חקר ביצועים: 2017 - השנה של משבר האקלים, תאגידי הענק והמאבק בהטרדות המיניות

טראמפ: שקרן

בדיקה של "הניו יורק טיימס" העלתה כי בעשרת החודשים הראשונים לכהונתו סיפר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ 103 שקרים, בעוד ברק אובמה, בכל שמונה שנות כהונתו, נתפס ב־18 שקרים בלבד. כלומר טראמפ שיקר עד כה פי שישה מאובמה, ואם נלך על חישוב שנתי (ממוצע של 124 שקרים בשנה לטראמפ מול שניים בשנה לאובמה)  מדובר על פי 60. אבל מה שמפחיד יותר הוא רגעי האמת של טראמפ. בסוף השבוע האחרון, אחרי שקידם את רפורמת המס כמתנה למעמד הביניים, הוא נתפס ללא העטיפה: "בזה הרגע נהפכתם לעשירים הרבה יותר", בישר לחברים שהתארחו במועדון שלו בפלורידה. וזה עוד בלי להתעכב על חרחורי המלחמה שלו בטוויטר. ולפנינו, על הנייר, עוד שלוש שנים כאלה.

תמר טוניק

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה https://www.clfb.org.il/heb/main/

דונלד טראמפ צילום: איי פי

פוטין: חידוש ימי האימפריה

ב־2017 ציינה רוסיה 100 שנה למהפכה הקומוניסטית, והיו מי שהעריכו כי שנים של שקיעה כלכלית בשילוב עם הנוסטלגיה יציתו אי־שקט ויגרמו לפוטין להיחלש. אבל הוא דווקא הלך והתעצם. מה זה משנה שהכלכלה הרוסית תקועה בקיפאון עמוק יחד עם מחירי הנפט ללא אופק אופטימי? אז מה אם מלחמתו באוליגרכים לא מחזירה את הכסף הביתה כפי שקיווה? כל זה כסף קטן בהשוואה להתחדשות התחושה שרוסיה היא שוב אימפריה. היא בוחשת ומשפיעה בכל הצמתים המרכזיים בעולם, החל בברקזיט והבחירות בארצות הברית ובגרמניה וכלה במלחמות המזרח התיכון. במרץ יתקיימו בחירות ברוסיה, ואחרי 18 שנה בשלטון עתיד פוטין לקבל כ־80% מהקולות. תמיכה שאפילו הצארים יכלו רק לחלום עליה.

סופי שולמן

ולדימיר פוטין צילום: רויטרס

אירופה: שחר של יום קשה

מי שחששו מהמשך מגמת טראמפ והברקזיט במערב אירופה שחררו השנה אנחת רווחה גדולה: בבחירות בהולנד, צרפת וגרמניה גברו המתונים על מועמדי ימין קיצוני פופוליסטים, ועל פניו הסדר הקיים נשמר. אבל השמחה היתה מוקדמת: ביום שאחרי, כשהמנהיגים ביקשו להקים ממשלה, הם נאלצו להתמודד עם סדר חדש — ריבוי מפלגות שמשקף שסעים ומחלוקות בעם ומפלגות ימין קיצוני חזקות. משימת הקמת קואליציה מתפקדת הפכה לכמעט בלתי אפשרית. כך שהקיצונים אולי הפסידו בקרב על הבחירות, אבל הם עשויים עוד לנצח במערכה על עתיד היבשת כולה.

גלית אלטשטיין

צילום: שאטרסטוק

ילן: הלקח נלמד?

בעוד קצת יותר מחודש תרד מעל הבמה הציבורית דמותה הקטנה־גדולה של ג'נט ילן, נגידת הבנק המרכזי האמריקאי, האשה החזקה ביותר בכלכלה העולמית. ילן תומכת בפיקוח הדוק על הבנקים, בניגוד לרוח הנושבת בימים אלה מוושינגטון, והאמונה שלה בפיקוח הובילה אותה להעריך, רק לפני כחצי שנה, ש"לא סביר שנראה בימי חיינו משבר פיננסי דומה לזה של 2008". היא לא היחידה שחושבת שלמדנו את הלקח, אבל הסימנים במציאות אחרים. בשבוע שעבר, למשל, התברר שהממשל שינה את הגדרת התפקיד של הסוכנות שהוקמה אחרי המשבר כדי להגן על צרכנים בשוק הפיננסי, וכעת היא תתמקד בצמצום הרגולציה. זה כבר עלול להותיר את הצרכנים חשופים למלווים טורפניים - בדיוק כמו אלה שדחפו להם מוצרים גרועים לפני המשבר, והביאו לקריסתם האישית ולטלטלה הכלכלית העולמית. "אנחנו" אולי למדנו את הלקח, אבל את הכללים קובע מישהו אחר.

