מכירת החיסול של הוניגמן: כולם הפסידו

כל התעלולים והתרגילים המשפטיים של בעלי ונאמני רשת האופנה הוניגמן לא סייעו בסופו של דבר להציל את הרשת, שנקלעה לחובות בהיקף של 233 מיליון שקל.

חודשיים לאחר שניסתה הרשת לסדר לעצמה תנאים אופטימליים למשפט, מסתיים תיק הוניגמן אחרת לגמרי מכפי שתוכנן. הרשת פנתה בחשאי ותחת צו איסור פרסום לבית המשפט בנצרת, בניסיון לעקוף את השופט חגי ברנר בתל אביב ולמנות שופט נוח יותר עבורה, לקבל מינוי אישי של הנאמנים שבהם חפצה (קרן רייכבך סגל ובועז גזית), ולסדר על הדרך לבעלים, האחים יעקב ומיכה הוניגמן, הגנה אישית מהנושים.

השופט ברנר אישר אתמול (ג') למכור 38 סניפים של הוניגמן לרשת קיווי של בצלאל בן שלום תמורת 6.25 מיליון שקל, לאחר שקבע כי העסקה היא בבחינת "הרע במיעוטו", וציין ש"יש להצטער צער רב על התמורה הנמוכה שתשולם בגין הממכר". עו"ד אמיר פלמר ייצג את קיווי ובן שלום.

התוצאה בפניה עומדים נושי הוניגמן לאחר אישור העסקה הזו היא קשה מאוד: מול החובות העצומים צפויה המכירה של חלקים מהרשת לרשת קיווי להכניס סכומים זניחים שבקושי יכסו את החוב כלפי העובדים. רוב העובדים צפויים להיות מפוטרים. הבנקים לא יראו את הכספים, ומרבית הנושים הרגילים אפילו לא טרחו להגיע אתמול לדיון, מאחר שברור שהחוב כלפיהם יימחק במלואו.

מסר אחד מטלטל הצליח בכל זאת לאחד אתמול את כל מאוכזבי ונפגעי קריסת הרשת, והוא שתהליך הבראה, זה שהקפאת ההליכים מיועדת עבורו, לא באמת היה כאן. למעשה, המצב המסתמן בהוניגמן הוא כל כך קיצוני, עד כי בדיעבד נראה שהקפאת ההליכים לא רק שלא שיפרה את מצבם של הנושים, היא אפילו הרעה אותו, מאחר שמלאי ממשיך להימכר ולטענת הבנקים הכסף נבלע בהוצאות ההפעלה של הרשת.

בעלי הוניגמן האחים מיכה (מימין) ויעקב הוניגמן צילום: אלעד גרשגורן

"איפה ההבראה? זה פירוק"

מיד כשנכנס השופט ברנר לאולם אתמול בבוקר, הוא פתח בשתי הערות. הראשונה נגעה לכך שבמהלך הלילה צומצמה עוד יותר התמורה הנמוכה שמשלמת קיווי מ־8 מיליון שקל ל־6.25 מיליון שקל. השאלה השנייה היתה, "איפה פה ההבראה? למה צריך הקפאת הליכים ולא הליך פירוק?", שאל ברנר. "מוכרים פה נתחים נתחים, אז מה הטעם בהקפאה?".

זו אינה הפעם הראשונה שהשופט ברנר מציף תמיהה לגבי תהליך ההבראה ברשת הוניגמן, מאחר שכבר בדיון הראשון שהתקיים בפניו בסוף חודש פברואר, שאלתו הראשונה היתה מדוע לא הוגשה לו תוכנית הבראה.

עו"ד פיני יניב, שברנר צירף כנאמן שלישי לפני כחודש וחצי, אחרי שהתיק הועבר מנצרת לתל אביב, טען שהמכירה לקיווי מהווה למעשה "הבראה חלקית". ברנר לא ממש הסכים איתו. השופט אמר כי "בשביל הסדר הבראה צריך הסדר נושים. אתם מוכרים בחלקים, מה בסופו של יום תציעו לנושים?", והוסיף: "לנושים הרגילים לא יישאר כלום. למה לא לקרוא לזה בשם פירוק?". "בכותרת פירוק יש קונוטציות של מכירת חיסול", השיב יניב, "אנחנו רוצים למכור כעסק חי. הכותרת תסייע לנו".

