שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
משפט

חשיפת כלכליסט

חברת המטבחים דקור הובאה לפירוק אף שלא היתה חדלת פירעון

בקשה למינוי מפרק זמני בטענה לחדלות פירעון וחוב של 1.2 מיליון שקל הכניסה את מטבחי דקור לסחרור; בנק הפועלים לחץ למנות כונס נכסים אף שהיו בידיו ביטחונות כפולים; עוה"ד שייצג את מבקשת הפירוק מצא רוכש מבין לקוחותיו; והנאמנים צפויים לגרוף 10 מיליון שקל לאחר שני חודשי עבודה

ענת רואה 06:5127.03.18

בקשה תוקפנית וחסרת בסיס שמוגשת לבית המשפט, עורך דין שמייצג נושה שמבקשת פירוק ולפתע שולף גם את הקונה, בנק שמיהר להצטרף לחגיגה בנסיבות תמוהות ושופטת לא מספיק ערנית - הסיפור שמאחורי הקריסה של חברת המטבחים דקור חושף כמה קל לעשות שימוש בכלי המשפטי של בקשת פירוק כדי להפיל חברה ללא חדלות פירעון אמיתית ולייצר בדרך קופון שמן מאוד של שכר טרחה ושלל שאלות מטרידות שמחייבות תשובה.

 

 

 

 

חנות דקור בראשון לציון. מאז ההקפאה לא הוזמן אפילו מטבח אחד חנות דקור בראשון לציון. מאז ההקפאה לא הוזמן אפילו מטבח אחד צילום: אתר חברת דקור

 

גורלה של הרשת שקרסה לפני חודשיים וחצי צפוי להיות מוכרע הבוקר בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, באולמה של השופטת שרה דברת. כדור השלג שהחל להתגלגל כשחברת אריגים תוצרת ארצנו בע"מ הגישה באמצעות עו"ד ליאור דגן בקשה להורות בדחיפות על מפרק זמני לדקור בטענה שהיא חדלת פירעון, הכניס את החברה לסחרור והוביל לקריסתה בתוך שבועות ספורים. בדרך בנק הפועלים, נושה מובטח, ביקש להצטרף לבקשה אף שבידו ביטחונות בהיקף כפול מחובות דקור כלפיו, השופטת דברת אישרה מינוי משקיפה לדקור מבלי לבדוק לעומק את טענות החברה שלפיהן אינה חדלת פירעון ועו"ד דגן הכריז שמצא רוכש לרשת - בעלי רב בריח שמואל דונרשטיין - שאותו ייצג גם כשהתעניין ברכישת נגב קרמיקה ואף הציע לממן את הקפאת ההליכים באמצעות הלוואה מקרן ליברה שבבעלות שותפו עו"ד עופר פירט. כך נפלה דקור, שלב אחר שלב.

 

 

מימין: בעלי רב בריח שמואל דונרשטיין ובעלי דקור יוסי אלקובי. לא ברור מתי דונרשטיין התחיל להתעניין ברכישת דקור מימין: בעלי רב בריח שמואל דונרשטיין ובעלי דקור יוסי אלקובי. לא ברור מתי דונרשטיין התחיל להתעניין ברכישת דקור צילום: אילן ספירא, יח"צ

 

שלב 1

בקשת פירוק חסרת בסיס

 

