• תפריט
משפט

ירשו קרקע שהופקעה בשנות ה-60 – ויפוצו ביותר מ-1.6 מיליון שקל

ב-1964 הופקעו שטחים באזור סכנין. תביעת פיצויים שהגישו יורשי הקרקעות התקבלה לאחר בית המשפט דחה את טענת השיהוי שהעלתה המדינה

עו"ד יצחק (ג'קי) חג'ג' 15:4514.02.18

בית המשפט המחוזי בחיפה קיבל לאחרונה תביעת פיצויים על הפקעת קרקעות היסטורית. על אף השנים הארוכות שחלפו השופטת תמר שרון נתנאל דחתה את טענת השיהוי שהעלתה המדינה מאחר שהתביעה הוגשה במסגרת ״חלון ההזדמנויות״ שקבע בית המשפט העליון ב-2013 להגשת תביעות פיצויים בגין הפקעת קרקעות.

 

לפני 54 שנה הפקיעה המדינה קרקעות באזור סכנין לצורך הקמת מתקן של רפא״ל. השנים חלפו, בעלי הקרקע הלכו לעולמם, וב-2015 הגישו יורשיהם תביעה נגד המדינה בה דרשו פיצוי על ההפקעה.

 

המדינה ביקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת שיהוי. היא טענה שהזמן הרב שחלף מאז ההפקעה גרם לה נזק ראייתי ופגע באופן ממשי ביכולתה להתגונן שכן כיום היא יכלה לאתר מסמכים חלקיים בלבד. היא הוסיפה שהתובעים לא הסבירו את השיהוי הניכר והדבר מצביע על כך שהם או הוריהם זנחו את הנושא.

 

לחילופין טענה המדינה שעתירת בעלי הקרקע המנוחים לבג״ץ בתחילת שנות ה-80 לביטול ההפקעה מצביעה על כך שהם סירבו לפנות את הקרקע וסירוב זה מצדיק שלילת זכותם לפיצויים. היא הסבירה שמתן פיצוי ליורשיהם יהווה תמריץ שלילי לבעלי קרקעות להימנע מלשתף פעולה עם הרשות המפקיעה ולא לפנות את הקרקע בתקווה לקבל פיצוי גבוה יותר עם חלוף השנים.

 

התובעים השיבו שהנתבעת לא הוכיחה שנגרם לה נזק ראייתי ושמצבה שונה לרעה בעקבות השיהוי. בנוסף לדבריהם, יש לתת משקל לחוסר השוויון בין הצדדים, כשמצד אחד נמצאת המדינה, בעלת האיתנות הפיננסית שלא שילמה פיצוי עבור קרקעות שהופקעו ומצד שני הם, אנשים פשוטים שאיבדו את רכושם. לטענתם, שלילת הפיצויים במקרה זה תהיה בלתי מידתית ולא מוסרית.

 

שני הצדדים הגישו חוות דעת שמאיות להערכת שווי הקרקעות ודמי החכירה האבודים.

 

"בעלי הקרקע לא 'ישנו' על זכויותיהם ולא ויתרו עליהן"

 

השופטת שרון נתנאל קיבלה את עמדת התובעים בסוגית השיהוי. היא הסבירה שאמנם מדובר בתקופה ארוכה ביותר אך התביעה הוגשה במסגרת הזמן שקצב בית המשפט העליון בפרשת ארידור. באותה פרשה נקבע בדעת רוב כי דיני ההתיישנות הרגילים חלים גם על תביעה לפיצויי הפקעה אך ניתנה אורכה בת 3 שנים להגשת תביעות מסוג זה (עד מרץ 2016).

 

 

 סכנין סכנין צילום: גיל נחושתן

 

השופטת הוסיפה שעל פי הפסיקה כאשר החוק קובע תקופת התיישנות יש לקבל טענות שיהוי רק במקרים נדירים. במקרה זה לדבריה, לא ניתן לומר שבעלי הקרקע ״ישנו״ על זכויותיהם במשך שנים או ויתרו עליהם, שכן מעתירתם לבג"ץ עולה שהם לא השלימו עם ההפקעה. העובדה שהוגשה עתירה גם מפחיתה מאוד אפשרות תיאורטית שהמדינה שילמה להם פיצויים, כתבה.

 

זאת ועוד, המדינה לא הביאה שמץ של ראיה לכך שהיא שילמה פיצויי הפקעה על השטחים ובנסיבות אלה קבלת טענת השיהוי תהיה בלתי צודקת.

 

באשר לסכום הפיצוי, השופטת קבעה שהוא יכלול את שווי הקרקעות במועד ההפקעה בתוספת ״דמי חכירה אבודים״ – פיצוי על העלייה בערך הקרקע בכל שנה מאז

תפיסת החזקה ועד לתשלום. את שווי הקרקעות בכל אחת מהשנים העריכה השופטת לפי חוות דעת השמאי מטעם המדינה. עם זאת, היא קבעה ששיעור דמי החכירה האבודים יהיה גבוה יותר מזה שנקבע בחוות הדעת ויעמוד על 5%.

 

בסך הכל תשלם המדינה לתובעים למעלה מ-1.6 מיליון שקל בתוספת הוצאות של 10,000 שקל ושכ״ט עו״ד בסך 150,000 שקל.

 

לפסק הדין

 

• ב״כ התובעים: עו"ד איימן אבו רייא, עו"ד חוסאם סביית

• ב״כ המדינה: פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי

 

* עו"ד יצחק (ג'קי) חג'ג' עוסק בדיני מקרקעין

** הכותב לא ייצג בתיק

 

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

 

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

בטל שלח
    לכל התגובות
    x