• תפריט
דעות

פרשנות

ועדת כבל חשפה שטח מת

הגמגום של הממונה על שוק ההון משה ברקת בוועדת החקירה הוביל את הח"כים להבין באיחור כי כדי למנוע את משבר האשראי הבא, לא די לבדוק את הבנקים. יש להגביר את הפיקוח על גופי הפנסיה שמלווים סכומים הולכים וגדלים לעסקים

רחלי בינדמן 08:1105.11.18
ועדת החקירה של איתן כבל עשתה אתמול פניית פרסה: אחרי שבשבועות האחרונים הושיבה על דוכן הנאשמים את בכירי המערכת הבנקאית, שאישרו הלוואות לבעלי הון מעונבים, היא מצאה אתמול מטרה חדשה בדמות רשות שוק ההון - הגוף שמפקח על קרנות הפנסיה ויתר הגופים המוסדיים.

 

הכיוון החדש התברר ככיוון פורה. בכירים בענף הפיננסים שעייפו מהחקירות העקרות של בכירי בנק הפועלים ובנק לאומי טענו כי דווקא הדיון אתמול ‑ שבו ניצלו הח"כים לטובתם את העובדה שמנהל רשות שוק ההון עדיין לא סגר חודש בתפקיד ‑ היה הנוקב ביותר שקיימה הוועדה.

 

זה לא מקרה. בעוד שהבנקים מצמצמים בשנים האחרונות את האשראי לעסקים, הגופים המוסדיים דווקא מרחיבים אותו. ייתכן שהמשבר הבא מסכן דווקא את כספי החוסכים לפנסיה.

 

 

 

 

 

הסטת הדיון מהבנקים אל חברות הביטוח והפנסיה ודאי תמצא חן בעיני מנכ"ל בנק הפועלים אריק פינטו, שעוד לפני פתיחת הדיונים בוועדה קרא לה לחקור אל רק את הבנקאים, אלא את הכשלים של כלל המערכת הפיננסית. הלא מן הנמנע שחברי הוועדה יחליטו בהמשך לזמן גם בכירים בחברות ביטוח ובתי ההשקעות.

 

למנוע את המשבר של מחר

 

השאלות שהעלו חברי הכנסת הצליחו להוכיח שלרשות שוק ההון, שזכתה בעצמאות אך לפני שנה, אין כלים מספיקים לפקח על תיק האשראי של גופי הפנסיה, שכבר תפח ל־80 מיליארד שקל כמעט. זו תגלית חשובה, שתאפשר לוועדה שעד כה חפרה בעיקר בתחלואי העבר, לחולל שינוי אמיתי ולהשפיע על העתיד.

 

 

 

 ד"ר משה ברקת ממונה על שוק הון וסגנו יואב גפני ד"ר משה ברקת ממונה על שוק הון וסגנו יואב גפני צילום: אלכס קולומויסקי

 

 

מול הפיקוח המגומגם על תיק האשראי המתעצם של הגופים המוסדיים, דווקא המפקחת על הבנקים חדוה בר ‑ שצפויה להגיע לוועדה לקראת סוף החודש ‑ מצטיירת ככוכבת. יש בזה משהו אבסורדי, שכן רשות שוק ההון נתפסה עד כה בתודעה הציבורית, במידה רבה של צדק, כגוף פרו־צרכני, בעוד הפיקוח על הבנקים נחשב לגוף שמעמיד את יציבות המערכת הבנקאית מעל האינטרס של המפקידים והלקוחות. אם בפיקוח על הבנקים לא ששו לעודד תחרות ולהוריד עמלות וריביות, רשות שוק ההון פעלה להכניס שחקנים חדשים, להוריד פרמיות ודמי ניהול ולמנוע הוצאות מיותרות לחוסכים. לכן כשוועדת כבל, לכאורה בלי להתכוון, תופסת את רשות שוק ההון עם המכנסיים למטה בסוגיית מתן האשראי ללווים הגדולים במשק, עולה השאלה איך ייתכן שהרשות התרשלה בפיקוח על נושא רגיש כל כך ‑ השקעת הכספים שאמורים להבטיח את איכות חיי החוסכים בגיל פרישה?