במהלך 2017 נקלעה דקור, יצרנית מטבחים בבעלות יוסי ורינה אלקובי, למצוקה תזרימית. בבעלות החברה היה נדל"ן בשווי 85 מיליון שקל - בין היתר הקרקע שעליה יושב המפעל בקריית גת וקרקעות נוספות במזכרת בתיה ובראשל"צ - וממסמכים שהוגשו לבית המשפט עולה כי לקראת סוף השנה פעל אלקובי למכור כמה מהקרקעות במטרה להזרים כסף. ב־3 בינואר השנה חתמה החברה על הסכם למכירת קרקע המפעל תמורת 31.5 מיליון שקל. למחרת פנה עו"ד ליאור דגן בשם חברת אריגים תוצרת ארצנו בע"מ וביקש להורות בדחיפות על מפרק זמני לדקור, בטענה שהחברה חייבת ללקוחה שלו 1.17 מיליון שקל, היא חדלת פירעון ועסוקה בהברחת נכסים - כלומר מכירת הקרקע. אתמול הוגש לבית המשפט דיווח שלפיו תביעות החוב שהוגשו עד כה עומדות על 77 מיליון שקל, כלומר היקף החוב נמוך משווי נכסי החברה. ביומיים הקרובים ניתן להגיש תביעות נוספות, אך ההערכה היא שלא יהיה שינוי משמעותי.

 

שלב 2

בנק הפועלים מבקש להצטרף, אף שבידו ביטחונות כפולים

 

מכירת הקרקע נוהלה בתיאום עם הנושים המובטחים של דקור, בנק הפועלים ובנק מסד, וייתכן שדקור ציפתה מהם להרגיע את הלהבות ולאפשר לה להשלים את העסקה. אבל במקום, עוד לפני שהחברה הספיקה להגיב לבקשה למינוי מפרק זמני, בנק הפועלים רץ לביהמ"ש, ביקש לאכוף שעבודים ולמנות את עו"ד מור נרדיה ממשרד לוי טילר, שמייצג את הבנק, ככונס נכסים לקרקע המפעל. זאת אף שבעוד שהחוב לבנק עמד על 30 מיליון שקל, הוא החזיק בשעבודים על נדל"ן בשווי 70 מיליון שקל - כלומר החוב לא היה בסכנה.

 

נרדיה טען בשם הבנק שיש חשש שהליכי המכר יסוכלו והרוכשים "ינצלו את הליכי חדלות הפירעון והכאוס שנוצר כדי להפר התחייבויות".

 

 

 

שלב 3

דקור: החברה אינה חדלת פירעון

 

שעות לפני הדיון המכריע מוסרת דקור תשובה ובה תוקפת את בקשת הפירוק הזמני ואת בקשת הכינוס. החברה טוענת שמדובר בסכסוך מסחרי בינה לבין אריגים, וכי האחרונה מנסה למוטט אותה באופן שגובל בניסיון סחיטה. עוד טוענת כי אריגים כלל אינה נושה אלא חייבת, וכי בין הצדדים מתנהלות תביעות הדדיות. באשר לטענת הברחת הנכסים, דקור טוענת כי עצם שיתוף הבנקים בהליך מונעת חשש כזה, וכי כל העסקאות נעשות במחירי שוק ובשקיפות.

 

החברה שבה ומדגישה כי איננה חדלת פירעון וכי "נכסיה עולים לאין שיעור על חובותיה", ומציינת כי מינוי מפרק זמני יגזור עליה כליה: ההזמנות ייפסקו, ההכנסות ייעלמו ודקור תקרוס. בתגובה טען עו"ד דגן כי החברה מנסה למכור את הקרקע ב־15 מיליון שקל מתחת לשווי השוק, כלומר "מוכרת את נכסיה במכירת חיסול כדי להציל את עורו של בעל השליטה". כאן כדאי להקדים את המאוחר ולהזכיר שהיום תתבקש השופטת דברת לאשר את מכירת הקרקע תמורת 31.5 מיליון שקל - כלומר הנאמנים לא הצליחו לשפר את ההצעות.

 

שלב 4

השופטת דברת מאשרת את המחטף וממנה משקיפה

 

בדיעבד אי אפשר שלא לראות במהלך הזה מחטף שהיה צריך להיעצר בבית המשפט, אך לא כך הם פני הדברים. הבקשה הבהולה למינוי מפרק זמני מזכירה בקשה שהוגשה לאחרונה לפירוק החברה הכלכלית קריית גת, כשמנגד טענה החברה שאין עילה ושמדובר בסכסוך עסקי. במקרה זה, בתום דיון של שעות שבו נחקר בעלי החברה המבקשת, דחה השופט יעקב פרסקי את הבקשה.

