$
משפט

נדחתה בקשת קניון "ערים" להתקין ארובת עשן בבניין מגורים סמוך

חברת "אילות" המנהלת את הקניון בכפר סבא, ביקשה להתקין את הארובה לטובת הפעלת סניף של מסעדת "מוזס". המחוזי דחה את כל טענותיה וקבע שהתנגדות הדיירים לגיטימית

עו"ד תמר שמואלי 09:3002.04.18

קניון "ערים" בכפר סבא הוא חלק ממבנה מורכב הכולל שטח מסחרי ובנייני מגורים. מנהלת הקניון ביקשה ב-2015 להתקין באחד הפירים בבניין סמוך ארובה לענן מ"מסעדת מוזס" ששכרה ממנה שטח מתחת לאותו בניין. השופטת דפנה בלטמן קדראי דחתה את התביעה וציינה בין היתר שהחברה לא בחנה אפשרויות פחות פוגעניות.

 

בתביעה שהוגשה נגד נציגות הבית המשותף טענה מנהלת הקניון, חברת "אילות", כי יש לאפשר לה גישה לפיר שנמצא לאורך הבניין כדי להתקין בו ארובה. היא הבהירה כי התקשרה בהסכם עם מסעדת מוזס להשכרת שטח מתחת לאותו בניין והקמת הארובה חיונית להפעלת המסעדה.

 

בהליך קודם מול המפקחת על רישום המקרקעין נקבע כי הפיר מוצמד בתקנון הבית המשותף לדירות הסמוכות אליו. התובעת ביקשה לאפשר לה לתקן את התקנון כך שתבוטל ההצמדה וייקבע שהפיר הוא רכוש משותף. היא טענה בהקשר זה כי רוב הדיירים מסכימים לתיקון.

 

כמו כן לטענתה, הדיירים חייבים להסכים לשינוי התקנון לנוכח הצהרותיהם במועד רכישת הדירות כי הם מודעים לקיומו של קניון מסחרי ופעילות מסעדות במתחם ומתחייבים שלא להפריע לפעילות זו.

 

לדבריה, השימוש בפיר הכרחי במתחם משותף שבו פועל מרכז מסחרי בידיעת הדיירים. היא ציינה כי זכותה לעשות שימוש בפיר שווה לזכותם של אזרחים להיכנס לחדרי מדרגות בעת שריפה בבניין. עוד הוסיפה התובעת כי התנגדות הדיירים לתיקון התקנון חסרת תום לב ומהווה שימוש לרעה בזכותם הקניינית שכן אין לה דרך אחרת לאפשר את פעילות המסעדה.

 

השופטת דפנה בלטמן קדראי, בית המשפט המחוזי מרכז השופטת דפנה בלטמן קדראי, בית המשפט המחוזי מרכז

 

הדיירים טענו מנגד כי אין לאפשר את הקמת הארובה בפיר שכן הוא נמצא בבעלותם הייחודית של בעלי הדירות הסמוכות ועלול להוות סכנה בטיחותית ומפגע תברואתי קיצוני. בכל מקרה לדבריהם, התקנת הארובה אינה בגדר שימוש סביר ברכוש המשותף. הם הוסיפו כי התקנת הארובה אינה חוקית מאחר שאין היתר בנייה להקמתה.

 

"לא הוכח שרוב הדיירים מסכימים לשינוי"

 

השופטת בלטמן קדראי מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד דחתה את התביעה. היא פסקה שהתובעת לא הוכיחה כי רוב הדיירים מסכימים לשינוי התקנון ואף לא הציגה החלטה או פרוטוקול מאסיפה כללית בנושא.

 

כמו כן, היא דחתה את טענת התובעת כי הדיירים מחויבים להסכים לשינוי וציינה כי התחייבות להימנע מלהפריע לפעילות המרכז המסחרי אינה מחייבת את הדיירים להסכים באופן אקטיבי לתיקון התקנון. ״אין ללמוד מההתחייבות זו כי הדיירים ויתרו על טענות מטרד כלפי מסעדות במתחם״, כתבה.

 

השופטת הוסיפה כי הפיר בו מדובר הוא חלל בין המעליות שבבניין המגורים ומותקנים בו מתקנים המשמשים את הדיירים כמו מערכות מיזוג וחשמל. התקנת הארובה תמנע מהדיירים את השימושים הללו.

 

עוד לדבריה, התובעת לא הוכיחה את חיוניות השימוש בפיר וניכר כי היא לא השקיע מאמץ של ממש באיתור אפשרויות אחרות. כמו כן, התקנת הארובה מחייבת היתר בניה והתובעת לא הצביעה על תכנית או פעולות שעשתה בהקשר הזה.

 

באשר לשאלת תום הלב קבעה השופטת כי כתוצאה מהתקנת הארובה ייפגעו דווקא הדיירים וכי התנהלות החברה כלפיהם מלמדת על חוסר התחשבות.

 

התובעת חויבה בהוצאות בסך 100,000 שקל.

 

לפסק הדין

• שמות ב״כ הצדדים לא צוינו בפסק הדין

 

עו"ד תמר שמואלי עוסקת בדיני מקרקעין

** הכותבת לא ייצגה בתיק

 

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

 

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין" 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x