 

בתחום הזה, מתברר, יש לרשות שוק ההון של ד"ר משה ברקת עוד הרבה עבודה. הרשות חייבת לחזק את יכולת הבקרה שלה על ניהול השקעות כספי הפנסיה שרק הולכים ותופחים משנה לשנה. סנונית ראשונה לביקורת כזו ראינו לפני כשנתיים: הרשות פרסמה דו"ח חמור על אוזלת ידן של ועדות ההשקעה של הגופים המוסדיים, ועל הרפיסות של חבריהן למול מנהלי ההשקעות הדומיננטיים.

 

אבל זה לא מספיק. רשות שוק ההון מוכרחה להתחיל לעקוב מקרוב אחר ההלוואות של המוסדיים לקבוצות עסקיות גדולות במשק; לבדוק את רמת הריכוזיות שלהם; לבחון הסכמים פרטניים ואת אמות המידה הפיננסיות שהוגדרו בהם. לא צריך גם לפסול את האפשרות לחשוף לעיני הציבור את פרטי ההלוואות ‑ לפחות את זהות הלווים והסכומים שלוו מכספי החוסכים.

 

ייתכן שבסוף יתברר שהכל התנהל במקצועיות ובאחריות, אבל מאחר שמדובר בכספי אחרים, חייבים להבטיח שהדברים יוצגו לעין אובייקטיבית שמייצגת את אינטרס ציבור החוסכים.

 

תנו לדלתות להסתובב

 

חברי הכנסת אוהבים להשתמש במונח "דלת המסתובבת", שרומז לרגולטורים שמרככים את מנגנוני הבקרה בציפייה לג'וב הבא במגזר הפרטי. לכאורה זו לא טענה מופרכת: הממונה על שוק ההון שקדם לסלינגר, פרופ' עודד שריג, מכהן כיום כיו"ר אחת מחברות הביטוח הגדולות בישראל; קודמו ידין ענתבי הוא בכיר בבנק הפועלים; אחד מסגניו של ענתבי, אריק פרץ, הוא בכיר בחברת הביטוח הראל.

 

עם זאת, יהיה נאיבי לצפות מפקידי ציבור צעירים שמתמחים בתחום הביטוח והפנסיה לא ללכת לעשות לביתם אחרי שנים ארוכות בשירות הציבורי. אין זה אומר דבר על יכולת הפיקוח והאחריות הציבורית שלהם. ברשות שוק ההון יושבים היום שלושה סגנים בכירים לממונה שהתמודדו לאחרונה על תפקיד היו"ר: יואב גפני, הראל שרעבי ואסף מיכאלי. כולם היו יכולים לחצות את הקווים, להרוויח הרבה יותר ולספוג פחות ביקורת. הם העדיפו שלא לעשות זאת ולהתמודד על הובלת רשות שוק ההון, ולאורך השנים הצליחו לעצבן מאד את המפוקחים שלהם, ולעשות להם חיים קשים מאד.

 

הבאת מנהלים ותיקים כמו ברקת, שכבר עשו את שלהם בשוק הפרטי, שכבר אינם מחפשים את ה"ג'וב הבא", היא מהלך מבורך. אבל להטיל דופי במשרתי ציבור שלימים עשויים למצוא עבודה במגזר הפרטי? זה פשוט לא הוגן. ודאי כשהביקורת באה מחברי כנסת שלא מן הנמנע שאם לא יזכו בכיסא במושב הבא, ינצלו היטב את הקשרים שצברו במשכן כדי לסדר לעצמם כיסא מרופד ומנחם במגזר הפרטי.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x