קיומו של חוק פנסיה לכל אזרח אותו לא מימשו הממשלות לסוגיהן מאז חקיקת החוק).

 

במקרים רבים, מסתפקים הקשישים בקצבת הזקנה המינימלית של 1,522 שקל במקרים רבים, מסתפקים הקשישים בקצבת הזקנה המינימלית של 1,522 שקל צילום: שאטרסטוק

 

 

מקור שני הינו, כמובן, קיום עבודה נוספת – אך גם כאן אנו מגלים שכמחצית מזקנינו אינם עובדים, בעיקר בגילאי 75 פלוס, כך שמקור הכנסה זה (עליו מוטלים מיסים כדת וכדין, משל היה העובד הזקן אדם צעיר בתחילת דרכו), גם הוא איננו אחד מספקי ההכנסה לה נזקקים מירב זקנינו.

 

המקור השלישי הינו הכנסה מנכס מניב כלשהוא כמו דירה להשכיר, מונית או כל דבר בעל ערך שהזקן מקבל ממנו הכנסות – אם נתבונן במראה היטב, נגלה שרובנו איננו בעלי נכסים מסוג זה, כך שגם מקור זה איננו הפתרון. כך שנשאר לכולנו המקור הרביעי היחידי המובטח לכאורה (לכאורה שכן עפ"י תחזיות אקטואריות גם מקור זה לא יספק, למי שיגיעו לגיל הנכון, את התשלומים מ- 2035 ואילך) והוא הביטוח הלאומי באמצעות קצבת הזקנה.

 

ראשית, ראוי לציין עד כמה זעומה קצבה זו ,שבאה ממקורות הביטוח הלאומי, מכיסנו הפרטי ולא מתקציב המדינה ושוב אני מזכיר שמדובר ב- 1,522 שקל לזקן בודד ו – 2,031 שקל לזוג זקנים (מדובר כמובן בנתוני הביטוח הלאומי הבסיסיים). כלומר, מראש וביודעין אנו נותנים לכ-200 אלף מאבותינו המייסדים להתכלכל מסכום פעוט, שמזכה אותם בתואר ה"ראוי" – עני ומביאם לצורך השלמת הכנסה שמגיעה מתקציב המדינה. כל זאת מתרחש מול עינינו, בהסכמתנו, בישראל של 2018, להורים שלנו, תוך הבנה שזה יכול להתרחש גם לנו.

 

הייתכן? האם מה שכתוב בהכרזת האומות המאוחדות, בנושא זכויות אדם, למובטלים, לנכים ולזקנים מתמלא כדבעי וכנדרש בחברה בה אנו חיים: "כל אדם זכאי לרמת חיים נאותה, למזון, לשירותים במקרה של אבטלה, מחלה, אלמנות, זקנה ...". הייתכן שדברים אלו מתרחשים מול עינינו בחברה שהביטוי "אל תשליכני לעת זקנה" הינו ציווי בתוכה? עלינו להפעיל מנגנוני מיצוי זכויות תוך מיפוי מקסימלי של כמיליון זקנינו ולאתר מי ביניהם בודד, חולה, נזקק, חי רק מקצבת זקנה או קרוב לסף העוני ולתקן לגביו את המעוות.

 

זו אינה חובה, זו מצווה, זו פקודת יום של רמטכ"ל חברתי, זו הוראה. שכן אחרת נמצא עצמנו במקום זקנים אלו ובמהרה חזונו של חתן פרס נובל לספרות, ז'וז'ה סאראמאגו ,על עולם שבו כולם זקנים, שלא ניתן לטפל בו יהפוך להיות מחלום בלהות ספרותי למציאות עגומה בחברה הישראלית ששכחה לכבד את זקניה ומתעלמת מהמראה – כל מי שקורא מאמר זה יהיה זקן וכדאי שיקום יום קודם, עם האחרים בחברה וישפר, ישדרג ויקדם את הזקנים הישראלים אל קדמת הבמה של החברה הזו כי "מפני שיבה תקום!"

 

ד"ר אבי ביצור, גירונטולוג בכיר, ראש היחידה ללימודי זקנה במכללה האקדמית בית ברל.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x