למעשה מדבריו של עו"ד יניב עולה כי בשלב הראשון מבוקש לאשר את המכירה לקיווי כאשר בשלב השני הנאמנים ינסו למצוא רוכשים למה שישאר מהרשת: כ־98 סניפים מתוך 136 סניפי הרשת, המותג הוניגמן נשים והמותג TNT. מדוע שרוכש כזה יצוץ לפתע אם הוא לא טרח להופיע בחודשיים האחרונים? לשאלה הזו יניב כבר לא התבקש לספק תשובה.

נאמני רשת הוניגמן מימין רו"ח בועז גזית ועו"ד קרן רייכבך סגל. התעלולים המשפטיים לא הועילו צילום: ענר גרין, אוראל כהן, אלעד גרשגורן

"בדקתם שיש ביטוח?"

אם בדרך כלל בתיקי חדלות פרעון אפשר לסמן מי הפסיד יותר ומי פחות ומי בכלל הרוויח, נראה שבמקרה של הוניגמן כל המעורבים יוצאים עם ידם על התחתונה.

הבנקים למשל, הנושים המובטחים שבדרך כלל עומדים בראש התור לקבלת החוב כלפיהם, הפסידו בתיק הוניגמן קרוב ל־118 מיליון שקל. את התסכול של הבנקים קשה היה להסתיר אתמול בדיון. לתוצאה קשה כזו הם לא ציפו. המצב למעשה כל כך קשה שכפי שהודיעה בדיון אתמול עו"ד גלילה הורנשטיין בשם העובדים, החוב בדין קדימה לעובדים הוא גבוה, "אז שיהיה ברור שהבנקים לא יקבלו כאן שקל".

עו"ד אורי גאון שמייצג את מזרחי טפחות אמר ששאל את הנאמנים: "בדקתם שיש פוליסת ביטוח? מי רואי החשבון שחתמו על הדו"חות? זו כנראה תהיה הישועה של הנושים כאן", כשהוא רומז לתביעה נגד נושאי המשרה של הוניגמן ובעיקר נגד המבטחת שלהם.

"שרפו את המלאי"

אבל הבנקים דווקא התכוונו לקבל כסף, ובדיון אתמול נפתח קרב של ממש על כמה מיליוני שקלים שבכל זאת יגיעו לידי הנושים, והשאלה היא מי יקבל אותם ‑ העובדים או הבנקים?

אם מכירת הרשת לקיווי מוגדרת כהעברת זכויות שכירות ופעילות, הרי שהכסף ילך לטובת תשלום לעובדים שנחשבים במעמד דין קדימה. אבל אם העסקה תוגדר כמכירת המוניטין של הוניגמן קידס ושם המותג, מדובר בנכסים שמשועבדים לבנקים. במצב כזה הבנקים יקבלו את הכסף והעובדים יקבלו תשלום מביטוח לאומי.

בשלב הזה ביקש השופט הסברים לגבי המלאי החסר. בבקשת הקפאת ההליכים טענו הנאמנים בבקשת הקפאת ההליכים נגדה על קיום של מלאי בשווי של 120 מיליון שקל. אלא שבהמשך הסתבר ששווי המלאי שבבעלות הוניגמן עומד של בין 38.5 ל־43 מיליון שקל בלבד.

השופט ברנר שאל את הנאמנים מה בדיוק קרה למלאי, וכיצד נעלמו להם עשרות מיליוני שקלים של מלאי. "תרגיעו אותי רק שיש הגנה הולמת", אמר ברנר לנאמנים וכיוון לכך שהכספים כתוצאה ממכירת המלאי של הוניגמן אמורים להישמר לטובת הנושים ולא להיבלע בתוך הוצאות ההפעלה.

"איזו הגנה הולמת? שרפו את המלאי", אמר עו"ד ארז חבר המייצג את בנק אגוד. חבר טען, בגיבוי נושים נוספים, כי ההפעלה של הוניגמן למעשה הרעה את מצב הבנקים, מאחר שהמלאי של הוניגמן שמשועבד להם נמכר ו"נאכל".

