שימו לב, אתר זה עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך את חוויית הגלישה הטובה ביותר. קראו עוד הבנתי
משפט

העליון שם על הכוונת את בתי הדין לעבודה

בדיון על שביתת עובדי חברת החשמל סימנו שופטי בג"ץ שבכוונתם לבלום מגמה שהשתרשה כבר שני עשורים: בתי הדין לעבודה מנכסים לעצמם סמכויות בג"ציות על ידי פסיקות המגבילות את ריבונות המדינה והליכי החקיקה

משה גורלי 08:5127.07.17

אמירה של הנשיאה המיועדת של בית המשפט העליון, השופטת אסתר חיות, שלחה את בית הדין לעבודה לעשות חושבים על מדיניות הפסיקה שלהם. בשבוע שעבר, לקראת סוף הדיון בבג"ץ בעניין שביתת עובדי חברת החשמל, הדהדה באולם הערתה הנוקבת של חיות: "לאחר 20 שנה ייתכן שהגיעה העת לבחון מחדש את דיני העבודה".

 

 

 

דברים אלה מסמנים שבג"ץ עשוי להתחיל להקשות על בתי הדין לעבודה להתערב ברפורמות מבניות במשק על ידי היענות לדרישת ההסתדרות והוועדים הגדולים לנקוט שביתות, בלי הפרדה בין סוגי השביתות. כך לצד הדיון ביחסי העבודה הושק דיון עקרוני ביחסי בג"ץ ובית הדין לעבודה.

 

על סדר היום עלו שלוש שאלות משפטיות בנוגע לשביתה בחברת החשמל: האם בהשקת הרפורמה במשק החשמל קיימה המדינה את חובת ההיוועצות עם העובדים; האם השביתה סווגה כשביתה כלכלית מותרת או כשביתה פוליטית אסורה; האם ניתן לפגוע בצדדים שלישיים כגון יצרני החשמל הפרטיים. אבל לצד זאת מתחו שופטי בג"ץ חיות, נעם סולברג ודוד מינץ, ביקורת נוקבת על טיפול בתי הדין, הארצי והאזורי בחיפה, באישור השביתה והפיקוח עליה. יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן היה הראשון לזהות שמוטב לסגת כדי לא לחטוף פסק דין שבו ישלול בג"ץ במפורש את המשך הדיאלוג בין ההסתדרות לבית הדין, לעתים על חשבון הרפורמות המבניות במשק שהמדינה מבקשת לקדם.

 

אסתר חיות, שופטת בית המשפט העליון והנשיאה המיועדת אסתר חיות, שופטת בית המשפט העליון והנשיאה המיועדת צילום: אלכס קולומויסקי

 

חיות רמזה ל־20 השנים האחרונות שבהן נכנסו בתי הדין לעבודה, בדלת האחורית של יישוב סכסוכי עבודה, לנחלתו הבלעדית והמובהקת של בג"ץ לבטל החלטות ממשלה וחוקי כנסת. זאת בפסיקות של בית הדין לעבודה שהגבילו את המדינה בפעולותיה כרגולטור, כריבון, כמחוקק ולא רק כמעסיק. רפורמות והליכי חקיקה הוקפאו בתמורה להסכמת ההסתדרות והוועדים החזקים להימנע משביתות. בג"ץ שיתף פעולה עם מגמה זו. בשבוע שעבר היה נדמה שמסתמן מהפך דרמטי, במיוחד לנוכח העובדה שחיות עומדת להתמנות לנשיאה הבאה של בית המשפט העליון.

 

פגיעה בצד שלישי

 

ד"ר מורן סבוראי, במחקר שערכה ב־2012, בחנה את התקדימים הרבים שבהם בית הדין ניכס לעצמו, במסגרת יישוב סכסוכי עבודה קיבוציים, סמכויות מעין בג"ציות נגד המדינה. ב־2003 בסכסוך בנמלים קבע בית הדין, תחילה בהסכמת המדינה, ובהמשך בלעדיה, כי הממשלה תקפיא הליך חקיקה בנוגע לשינוי מבני בנמלי הים. מאז, טוענת סבוראי, החל בית הדין להשתמש בתדירות גבוהה בסמכות להקפיא הליכי חקיקה בהתהוות, "והסכסוך הולבש בלבוש של סכסוך קיבוצי, אף שהוא עסק בעיקרו של דבר בשאלות רחבות יותר הנוגעות לשינויים מבניים במשק ולא רק לזכויות הישירות של העובדים".

 

כחלק מהסכסוך ההוא הושבתו נמלי חיפה ואשדוד בעקבות כניסתה של אונייה לרציף של חברת מספנות ישראל, שהיא חברה ציבורית ששטחה צמוד לנמל חיפה. בית הדין הוציא צו מניעה שהקפיא לא רק את הליכי החקיקה, אלא גם את מתן אישורים למספנות ישראל להכנסת אוניות לרציף בתמורה להפסקת השביתה. בהחלטת בית הדין נכתב כי רשות הנמלים, כלומר המדינה, "ניצלה את כשירותה כרגולטור לשם מתן ההיתר במטרה לאלץ את ההסתדרות לקבל את עמדותיה כמעסיקה בכל הנוגע לביצוע שינויים מבניים וכדי להתגונן, שוב כמעסיקה, מפני השביתה שפרצה בנמל".

