• תפריט
אקדמיה

ראיון כלכליסט

נשיא האוניברסיטה העברית: "לכסף אין צבע מכל מקום שהוא יבוא זה טוב"

פרופ’ אשר כהן סבור שתוכנית ההבראה למוסד שהיה כבר על סף פשיטת רגל טובה, רק שהגיעה באיחור של עשור. מפרשת מובילאיי למד לתת יותר חופש לחוקרים, לדעתו העיר שבה נמצאת האוניברסיטה דווקא מושכת סטודנטים והמיקום בדירוגים הבינלאומיים לא כל כך מדאיג אותו. ראיון ראשון בתפקיד

ספי קרופסקי 11:3114.06.18

לפרופ' אשר כהן, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים, ברור מדוע המדינה צריכה להשקיע במוסד שאותו הוא מנהל כבר קרוב לשנה. "מבחינה עסקית אנחנו ההשקעה הכי טובה שיכולה להיות למדינה, זו הסיבה שבאים אלינו מסין", הוא קובע, "עשינו חשבון שעל כל שקל שאנחנו מקבלים מהמדינה אנחנו מחזירים פי שניים באופן ישיר".

 

יחד עם זאת, הוא מבהיר כי "בתוך כל הקונטקסט הזה אנחנו חייבים גם לתרום את חלקנו. נגמר השלב שבו אנחנו רק בוכים לממשלה כדי שכל הכסף יגיע ממנה - צריך להגיע ממנה כסף, אבל אנחנו צריכים לתרום את חלקנו".

 

כהן נכנס לתפקיד בספטמבר 2017, בזמן שהתנהלו מגעים מול המדינה על הסכם הבראה חדש לאוניברסיטה שעמדה אז על פי תהום. המצב לא היה זר לו: לפני כן הוא שימש כרקטור האוניברסיטה ולקח חלק במו"מ שהתקיים מול משרד האוצר והמועצה להשכלה גבוהה. בפברואר השנה, חודשים ספורים לאחר כניסתו לתפקיד, האוניברסיטה העברית חתמה על הסכם הבראה מול המדינה. בראיון ראשון מאז כניסתו לתפקיד, ולרגל 100 שנים להנחת אבן הפינה למוסד האקדמי היוקרתי, הוא מבטיח שהאוניברסיטה העברית יצאה לדרך חדשה, ושהעתיד שלה הולך להיות מפואר לא פחות מהעבר, אם לא יותר.

 

מדובר ברף די גבוה: בכניסה ללובי רחב הידיים של מבנה ההנהלה בקמפוס הר הצופים, ניצב ציור ממעמד טקס הפתיחה של לאופולד פיליכובסקי מ־1925 ולצדו רשימת חבר הנאמנים הראשון, ובהם דמויות דוגמת אלברט איינשטיין וחיים נחמן ביאליק. כמה מטרים משם מעוטר קיר בתמונותיהם של זוכי פרס נובל שלמדו באוניברסיטה: עדה יונת ודניאל כהנמן. האתגר הגדול הוא להמשיך למלא את הקירות הללו, ולא רק להתרפק על מה שהיה. כהן והנהלת המוסד מודעים לגודל המשימה.

 

פרופ' אשר כהן על לקחי פרשת מובילאיי: "עשינו צעדים דרמטיים. אנחנו משנים את כללי המשחק, מעודדים פיתוח של מוצרים שיאפשרו לחוקרים חופש גדול יותר בלייעץ לחברות ולהיות יותר מעורבים בתעשייה" פרופ' אשר כהן על לקחי פרשת מובילאיי: "עשינו צעדים דרמטיים. אנחנו משנים את כללי המשחק, מעודדים פיתוח של מוצרים שיאפשרו לחוקרים חופש גדול יותר בלייעץ לחברות ולהיות יותר מעורבים בתעשייה" צילום: אוהד צויגנברג

 

 

עשור מאוחר מדי

 

עד כמה האוניברסיטה נדרשת להוריד את הראש ולהתייעל כדי שהליך ההבראה יצליח?

"אנחנו צריכים להתייעל אך לא להוריד את הראש. יש לנו אתגר תקציבי לא פשוט, וגם ראוי שמוסד ציבורי יהיה יעיל. אני בכלל לא תופס את זה כהורדת ראש כי לא ויתרנו על אף אחת מהמטרות האקדמיות שלנו".

 

אז על איזו נקודה היית שמח לפסוח בהסכם החדש?

"המגבלה על כמות הסגל המנהלי היא דבר שהייתי שמח לפסוח עליו תוך זה שאני מכיר בכך שכמות הסגל המנהלי צריכה להתאים לגודל המוסד ולא להיות מעבר לו. אבל מכיוון שהתחייבנו למספר קשיח - אנחנו צריכים לעמוד בו, גם כשאנחנו רוצים לפתח תחומים חדשים וגם כשנדרש סגל מנהלי ספציפי. לדוגמה, נניח שאנחנו רוצים לפתח הוראה מקוונת, אי אפשר לפתח הוראה כזו בלי אנשי מקצוע טכניים בתחום. נוכל לעשות את זה אבל יהיה לנו הרבה יותר קשה. ועדיין, אני חייב להגיד שאני לא מתלונן. הגענו להסכם שאנחנו שמחים עליו כי קיבלנו הזדמנות להתפתח אקדמית. זו מגבלה שנכנסה שמצרה את צעדינו בנקודות זמן מסוימות קצת יותר מדי, אבל נחיה אתה בשלום".