אורי פסובסקי

ג'נט ילן צילום: איי אף פי

התאגידים: נגמרו התעלולים

זה שנים רבות שהאיחוד האירופי פועל לחיסול הטריקים של ענקיות הטכנולוגיה - תרגילי המס, המשחקים המלוכלכים עם חוקי ההגבלים העסקיים וההתחמקות מהרגולציה. אבל רק השנה נרשם קרשנדו: ביוני קנסה נציבות האיחוד את גוגל בגין ניצול לרעה של מעמדה בשוק החיפוש ב־2.7 מיליארד דולר, הקנס הגבוה שניתן ביבשת אי פעם; החודש הסכימה אפל להעביר לחשבון נאמנות 15.46 מיליארד דולר מסי עבר שהיא חייבת לאיחוד; פייסבוק נשברה תחת הלחץ והודיעה שתרשום הכנסות מפרסום במדינות שבהן התקבלו ולא באירלנד; ובית המשפט העליון באירופה פסק שאובר היא חברת מוניות, לא חברת טכנולוגיה, וסלל את הדרך לשינוי המודל העסקי שלה ושל דומותיה. וזה לא הסוף. עם שתי חקירות ענק נגד גוגל ומהלכים נרחבים נוספים נגד העלמות מסים של ענקיות טכנולוגיה אחרות, 2018 עתידה להיות סוערת לא פחות.

עומר כביר

משרדי גוגל צילום: שאטרסטוק

משבר האקלים: העולם עדין מדי

"נבחרתי לייצג את פיטסבורג, לא את פריז", אמר דונלד טראמפ ביוני, כשהכריז על פרישת ארצות הברית מההסכם הבינלאומי למאבק בשינוי האקלים. חצי שנה אחר כך, ארצות הברית היא האומה היחידה שמחוץ להסכם; אפילו צפון קוריאה, סוריה וניקרגואה - שעד עתה סירבה להצטרף כי לדעתה ההסכם לא אגרסיבי מספיק - כבר שם. אבל ארצות הברית אינה הבעיה. להחלטה של טראמפ לא היתה השפעה על כך שהשנה נרשמה עלייה בפליטת הפחמן לאטמוספירה, לראשונה זה שלוש שנים. הסיבה העיקרית לכך היא הכישלון של סין לרסן את הפליטה בערי התעשייה המרוחקות. זו רק דוגמה אחת לפער בין הכרזות והסכמים למציאות בשטח. בשנה שבה דמתה ארצות הברית יותר מתמיד לרפובליקה לטינו־אמריקאית שנשלטת בידי פופוליסט מטורלל, התברר שלפחות בעניין האקלים, ניקרגואה היא זו שצדקה.

רן אברמסון

מנהיגי העולם לאחר חתימת הסכם האקלים צילום: אימג'בנק, Gettyimages

#metoo: רק צעד ראשון

קמפיין #metoo נולד רק בסתיו, אבל גלי ההדף שלו יוצרים רושם של שנה מהפכנית, של ניקוי אורוות, הכאה על חטא ותיקון הנורמות. וזה אכן מתחיל לקרות, אבל אי אפשר להתעלם משתי נקודות חשובות. ראשית, התחומים שבהם זה קורה הם כאלה שממילא נחשבים ליברליים מאוד - בידור, תקשורת, ובמידה פחותה גם הייטק. שנית, המהפכה הזאת מתרחשת בעיקר בארצות הברית. כשהיא תתחיל לבוא לידי ביטוי משמעותי גם בניואנסים הקטנים של התוכן שחברות הבידור, התקשורת והטכנולוגיה האמריקאיות מייצאות לעולם, כלומר בסדרות, בסרטים, במאמרים, באפליקציות ובאתרים, רק אז יהיה אפשר לדבר על מהפכה של ממש. ובמילים אחרות, זה מצוין שוויינשטיין וספייסי סולקו; עכשיו הביאו את סיפורי ההטרדות לתסריטים הבאים, ובנו תכנים עם המון נשים ועם אפס סקסיזם.

הגר רבט

השער של מגזין TIME בו זכה קמפיים metoo# באיש השנה צילום: Time magazine

50 שנה, 0 מאמץ

ישראל: הכל עומד במקום

חגיגות 50 שנה לכיבוש השטחים התקבלו בקרב רוב הציבור באדישות עייפה: מצד אחד, הישראלי הממוצע לא מבקר ב"נחלת האבות", ומצד אחר, הוא אטום לחלוטין לתנאי החיים של הפלסטינים בגדה ובטח ברצועה. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הבטיח את "העסקה המושלמת" לאזור, אבל או שהתוכנית שלו כה מתוחכמת עד שקשה להבין איך היא עובדת, או שהוא בכלל לא בכיוון. בינתיים חיים. מסתדרים. עד שחבית אבקת השריפה תתפוצץ ברגע אחד, וניזכר ש־2017, בין הביטקוין לטבע, היתה עוד שנה שבה לא עשינו כלום כדי לפתור את הבעיה הקשה ביותר של המדינה הזאת.

אורי תובל

במסגרת הוויכוח על מספר המשתתפים בהשבעת נשיא ארצות הברית, קליאן קונווי, יועצת של טראמפ, ממציאה מחדש את השחור והלבן ומסמנת את הכיוון שאליו הלכה השנה הזאת