 

אלא שדקור התקפלה בדיון בפני השופטת דברת, והצדדים הסכימו למינוי משקיפה מטעם ביהמ"ש שתפקח על החברה - עו"ד ליזה חדש. עוד הוחלט כי עורכי הדין של הבנקים ושל דקור ימונו לבעלי תפקיד להשלמת העסקאות שכבר נעשו. בענף אומרים שעו"ד עמית פינס, שותף במשרד פישר בכר חן, שייצג את דקור, לא הצליח להיות מספיק אגרסיבי.

 

 

מימין: עו"ד מור נרדיה שייצג את בנק הפועלים ועו"ד ליזה חדש שמונתה כמשקיפה. השניים מונו בהמשך לנאמנים, תפקיד שמאפשר להם לחלוק שכר טרחה של כ־10 מיליון שקל מימין: עו"ד מור נרדיה שייצג את בנק הפועלים ועו"ד ליזה חדש שמונתה כמשקיפה. השניים מונו בהמשך לנאמנים, תפקיד שמאפשר להם לחלוק שכר טרחה של כ־10 מיליון שקל צילום: דנה קופל, עמית שעל

 

שלב 5

דקור בסחרור, הקריסה תגיע בתוך ימים ספורים

 

המשקיפה נכנסת לתפקידה ב־9 בינואר, וכמה ימים לאחר מכן הגישה דו"ח חסוי לבית המשפט ובו תיארה את מצבה הקשה של דקור. בדיוק 15 יום יחלפו ממועד מינויה ועד שהחברה פונה בבקשה להקפאת הליכים. במציאות שנוצרה, מינוי המשקיפה חסר טעם, שכן כפי שדיווחו העובדים - בתוך ימים בודדים נושים החלו לפעול ככל העולה על רוחם בניסיון לגבות כספים שמגיעים להם לטענתם, המפעל והחנויות נותקו מרשת הטלפון עקב חוב שלא שולם, פקידי ההוצאה לפועל הגיעו לסניפים ודרשו לעקל סחורה ופעילות החברה שותקה.

 

בניגוד לרשת אופנה או מרכולים שנקלעת לקשיים, אליה ממשיכים קונים להיכנס, לשלם במזומן ולקבל מוצרים, במקרה של יצרנית מטבחים פרסום הקשיים מחסל את העסק. איש לא יזמין מטבח כשאינו יודע אם יקבל אותו.

 

דקור מגישה את הבקשה להקפאת הליכים ב־24 בינואר, ומבקשת למנות כנאמנים את עו"ד נרדיה והמשקיפה עו"ד חדש. למה דווקא אותם? כפי הנראה כדי לזכות בהסכמת בנק הפועלים ולאור ההיכרות שכבר יש למשקיפה. סביר שבמועד המינוי וגם לפני כן ידעו נרדיה וחדש שהתיק הזה עומד לסדר להם שכר טרחה שמן במיוחד, כ־10 מיליון שקל לפי הערכות, וקבלתו מותנית במינויים כנאמנים בהקפאת ההליכים. לו היו ממונים רק ככונסים, היו מקבלים משמעותית פחות. לו לא היו ממונים כלל ודקור היתה מקבלת כמה שבועות כדי לפתור את הבעיות שלה בעצמה, לא היו מקבלים דבר.