"אומרים שיש עודף של 6 מיליון שקל בקופה כתוצאה מההפעלה אבל זה לא נכון", אמר חבר. "זה מלאי של הבנקים שאוכלים אותו. זו הפעלה גרעונית. המלאי הזה שווה איקס כסף, לוקחים את המלאי הזה ומוכרים אותו בכמה? אני לא יודע, שמעתי שיש מבצעים. מוכרים את המלאי ובסוף נשאר גרוש וחצי".

עו"ד בניהו לאבל שייצג את בנק לאומי טען כי היה צריך לשקול את האלטרנטיבות כבר ביום הראשון של קריסת החברה, "אם מפעילים אותה או מחסלים אותה כבר ביום הראשון".

"הטרנד הזה להגיש הקפאת הליכים בלי שום תוכנית הבראה פשט במחוזותנו", טען עו"ד אורי גאון, שייצג את מזרחי טפחות. "אני לא יכול להגיד שאני מתנגד להארכת ההקפאה כי זה ממילא לא יעשה שום הבדל. מכירת החיסול הזו היא לא כזה להיט, בלשון המעטה. מה יהיה בעתיד? כנראה כלום. מה המקור שלנו? הפירורים שיישארו".

גאון המשיך: "היום אין אלטרנטיבה. אבל ביום הראשון מישהו חשב שיש. הוגש תצהיר של בעלי השליטה שהצהירו על העובדות בבקשה. גם המלאי". השופט ברנר השיב לו: "אני מתעניין באחראים נוספים. אותם (האחים הוניגמן ‑ ע"ר) לתבוע אין טעם, הם ממילא בהליך פשיטת רגל".

עו"ד אלונה בומגרטן, שייצגה את בנק דיסקונט טענה כי "יש מלאי בשווי 50 מיליון שקל שהתאדה. זה מלאי שמשועבד לכולנו. עו"ד ארז חבר הזכיר כי הוא כבר בתחילת הדרך ביקש הקפאת הליכים קצרה בת שבועיים "כי בהקפאה ארוכה יגמרו את כל הכסף ויאכלו את המלאי. אם ההקפאה היתה יותר קצרה, כנראה שלנושים היה נשאר יותר מגרוש וחצי".

"לרצות כסף זאת לא בושה"

המהומה בבית המשפט רק החריפה כשפתאום באמצע הדיון התפרץ פנימה אדם שהציג את עצמו כיזם רפי שפירא. שפירא טען שכבר בינואר התחייבו בפניו האחים הוניגמן כי ימכרו לו את הבניין שלהם בפלורנטין תמורת 22 מיליון שקל. מדובר בדיוק באותו בניין שהנאמנים ביקשו למכור תמורת 20.3 מיליון שקל.

ההופעה של שפירא עוררה סערה באולם, שכן ערב קודם לכן הוגשה בקשה דחופה של חברה נוספת - יפו תל אביב ‑ שמעוניינת לרכוש את הבניין תמורת 22.3 מיליון שקל. גם החברה הזו וגם שפירא טענו ש־20 מיליון שקל הוא מחיר נמוך מדי.

השופט ברנר נראה מאוד לא נלהב לפתוח מחדש את ההתמחרות, גם אם מדובר בתוספת של 2 מיליון שקל לקופה – סכום מאוד משמעותי במצב הנוכחי. אך הבנקים דווקא התעקשו. "אדוני כבר רואה שבתיק הזה אנחנו בקטסטרופה מאוד גדולה", אמר עו"ד גאון לברנר. "אם מגיע מאן דהו שמציע עוד 2 מיליון שקל שיוכלו אולי להיות איזושהי תרומה לנושים, אני חושב שזה שיקול שביהמ"ש צריך לשקול אותו".

"כן, אנחנו רוצים כסף, זאת לא בושה", אמר עו"ד חבר (בנק אגוד). "זה תיק שהנושים לא יראו בו כסף. יראו גרוש וחצי. אז את הגרוש וחצי אנחנו רוצים לשמור. 2‑3 מיליון שקל? אנחנו רוצים את זה".

מנגד, נאמני הוניגמן התנגדו בתוקף לפתיחת הנושא להתמחרות מחודשת, למרות שמדובר בעוד 2 מיליון שקל שיכולים להיכנס לקופה. בהחלטה שמסר אמש דחה ברנר את שתי הבקשות והעדיף את הליך ההתמחרות של הנאמנים.