התגבשה עילה לפרט מטעה אחד: ההטעיה שעלתה 27 מיליון שקל

27 מיליון שקל הוא סכום הפשרה הסופי שישולם בתביעה הייצוגית נגד מנהלי חברת הנדל"ן לנדמארק שמצויה בפירוק. הבקשה לייצוגית אושרה בידי שופט בית המשפט המחוזי מרכז עופר גרוסקופף ב־2012, והפשרה אושרה על ידו בתחילת החודש.

ייחודה של הבקשה הוא בזהות אחד ממגישיה: הראל פיא קרנות נאמנות. לראשונה גוף מוסדי נכנס לשוק האכיפה הכלכלית הפרטית, ומתפקד כשומר סף של כספי המשקיעים.

הראל פיא והמשקיע הפרטי אשר ספיר הגישו את התביעה על שלושה פרטים מטעים בתשקיף שפרסמה לנדמארק במאי 2007, פחות מחודשיים לאחר שיזם הנדל”ן נמרוד טבי השתלט על החברה (בשמה הקודם א.ב. גליל ישראל), שהיתה שלד בורסאי נעדר נכסים. גרוסקופף קבע שלגבי אחד משלושת הפרטים התגבשה העילה לאישור הבקשה נגד טבי, שישה נושאי משרה נוספים וחתמי ההנפקה: “אישרתי את ניהול התובענה כייצוגית ביחס לאופן בו תוארה בתשקיף עסקה בין החברה לבין חברת בנייה אמריקאית בשם CPD בקשר לנכסי מקרקעין של החברה המצויים בווירג’יניה, ארצות הברית”.

עו”ד גיל רון, אחד מפרקליטי התובעים. שכר הטרחה לעורכי הדין הגיע ל־3.26 מיליון שקל

סכום התביעה המקורי, כ־194 מיליון שקל, נקבע על פי היקף הכספים שגויסו בהנפקה, כ־170 מיליון שקל, בצירוף הצמדה וריבית. "לפיצוי על פי תחשיב זה", קבע השופט, "אין הצדקה, בהינתן שגם התובעים לא טענו כי שוויים של ניירות הערך בהתעלם מקיומו של הפרט המטעה הוא אפסי". לכן נקבעה הפשרה על 10% מהסכום שגויס בהנפקה, כלומר כ־17 מיליון שקל. בצירוף ריבית, הצמדה ושכר טרחה הסכום ששולם בסוף הגיע כאמור ל־27 מיליון שקל.

"לאור חוסר הוודאות הניכר ביחס להיקף הנזק שנגרם מהפרט המטעה, ולאחר ששמעתי את הערכות הצדדים ביחס לנזק, סברתי כי שיעור פיצוי של 10% משווי ההנפקה מהווה פשרה הוגנת בין סיכויי וסיכוני התובענה בשלב זה של ההליך", כתב גרוסקופף. והסביר שוב את "החשיבות שבהבחנה בין השקעה בעקבות מידע מטעה לבין השקעה שהתבררה בסופו של יום ככושלת מסיבות הקשורות בתנודות השוק. עלינו להישמר מהפעלת חוכמה שבדיעבד, הנשענת על מידע שלא היה ידוע לגורמים הרלבנטיים בזמן אמת". דברים אלה נאמרו בין היתר על רקע העובדה כי ההנפקה התרחשה בסוף מאי 2007, תקופה של פריחה בשוק הנדל"ן העולמי, שלאחריה פרץ משבר הסאב־פריים, שפגע קשות בחברות שהשקיעו בנדל"ן, ובהן לנדמארק. “אין חולק כי הפסדים מסוג זה הם תוצאה של תנודות השוק, אשר לא ניתן להטיל את האחריות בגינם על מי מהנתבעים", ובכל זאת הבקשה אושרה, אך סכום הפשרה הועמד על 10% בלבד משווי ההנפקה.

השופט עופר גרוסקופף: "לאור חוסר הוודאות הניכר ביחס להיקף הנזק, סברתי כי 10% משווי ההנפקה הם פשרה הוגנת בין סיכויי וסיכוני התובענה” צילום: אתר בתי המשפט

לקראת הסדר הפשרה נסוב ויכוח על שכר הטרחה והגמול לתובעים. התובעים טענו שיש לקבוע גמול על הצד הגבוה, כדי לעודד גופים מוסדיים, כמו הראל, להגיש בקשות אישור. הנתבעים לעומת זאת טענו שיש להסתפק ב־5% לכל היותר, מפני שההליך לא הגיע לשלב החקירות, ההוכחות והסיכומים, ולכן העבודה שהושקעה אינה רבה. כמו כן אושרה רק עילה אחת מתוך כמה עילות שנטענו.

הבסיס לשכר טרחה בייצוגיות גבוה הרבה יותר מבתביעות רגילות. הנוסחה נקבעה בפסק הדין המנחה עזבון המנוח שמש נ' רייכרט: 25% על 5 מיליון ראשונים; 20% על 5 מיליון שניים; 15% על היתרה". גרוסקופף נצמד לנוסחה זו, והמשמעות היא שהתובעים המייצגים יקבלו 816 אלף שקל, ושכר הטרחה לעורכי הדין המייצגים הוא כ־3.26 מיליון שקל.

באישור הבקשה בזמנו ניתן משקל לעובדה שרשות ני”ע היתה מעורבת בתיק, ואף סייעה במימון ההליך והגישה עמדות משפטיות עקרוניות לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון. כן היתה מעורבת בגיבוש מתווה חלוקת הפיצוי לחברי הקבוצה בשלב הפשרה, הליך שהופקד בידי הכלכלן ד"ר טל מופקדי.

עמדת הרשות התמקדה בחתמי ההנפקה. היא דחתה את טענת החתמים כי די בכך שישכרו בעלי מקצוע ראויים שיבצעו עבורם את בדיקות הנאותות. לטענתה, גם אם חתם מבצע את בדיקות הנאותות באמצעות אחרים, הנטל נותר עליו לוודא שהבדיקות בוצעו כראוי. שנית, הרשות קבעה שאם קיימת בידי החברה אינדיקציה לשוויו של נכס, בדמות מחיר שנקבע בין קונה למוכר, משקלה יעלה בדרך כלל על משקלה של הערכת שווי המבוצעת לנכס. לכן כאשר ניתן גילוי מטעה בנוגע לעסקה, הדבר עשוי להשפיע באופן משמעותי על שיקולי המשקיעים. לבסוף, גרסה הרשות, אין לקבל את הטענה שמנהל קרן אינו זכאי להגיש תובענה ייצוגית. להפך, מומחיותו ואחריותו מסמיכות ואפילו מכשירות אותו להגיש ולנהל תביעה ייצוגית.

את הראל פיא והמשקיע ספיר יצגו עורכי הדין גיל רון, אהרון רבינוביץ' ויעקב אביעד. את נושאי המשרה בלנדמרק ייצגו עורכי הדין נדב ויסמן, רון פלג, גלעד שיף וחן לוי, ואת החתמים ייצגו עורכי הדין ניר כהן, רוני לפן ואייל נחשון.