 

 

 

נעשו טעויות במהלך המו"מ מצד האוניברסיטה? יש לקח כלשהו שהפקת מההליך שהתנהל מול המדינה?

"לדעתי לא, אבל אגיד לך מה כן: אני חושב שבגלל שהנושא טופל עשור מאוחר מדי, כשאנחנו היינו בצרה וכשמכרנו נכסים בכמות עצומה לאורך השנים האלה והמכירה הזו לא נותבה לטווח הארוך, המוסד היה בשנים האחרונות בקשיים מאוד גדולים. וכשמוסד נמצא בקשיים קשה להתמודד עם זה בצורה יעילה או אופטימלית כי אתה

צריך לסגור חורים ולהתמודד עם בעיות נקודתיות. זה איפה שהיינו. עכשיו קיבלנו הזדמנות להתנהל כמוסד נורמלי ואנחנו יכולים לעשות את הדברים שלהם נועדנו".

 

מיליארד דולר בשבע שנים

 

כאילו שהאתגר בקיום המגעים מול המדינה על הסכם הבראה לא הספיק, עם כניסתו לתפקיד התעורר משבר נוסף. מה שהחל כבשורה טובה, מכירת מובילאיי לאינטל, הוביל לסכסוך מתוקשר בין יזם מובילאיי ואיש הסגל פרופ' אמנון שעשוע לבין האוניברסיטה על תמלוגים שהגיעו או לא למוסד. הוא הציף שוב את השאלה העקרונית היכן חלקה של האוניברסיטה במהלכים דרמטיים שכאלה.

 

מה אתם עושים כדי להיערך למובילאיי הבא?

"קשה לי לחשוב על משהו שעשינו בו צעדים יותר דרמטיים מאשר הנושא הזה", עונה כהן ואף מציין כי במסגרת הצעדים הללו צפויות בקרוב התפתחויות משמעותיות: "אנחנו מקימים חממת הייטק גדולה בהשקעה משמעותית ובשיתוף עם בצלאל שלא רק תעודד סטודנטים, אלא תדבר עם קהילת ההייטק ועם מוסדות אחרים בירושלים. דבר נוסף הוא שאנחנו משנים את כללי המשחק בתוך המוסד ומעודדים פיתוח של מוצרים שיאפשרו לחוקרים ולחוקרות חופש גדול יותר בלייעץ לחברות, להיות יותר מעורבים בתעשייה ושיביאו את הדברים שהם יודעים כל כך טוב לשם. הייתי אומר שכל האווירה השתנתה בנושא הזה בצורה דרמטית בשבועות האחרונים".

 

המוסדות האקדמיים הישראליים כבר לא תמיד נמצאים בראש הדירוגים הבינלאומיים. האם המדינה עושה מספיק כדי למנוע את המגמה הזו?

"חובה לומר קלישאות כי הן נכונות: אם המדינה חפצה חיים היא חייבת מוסדות להשכלה גבוהה מהשורה הראשונה. זה מה שקיים בארצות הברית וזה מה שסין מבינה ומשקיעה בו. אין חיים ואין עתיד בלי השכלה גבוהה וזו לא המצאה שלנו, זה קורה בכל העולם המתקדם. אז ברור שכסף קשור לנושא מכיוון שכדי להיות בחזית אנחנו צריכים מכשור וטכנולוגיות מתקדמות. העולם האקדמי נהפך לגלובלי ואם זה לא יהיה כאן - זה יהיה במקום אחר".

 

בכלל, ישנה התייחסות רבה לדירוגים הבינלאומיים. עד כמה הם באמת מספרים את הסיפור?

"מה שחשוב באמת הוא לעשות אקדמיה ברמה גבוהה. הדירוגים נותנים תמונה חלקית בלבד, אבל יש להם חשיבות ככלי שיווקי. כדי שאוניברסיטאות בעולם יתעניינו בנו אנחנו צריכים הכרה באיכותנו, והדירוגים מהווים חלק מזה”.

 

עד כמה קשה לגייס כיום תורמים ביחס לעבר?

"קשה לי לדבר על העבר כי לא הייתי שם, אבל לפי מה שאומרים לי העולם הפילנתרופי מאוד השתנה. פעם היו אנשים שנתנו כסף לשם 'תיקון עולם', היו גם הרבה משפחות יהודיות שרצו לתת כסף לעברית. המספרים הולכים וקטנים וזה אתגר להביא כספים בהינתן מצב עולמי משתנה. אנחנו עושים כמיטב יכולתנו. יחד עם זאת, צריך להגיד שמה שאנחנו כבר מביאים הוא לא רע. בדיוק עכשיו אנחנו יוצאים בקמפיין גיוס תרומות חדש כשהמטרה היא לגייס מיליארד דולר בתקופה של שבע שנים".