 

שלב 6

עוה"ד המעורבים ממונים לנאמנים, דגן שולף רוכש

 

שלושה שבועות מהגשת הבקשה למינוי מפרק זמני, ב־25 בינואר, בדיון דחוף אצל השופטת דברת, אומר דגן לפרוטוקול: "הפניתי למשקיפה קונה מאוד רצינית שאני לא רוצה לנקוב בשמה, שמעוניינת לקנות את הקרקע וגם את המפעל". אותה קונה היא חברת רב בריח שבבעלות שמואל דונרשטיין. בדיון המשיך דגן ותיאר את פרטי המכירה מבחינתו: "ההקפאה צריכה להיות קצרה, שיימצא משקיע שיוכל לקנות את החברה כעסק חי... לא יותר מ־30 יום ולמכור את החברה". עוד הוסיף שהנאמנים יוסמכו להציע את המפעל למכירה יחד עם הקרקע, אף שזו שועבדה רק לבנק הפועלים.

 

חודשיים יחלפו עד שרב בריח, באמצעות דגן, תופיע הבוקר בפני השופטת דברת ותילחם לרכוש את העסק, המפעל והקרקעות. דגן בעצם גם הניע את הליכי הקריסה של דקור, וגם סידר לה רוכש. "כלכליסט" שאל את רב בריח מתי גילתה שדקור עומדת למכירה. מקורב לדונרשטיין אמר כי דגן ייצג את בעלי רב בריח כשהתעניין ברכישת מפעל נגב קרמיקה בירוחם, וכי בשיחה ביניהם עלה שמה של דקור. "אבל הוא לא שקל כלום עד הקפאת ההליכים, מאחר שלא ידע על כך כלל", אמר הגורם. הדיון הסתיים בהחלטה קצרה של השופטת דברת, שציינה כי ההליכים המשפטיים "יצרו כדור שלג של נושים שונים" שהחלו בפעילות נגד דקור, באופן שכמעט גרם לשיתוקה המוחלט.

 

שלב 7

מתגלגלים למכירה, דגן מציע גם מימון

 

הקפאת ההליכים יוצאת לדרך, והחברה שהעסיקה 130 עובדים מבקשת לפטר עשרות. כיום היא מעסיקה 40 עובדים בלבד. מאז ההקפאה לא הוזמן ממנה אפילו מטבח אחד.

 

שבועיים לאחר מכן צץ שוב שמו של עו"ד ליאור דגן בסיפור. בדו"ח הפעילות הראשון שהגישו הנאמנים, הם ביקשו אישור לקבל מימון מקרן ליברה בהיקף של 2.5 מיליון שקל, בריבית שנתית של 8% ובמעמד של הוצאות הקפאה. פרט אחד שלא צוין בבקשה הוא שקרן ליברה שייכת לשותפו של דגן, עו"ד עופר פירט.

 

בימים האחרונים הגישו הנאמנים דו"ח וממנו עולה כי מימוש הנכסים של דקור צפוי להניב 85 מיליון שקל ברוטו, לפני מס. כמעט כל הכסף מגיע ממכירת נדל"ן, ופעילות המפעל עצמו מוצעת למכירה בערך זניח של 2.4 מיליון שקל. הקונים הפוטנציאליים הם חברת אבן ירקן שמתעניינת במפעל (ובה שותף גם אלקובי, הבעלים המקורי של דקור), ושתי מתמודדות על הקרקע - שאדי בע"מ ואלבר שירותי מימונית. מולם מתמודדת רב בריח, שמעוניינת לרכוש גם את החברה, גם את המפעל וגם את הקרקע תמורת 35 מיליון שקל.

 

דגן הגיש אתמול לבית המשפט תגובה מפורטת להצעות הרכש ובה תוקף את ההצעה שבה שותף אלקובי וטוען שאין לאפשר לו להיות שוב שותף בבעלות על החברה מאחר ש"ניהל אותה בצורה כושלת" והוא צפוי להיות נתון ל"חקירות בנוגע לנסיבות הקריסה". לא ברור אילו חקירות צפויות, אם מכירת נכסי החברה מכסה את רובם המכריע או אף את כל החובות? דגן לא טרח לפרט. רב בריח, כתב דגן, מתכוונת להפוך את המפעל בקריית גת למפעל משגשג.

 

איש מהמעורבים לא הגיב לדברים.

בטל שלח
    לכל התגובות
    x