$
משפט

אין חוזה – אין הפרה: יזם שניסה לקדם עסקה לרכישת דירה לא יקבל פיצוי

אדם רכש דירת יוקרה בירושלים תמורת 4.9 מיליון דולר ונתבע על ידי יזם שטען כי בין השניים נכרת חוזה לשיתוף פעולה בעסקה. העליון פסק לטובת הרוכש

עו"ד אברהם מיכאל 13:3316.11.17

הרכב של שלושה שופטים בראשות המשנה לנשיאה חנן מלצר דחה את ערעורו של יזם שהיה מעורב, לשיטתו, בתהליך שהוביל לרכישת דירה בירושלים בסכום של 4.9 מיליון דולר, ודרש פיצויים מהרוכש על הפרת החוזה עמו.

 

בשנת 2011 השניים החליפו ביניהם מספר מסרים בדואר אלקטרוני ובעל-פה בנוגע לדירה. היזם סיפר לרוכש - שמתגורר בלונדון - על הנכס, וביקש להשתלב בניהולו לצורכי השקעה. בנקודה מסוימת הרוכש כתב שהוא מודה לו, אולם לעת עתה הוא אינו מעוניין בשותפים, וכחודש לאחר מכן רכש את הדירה.

 

אילוסטרציה אילוסטרציה צילום: דוד הכהן

 

 

ב-2014 ביהמ"ש המחוזי בירושלים דחה תביעה שהגיש היזם נגד הרוכש בטענה שנחתם ביניהם חוזה מחייב. המחוזי פסק, בין היתר, שפניותיו של היזם נועדו לפתוח משא ומתן שלא הבשיל לכדי הסכם, וקיבל את טענת הרוכש שלפיה רק לאחר שהיזם הודיע לו כי פנה לאדריכל לצורך הכנת תוכניות "נדלקה לו נורה אדומה" ביחס לפערי התפיסה לגבי טיב היחסים הצפויים ביניהם.

 

בערעור שהגיש לעליון, היזם חזר על טענתו כי בחינת מכלול ההתכתבויות – שכללו בין היתר את פרטי הנכס, המחירים ושכרו – מובילה למסקנה כי כן השתכלל חוזה שלפיו הסכימו לרכוש את הנכס ביחד.

 

לשיטתו, הרוכש פעל בחוסר תום לב כשברגע האחרון התחמק ורכש את הנכס בזכות המידע שסיפק לו, כולל מחיר הנכס, זכויות הבנייה והאפשרויות לשפר אותו.

 

המשיבים – הרוכש ואשתו – טענו בין היתר כי הוחלפו ביניהם מעט הודעות שאף אחת מהן לא מעידה על כוונה רצינית לחתום על חוזה.

 

המשיבים אף טענו כי המערער הוא שפעל בחוסר תום לב כשניסה לקשור אותם בחוזה, והמתין עד לרכישת הנכס עד שפנה בדרישות כדי ליהנות מפירותיה של עסקה שאינה קשורה אליו.

 

  צילום: שאטרסטוק

 

 

לקח סיכון

 

השופט מלצר הסכים עם קביעותיו של ביהמ"ש המחוזי – שלפיהן בהתכתבויות חסרים פרטים מהותיים וחשובים, כמו מחיר הנכס שלא היה סופי וחד-משמעי, ואופן התשלום ליזם – כך שבין הצדדים לא נכרת חוזה.

 

מעבר לכך, השופט ציין כי אפילו אם הודעתו האחרונה של המערער מהווה "הצעה" לעסקה, הרי שהיא נדחתה על ידי המשיב.

 

בהמשך, השופט דחה טענה שלפיה למערער מגיע פיצוי מכוח מה שנקרא בעגה המשפטית "עשיית עושר ולא במשפט", שכן לשיטתו פעולותיו של המערער היו פעולות שיווק ושכנוע ותו לא.

 

לפיכך נקבע כי המערער אינו זכאי לפיצוי או תמורה כלשהי. עם זאת, העליון הפחית את שכר הטרחה שבו חויב המערער, מ-150,000 שקל ל-50,000 שקל, בנימוק שמדובר בסכום חריג שאינו מתחייב לנוכח התנהגותם המשיבים, שאף היא עוררה "אי נוחות". התוצאה הייתה שהמשיבים נדרשו להחזיר למערער 100,000 שקל.

 

המשנה לנשיאה השופט (בדימוס) סלים ג'ובראן והשופטת דפנה ברק-ארז הצטרפו לפסק הדין. השופטת ברק-ארז ציינה כי "זהו מקרה מובהק שבו אדם בוחר בפעולות שהן בבחינת 'שלח לחמך על פני המים' ונוקט צעדים יזמיים. צעדים מסוג זה עשויים להצליח יותר או פחות, וזהו סיכון שהמערער נטל על עצמו בנסיבות העניין".

 

לפסק הדין

 

• ב"כ המערער: עו"ד שמואל ילינק

• ב"כ המשיבים: עו"ד יאיר עשהאל, עו"ד יובל אגמון, ממשרד אפרים אברמזון ושות'

* עו"ד אברהם מיכאל עוסק בדיני חוזים ומשפט מסחרי

** הכותב לא ייצג בתיק

 

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

 

גולשים בסלולרי? לשירות מיידי מעורך דין הורידו את Get Lawyer

 

באדיבות אתר המשפט הישראלי "פסקדין"

בטל שלח
    לכל התגובות
    x