 

השם ירושלים עוזר

 

עד כמה התנודות המדיניות־ביטחוניות משפיעות על היכולת לקלוט סטודנטים זרים?

"בעולם שומעים על ירושלים יותר מאשר על תל אביב. יש בה אלמנט ייחודי שאין לאף עיר בישראל ובשוק הבינלאומי השם ירושלים עוזר, ועשינו חקר שוק על זה. אז לא רק שהשם של העיר לא פוגע, הוא עוזר".

 

ובהסתכלות פנימה, העברית נראית לעתים כמו בועה בתוך עיר מאוד מורכבת. מה אתם עושים כדי להשתלב במרקם העירוני?

"אני מסכים שיש מורכבויות ואלמנטים מאתגרים בירושלים, אבל לא הייתי קורא לקמפוסים בועות. האוניברסיטה מנסה להיות מעורבת ככל שהיא יכולה בקהילה בירושלים, כמות הסטודנטים המתנדבים בעיר עצומה".

 

איך האוניברסיטה מסתגלת לריבוי המוסדות האקדמיים והמכללות בפרט?

“האתגר הזה הוא לא ייחודי רק לעברית אלא גם לאוניברסיטאות האחרות בישראל. כולן עומדות מול האתגרים הללו בצורה כזו או אחרת. אנחנו היום כבר פחות שמרנים ממה שהיינו בעבר כי אנחנו צריכים להתמודד עם העולם המשתנה הזה. אנחנו צריכים להתקיים ולפתוח את שערינו בצורה יותר רחבה, וזה אתגר של אוניברסיטאות רבות: לא להיות עסוקות רק בעצמן. מצד אחד אנחנו מגדל שן במובן של מצוינות, אבל אנחנו לא מגדל שן במובן של התבודדות, והניסיון להיות גם וגם הוא אתגר שאנחנו מנסים לעמוד בו".

 

גם בעוד 100 שנה העברית תהיה בקדמת המערכת האקדמית בארץ ובעולם?

"אם ישראל חפצת חיים האוניברסיטה חייבת להיות כזאת. אני כנשיא לא חושב 100 שנה קדימה, אני חושב 20 שנים קדימה. אני מאמין שאנחנו נמצאים במצב מצוין אבל הוא לא תלוי רק בנו הוא תלוי במדינה ובקהילה. גם הציבור חייב להבין את החשיבות העצומה אבל אם אתה שואל לניבוי שלי, אז התשובה ולא רק כי אני נשיא - חד משמעית כן".

 

ומה אתם עושים כדי להבטיח זאת?

"אנחנו מתכוונים להמשיך ולחזק את המצוינות תוך חזק על המדעים המדויקים. נהיה אוניברסיטה אחרת לגמרי במובן של הבינלאומיות: תבוא לכאן עוד עשור ושליש מהסטודנטים שלנו יבלו סמסטר בחו"ל, ושליש יהיו סטודנטים המבקרים ממקומות אחרים. יהיו לנו שיתופי פעולה עם אוניברסיטאות בעולם ונהיה הרבה יותר מעורבים בתעשייה, בעיקר בהייטק ובתעשיות המתקדמות".

 

לשמור על איזון

 

אתה מדבר על תעשיות מתקדמות והייטק, איפה מדעי החברה והרוח בתוך כל זה?

"צריך לזכור שאנחנו לא רק מכווני שורה תחתונה ושהחברה והתרבות הם תנאים הכרחיים לכל דבר. צריך לשמור על איזון: לשמור על מדעי החברה, הרוח והמשפטים ובכלל על המדעים הרכים מכל משמר, כי הם אלה שבמובן מסוים מספקים את התשתית הכי חזקה לחברה איתנה. מצד שני אתה צריך להיות אחראי ולספק למדינה את מה שהיא צריכה".

 

עבור פרופ' אשר כהן אלה לא רק סיסמאות. הוא ירושלמי מלידה, פסיכולוג בהכשרתו האקדמית שאת תאריו הראשונים קיבל, איך לא, באוניברסיטה העברית שאליה שב לאחר תקופת לימודים בחו"ל, וכעת הוא עומד בראשה. בכדורגל היו קוראים לאחד כמותו "שחקן בית", אחד שגדל והתפתח במועדון. מחקריו עוסקים בין השאר בקשרים שבין מערכות התפיסה האנושיות למנגנוני התגובה, כשפיתח מודל המנבא באילו מצבים ביצוע שתי מטלות במקביל כרוך בירידת היכולות ובאילו לא.

 

בתפקידך הנוכחי, עד כמה זה מסובך לבצע בהצלחה כמה פעולות בעת ובעונה אחת?

"יש הבדל בין לבצע פעולות ממש בעת ובעונה אחת כשהתשובה היא שאי אפשר, לבין התמודדות עם כמה מטלות במהלך היום, שזה לעתים מאוד קשה אבל אפשרי".

 

כלכליסט באייפד - חוויה אינטראקטיבית שעוד לא נראתה בישראל

בטל שלח
    לכל התגובות
    x