 

יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן צילום: יובל חן

 

 

הדמיון לענייננו כפול – לא רק תרגום המחאה נגד רפורמה מבנית מתוכננת לסכסוך עבודה ולשביתה, אלא גם פגיעה בצד שלישי. אז - מספנות ישראל, היום - יצרני החשמל הפרטיים. וכמו יצרני החשמל הפרטיים שעתרו היום לבג"ץ, עתרה אז מספנות ישראל. בג"ץ החזיר את הצדדים לבית הדין לעבודה. הצו נגד המספנות הוגבל ונכרך לסיום הסכסוך שבין רשות הנמלים להסתדרות.

 

גם בג"ץ וגם בית הדין העירו שאין מקום למנוע את המעבר לשוק תחרותי או למנוע שינויים מבניים על ידי השלטון, אבל בפועל כורסמו ערכים אלה בדרך ליישוב הסכסוך. וכך היה בעניינים נוספים כמו השינויים במערכת הפנסיונית, ברפורמה במערכת החינוך ובחברת חשמל בסכסוך ב־2007. בג"ץ לא ריסן ולא הגביל את התערבות בית הדין שהפעיל בעקיפין סמכויות מעין בג"ציות במהלך סכסוכי עבודה.

 

הסיבות לכך, לפי סבוראי, רבות ומגוונות: המומחיות הייחודית של בית הדין, יכולתו לשמוע ראיות ולבחון מחלוקת עובדתית, הכללת נציגי ציבור לצד שופטים, היכולת לווסת נזקי שביתה ויצירת אווירה ידידותית של גישור, שעדיף לעתים על פני הכרעה שיפוטית.

 

יותר אקטיביסט מבג"ץ

 

מערכת היחסים בין בג"ץ לבית הדין לעבודה נגזרה במחלוקת עקרונית בין הנשיאים בדימוס מאיר שמגר ואהרן ברק. שמגר צידד במינימום התערבות, כלומר לשנות את החלטת בית הדין בשני מקרים בלבד: טעות משפטית מהותית או פגיעה אנושה בצדק. ברק, שמבחינתו אין רשות ואין בית דין בישראל שמשוחררים מביקורת בג"ץ, הרחיב את הפיקוח: "האוטונומיה הניתנת לבתי הדין השונים, כגון בית הדין הארצי לעבודה, היא מעצם טבעה חלקית, וההתחשבות במומחיות של בתי דין אלה, עם כל חשיבותה, היא במהותה מוגבלת".

 

עו"ד אשר חלד: "בית הדין הפך לגורם המרכזי בסכסוכי עבודה, ונראה שהוא יצטרך לחשב מסלול מחדש. תם עידן ביחסים בין בג"ץ לבית הדין הארצי" עו"ד אשר חלד: "בית הדין הפך לגורם המרכזי בסכסוכי עבודה, ונראה שהוא יצטרך לחשב מסלול מחדש. תם עידן ביחסים בין בג"ץ לבית הדין הארצי" צילום: אירית חכמון

 

 

אבל בתקופת סטיב אדלר ונילי ארד כנשיאי בית הדין הארצי ידע בית הדין לעבודה להרחיב את עצמאותו, מול המדינה ומול בג"ץ. הוא הפך לאקטיביסט אף יותר מבג"ץ בהתערבות במהלכים משקיים. תרמו לכך יכולותיו בהורדת להבות ונזקי שביתות וגם יכולותיו לאמץ את קביעותיו של בג"ץ, כמו בפרשת בזק, כשעיגן את האבחנה בין שביתה כלכלית מותרת (על זכויות עובדים שמכוונת נגד המדינה כמעסיק) לבין שביתה פוליטית ו"מעין פוליטית" אסורה (מכוונת נגד המדינה כריבון, כרגולטור או מחוקק).

 

אלא שבצד הרטוריקה יושמה גם פרקטיקה שבהחלט עיצבנה את המדינה. גם הפעם התעצבנה המדינה, שכדרכה עתרה שוב לבג"ץ. הפעם, לשם שינוי, היא נפלה על אוזניים קשובות. הפעם, להבדיל מפעמים קודמות, החליט בג"ץ לקחת פיקוד על הסכסוך ולא להחזירו לטיפולו הבלעדי של בית הדין.

 

מסורת של חברות

 

ליחסים ההרמוניים עד כה בין הערכאות תרמו גם קשרים אישיים. שנים רבות כיהנה רעייתו של נשיא העליון אהרן ברק, השופטת אלישבע ברק־אוסוסקין כשופטת וכסגנית נשיא בית הדין הארצי לעבודה.

 

בתקופת כהונתה של דורית ביניש כנשיאת העליון כיהנה חברתה הטובה ושותפתה בעבר במשרד המשפטים, השופטת נילי ארד, כנשיאת בית הדין לעבודה. לכן כשהנשיא הנוכחי יגאל פליטמן אישר את השביתה, הוא עשה זאת על בסיס מסורת ארוכה שטשטשה את האבחנה בין סוגי השביתה.

 

"תם עידן ביחסים בין בג"ץ לבית הדין הארצי", אומר עו"ד אשר חלד מומחה בדיני עבודה. "נכנסנו לתקופה שבה בתי הדין יצטרכו לחשב מסלול מחדש. אני מקווה שלא מדובר בשינוי דרסטי מדי. בית הדין הפך לגורם המרכזי בסכסוכי עבודה כי הגורמים הממשלתיים והציבוריים לא ממלאים את תפקידם. עכשיו מבקש העליון להסיט את הגלגל קצת אחורה ולסווג את השביתות למיניהן".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x