• תפריט
דעות

חוק הותמ"ל – "ארץ אוכלת יושביה"

עד כה, עיקר "ההישגים" שהושגו באמצעות חוק הותמ"ל, נרשמו בעיקר על הנייר ובמטרה לקדם אינטרסים פוליטיים. זאת, בזמן שהתכלית המרכזית של החוק - הגדלת היצע הדירות בשוק באופן מעשי וממשי בפרק זמן סביר וקצוב - רחוקה מאד מהגשמה

גדעון חתוכה 12:0104.06.18

בימים אלה מתנהל שיח ציבורי ער אודות "פסקת ההתגברות" והחשש המוצדק כי חקיקה כזו תפגע בעצמאותה של מערכת המשפט וביכולתה להגן, בין היתר, על זכויות הפרטים שבחברה. בה בעת, ובחסות החוק, זכויות הקניין של הפרטים בחברה נפגעות כבר עתה בחסות חוק אחר. כיצד?

 

 

 

באחרונה הוארך בשנה נוספת תוקפה של הוראת השעה העוסקת בקידום בנייה במתחמים מועדפים הידועה בכינויה "חוק הותמ"ל". זאת, חרף קולות הביקורות שהושמעו מגופים ומוסדות שונים המעורבים בתחום הנדל"ן ובתחום התכנון והבנייה. חוק הותמ"ל הוא רק אחת הדוגמאות לחוקים המבטאים באופן בולט את השימוש הבלתי ראוי שעושה המדינה בקידום מטרותיה, תוך דריסת זכויות הפרט.

 

ככלל, בתחום השמירה על זכויות הפרט וקניינו, רשויות המדינה בישראל מפעילות, לא פעם, את סמכותן וכוחן, באורח בלתי מידתי בבחינת "המטרה מקדשת את האמצעים". גם הרוח הגבית הנושבת בחלק מפסיקות בתי המשפט בישראל נתפסת אצל מוסדות המדינה ובעיקר, רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), כמתן לגיטימציה להכביד ידם על זכויות הפרט, תוך פגיעה בערכי היסוד של הדמוקרטיה וזכויות האדם. אכן, הצבת יעדים וחתירה להגשמתם הינה זכותה ואף חובתה של המדינה, ועל כך אין חולק. אולם, לא בכל מחיר ובוודאי שלא תוך זלזול ורמיסה של זכויות בסיסיות של אזרחיה ותושביה.

 

בנייני מגורים (ארכיון) בנייני מגורים (ארכיון) צילום: אוראל כהן

 

מלכתחילה, חוק הותמ"ל חוקק כ"הוראת שעה". הווה אומר, כי אף המחוקק עצמו ראה לנגד עיניו כי יש בהוראות החוק פגיעה בלתי מידתית ובלתי ראויה בזכויות הפרט. עם זאת, הארכת תוקפו של חוק הותמ"ל בשנה נוספת (כמתאפשר בחוק), נעשתה ללא בחינה יסודית של הגשמת המטרות שהוצבו בבסיס החוק ורמת הפגיעה שיש בנקיטת הליכים על-פי חוק הותמ"ל - הן כלפי הפרט והן כלפי הציבור בכללותו. לא בכדי הוגשה באחרונה עתירה לבג"ץ כנגד הארכתו של החוק, אך זו טרם נדונה.

 

בהתאם לנתונים שהתפרסמו בתקשורת, עיקר "ההישגים" שהושגו באמצעות חוק הותמ"ל, נרשמו בעיקר על הנייר ובמטרה לקדם אינטרסים פוליטיים שלקו בעיה מדיניות. זאת, בזמן שהתכלית המרכזית של החוק - הגדלת היצע הדירות בשוק באופן מעשי וממשי בפרק זמן סביר וקצוב - רחוקה מאד מהגשמה. יתרה מכך, ה"הישגים" המוצגים על ידי רשויות המדינה, בדבר "אישורן" של עשרות אלפי יחידות דיור על-ידי הותמ"ל, הינם תיאורטיים גרידא ועוד חזון למועד ליישומם בפועל, אם בכלל.

 

פגיעה משמעותית נוספת שממעיטים לדבר בה, היא האפשרות שהחוק מקנה לסלק בעל קרקע בכוחניות מאדמתו. כלומר, להביא לפינוי מהיר ואף נמהר של בעלי זכויות בקרקעות המוחזקות על ידם כחוק. זאת, בין אם זכויותיהם מוגדרות כזכויות מעין קנייניות ובין אם זכויות קניין ממש. איך זה עובד?

 

לפי תיקון 3 לחוק, בשלב הראשון תעביר רמ"י לבעל הזכויות בקרקע הצעה לחתום על "הסכם השבה" של הקרקע בתוך 30 יום מהפקדת התכניות, או בתוך 60 יום ממועד ההצעה. בהסכם, רמ"י מציעה לבעלי הזכויות לפנות את הקרקע המוחזקת על-ידיהם כדין ולהשיבה לרמ"י בתוך פרק זמן קצוב. ימהרו לחתום על ההסכם ולפנות את הקרקע? יהיו זכאים לקבלת פיצוי חקלאי ולתוספת "תמריץ". במידה שיסרבו, תוכל רמ"י להוציא צו להעברת הזכויות בקרק על ידי המדינה בתוך 30 יום ממועד מסירתו. ביכולתו של הצו להורות על מחיקת בעל הזכויות מהרישום בטאבו, ללא צורך במסמכים או באישורים נוספים. במידה שימשיך המחזיק בקרקע להתעקש, תוכל רמ"י לפעול לפינוי הקרקע באורח חד צדדי ובסיוע משטרתי. גם פנייה של הבעלים לבית המשפט לא תועיל משום שהוראות החוק אינן מאפשרות לבית המשפט לעכב את ביצוע הצו אלא לאחר שתתקבל עמדת רמ"י.

 

דוגמה ל"תמריץ" שהמדינה מציעה למחזיקי הקרקעות כדי שיתפנו מרצונם, ניתן למצוא בימים אלה בלב העיר הוד השרון. שם, הציעה רמ"י לבעלי זכויות בקרקע, שזכותם רשומה בטאבו על-פי חוזים כדין מתחילת שנות ה-30 של המאה הקודמת, סכום של כ-47,000 שקל לדונם(!).סכום זה, אגב, כולל את סכום ה"תמריץ "לפינוי מרצון.

 

המשמעות ברורה: החוק מסמיך את פקידיה הבכירים של רמ"י לפתוח בתהליך מזורז לפינוי בעלי הזכויות מקרקעות, אשר הוחזקו כדין ועל פי הסכמים, החל מהמועד בו נקלטו התכניות בוועדות התכנון. לזה ייקרא "ארץ אוכלת יושביה". כעת, כל שנותר הוא לקוות, ולו כפי שהוסבר בנימוקים להארכת החוק, כי החוק "ייושם תוך הידברות".

 

הכותב מתמחה מזה 30 שנים בדיני מקרקעין, תכנון ובנייה ומייצג בעלי זכויות במקרקעין ברחבי הארץ

בטל שלח
    לכל התגובות
    x