• תפריט
דעות

מרתון על ציר הזמן והכסף: מה סטארט-אפים יכולים ללמוד מטיפוס על קירות

בשבוע שעבר, ללא רעש תקשורתי מיוחד, זכה אלכס חזנוב הישראלי במדליית זהב בענף הבולדרינג. את השאיפה לפסגה והחשש הבלתי פוסק מנפילה מכיר כל סטארט-אפיסט שחולם על אקזיט

טובית נייזר 07:1701.06.18

מדליות ספורטיביות זה משהו שאוהבים לחגוג כאן, אבל הנה לפני כשבוע ישראל הוסיפה למדף המדליות אחת נוספת, מזהב, לא פחות, ויש סיכוי טוב שכלל לא שמעתם עליה. לצעיר המוכשר בן ה-23 שעונד אותה קוראים אלכס חזנוב והענף שממנו קטף את המדליה בצעדים ורטיקליים נקרא טיפוס (בולדרינג), ענף שנכנס רק לאחרונה לרשימת הענפים האוליפיים וב-2020 כבר נוכל לראות את המתחרים בו מטפסים על קירות בטוקיו.

 

 

 

שנים של אימונים והרבה עבודה על הדקויות הכי קטנות של כל צעד ואחיזה מובילות להישגים מרשימים כאלו.

 

אלכס חזנוב מטפס על הקיר. שנים של אימונים ורגעים בודדים של תהילה אלכס חזנוב מטפס על הקיר. שנים של אימונים ורגעים בודדים של תהילה צילום: youtube

 

העובדה שמעטים שמעו על הזכייה הזאת או בכלל על הענף הספורטיבי הזה לא הורידה מההתמדה או העקשנות של חזנוב באימונים ובדרך הארוכה שהוא עושה. טיפוס זה תחום שמשקיעים בו הרבה מאמץ, תכנון ומחשבה על כל צעד, גם על הקטנים ביותר. יש צעדים שיכולים לעכב מסלול שלם ועד שלא מפצחים אותם - מתגברים על קושי פיסי או אתגר מנטלי - הם לא עוזבים אותך. הולכים לישון אתם, חושבים עליהם כל היום, אוספים את כל היכולות כדי לפתור אותם על הקיר ובסוף כשזה קורה, מבחוץ נראה שפשוט טיפסת בטבעיות על קיר - למרות שבפועל קדמה לכך המון עבודת הכנה.

  

את ענף הטיפוס אני מכירה מגיל קטן ויצא לי לטפס על צוקים בארץ ובחו"ל. אני זוכרת את הנסיעה שלי לואדי רם עם שני מטפסים רציניים כשבאחד הקטעים של המצוק עפתי עם מתקן העגינה למטה מה שגרם לי להעריך אותו היטב. לא האמנתי שהצלחתי להגיע למעלה אבל ברגע ששלושתנו נעמדנו בפסגה, מיד התגנבו לשדה הראייה שלנו עוד צוקים, גבוהים יותר.

 

 

חזנוב מקבל את מדליית הזהב על הפודיום חזנוב מקבל את מדליית הזהב על הפודיום צילום: youtube

 

בשנים האחרונות, יחד עם המעבר שלי מיזמות עסקית לעולם הסטארט-אפים אני מטפסת בעיקר על קירות בולדרינג (אולמות עם מסלולים בגובה של 3-4 מטרים המדמים מסלולי סלע בטבע, כשעל הרצפה מזרנים עבים השומרים מפציעות בעת קפיצה/נפילה) ואני מוצאת הרבה דמיון בין שני העולמות.

 

הדימוי השחוק של רכבת ההרים שמדביקים לעולם הסטארט-אפים יכול בקלות להתחלף עם ענף הטיפוס. ההקבלה הטובה ביותר היא השאיפה למעלה לפסגה והאפשרות הבלתי פוסקת של נפילה והתרסקות.

 

עוד בטרם הגיוס וכמובן אחריו, סטארט-אפיסטים חיים על מסלול שמתבסס על ציר הזמן וציר הכסף. ככל שעובר הזמן נשרף הכסף ואם טרם הגעת ליעד הנדרש - גם החמצן נגמר. בצמתים קריטיים בהם הכסף מידלדל הדבר המתבקש לעשות הוא פיבוט (חישוב מסלול מחדש) שבתקווה יוביל למעלה לפני שהכסף יגרור למטה.

 

אותו דבר על הקיר או המצוק: ציר הזמן פועל לצד ציר הכוח. ככל שעובר הזמן נגמר הכוח להחזיק אחיזה קטנטנה בשתי אצבעות או לתמוך בגוף שמוטל בזווית שלילית ע"י אצבעות הרגליים. כשמגיעים לאחיזה קשה או מפחידה שקשה לצלוח אותה הגוף מתחיל לרעוד וצריך להתגייס מהר עם פתרון חדש ולחשוב על שינוי זווית שיוביל לפיצוח המסלול לפני שנופלים לרצפה.

 

בגלל ששני העולמות האלו בנויים מאינסוף צעדים קטנטנים שמרכיבים את התמונה השלמה קשה להעריך את ההצלחות כשהן קורות. תמיד מגיע אתגר חדש, תמיד מגיעה עוד פסגה גבוהה יותר ולא עוצרים לנוח.

 

אבל בשבוע שעבר אלכס חזנוב עצר מלטפס. לרגע אחד על הפודיום, הוא עצר לנשום אוויר פסגות לפני שהוא חוזר לקיר ומתאמן לקראת טוקיו. לקהל שמסביב מדליית הזהב נראתה נוצצת, כמו כל סיפור ששומעים על גיוסים של מליוני דולרים ואקזיטים של מיליארדים. אבל גם למדליות וגם לאקזיטים קדמו כמויות של זיעה על המצח, שעות רבות לבד במעלה ההר כמו סיזיפוס והרבה מאוד שרירים תפוסים.

 

הכותבת היא מנכ"לית ומייסדת שותפה של אייסברייקס, סטארטאפ המספק טכנולוגיה לגביית חובות

 

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x