דו"ח טכנולוגי

דו"ח טכנולוגי

אובר עולה בלהבות, המשקיעים רצים ליציאת החירום

אף אחד לא רוצה להיות מנכ"ל אובר וגם המשקיעים שלה כבר מתחילים להיפטר מהאחזקות שלהם בה, השמרנות של ממשלת הודו מכופפת בקלות את כל ענקיות הטכנולוגיה ונשיא פקיסטן עלול להתפטר בגלל פונט במסמך וורד

יוסי גורביץ 15:0016.07.17
סליחה, רוצה לקנות חברת מוניות בשקל?

 

אובר לא מצליחה לצאת מהסחרור שאליו נקלעה בעקבות פרשת ההטרדות המיניות - פרשה שאחריה אנשים לא יכלו להעמיד יותר פנים שלא מדובר בחברה שנחשבת למרושעת ביותר בעמק הסיליקון, לפחות ברגע זה. והאש מגיעה כבר אל המשקיעים.

 

אובר, נזכיר, לא רווחית ומעולם לא היתה. התכנית היתה לשבור את השוק ואז להתחיל לגבות מחירים מופקעים. השוק לא נשבר והמותג של אובר רעיל כרגע. היא שורפת מיליארדים, לעתים על החלטות משונות; השבוע היא נאלצה לסגת מרוסיה. בשנה שעברה היא נסוגה מסין, אחרי שבזבזה שם שני מיליארדים בנסיון להתחרות בענק המקומי, דידי צ'ושינג.

 

החברה זקוקה נואשות למנכ"ל חדש, כזה שישמש לפחות כמטהר אוויר ויגרום לאנשים להעמיד פנים שהזמנים הרעים חלפו. הבעיה היא שאף אחד לא רוצה את התפקיד הזה.

 

 

טראוויס קלאניק, מנכ"ל אובר היוצא ולצידו אריאנה האפינגטון, חברת דירקטוריון שממש לא רוצה להחליף אותו טראוויס קלאניק, מנכ"ל אובר היוצא ולצידו אריאנה האפינגטון, חברת דירקטוריון שממש לא רוצה להחליף אותו צילום: בלומברג

 

 

השמועות דיברו על סוזן ווג'קיקי, המנכ"לית של יוטיוב, כמחליפה המסתמנת של קלאניק. ווג'יקיקי סירבה, טוב לה בתפקיד הנוכחי. שלא לייחוס, מקורביה אמרו שאין לה שום כוונה ללכת לנקות את הלכלוך של נערי קולג' מתבגרים. אחר כך דיברו על שריל סנדברג, סמנכ"לית התפעול של פייסבוק, גם לה טוב איפה שהיא. בייאוש מסוים, הועלה שמה של אריאנה האפינגטון, חברת חבר המנהלים של אובר - שגם היא מיהרה להודיע שזה לא בשבילה. המצב היה כל כך גרוע שבאובר פנו אפילו למריסה "יאהו? איזו יאהו?" מאייר, אבל היא דחתה את הרעיון. לא בטוח, במקרה של מאייר, מי המרוויח פה - היא או אובר.

 

וכאן מגיע הרגע המכריע: משקיעי אובר מדברים ביניהם על מכירת חלק מהמניות שלהם לסופטבנק ולמשקיעים אחרים. המשמעות היא ש-500 המשקיעים שכל כך התלהבו להיות חלק מההשקעה הראשונית באובר מחפשים עכשיו את הדרך החוצה, או לפחות לצמצם נזקים. קרן בנצ'מארק, שהובילה את המרד נגד קלאניק, גם מובילה את המשקיעים עכשיו.

 

המשקיעים יודעים שלאובר יש בעיות מעבר לבעיית התדמית, אם כי גם זו קריטית. בחודשים הקרובים יתחיל המשפט הגדול בין אובר לגוגל על שאלת גניבת טכנולוגיית הרכב החכם. כרגע זה נראה רע מבחינת אובר, במיוחד לאור העובדה שנחשפה העובדה שקלאניק ידע על גניבת המידע. תבוסה פה עשויה לנעול את אובר מחוץ לתחום הרכב העצמוני, או לפחות לדחות את כניסתה לתחום הזה בכמה שנים. הרכב האוטונמי היה אמור להראות לעולם שאובר אינה סתם חברת אפליקציית מוניות אלא חברת טכנולוגיה אמיתית - ובטווח הארוך, לאפשר לה להיפטר מהחלק המעיק בפעילות שלה, הנהגים שאיתם היא צריכה לחלוק את הרווחים. אם היא לא מצליחה להגיע לשם במהירות, ומצבה בתחום קשה גם בלי המשפט, היא גמורה.

 

החברה מדממת מיליארדים, מפסידה ללא הרף בבתי משפט, לא נראית רווחית בעתיד הנראה לעין – ובהתאם, משקיעים נרתעים מלתת לה עוד כסף. בשלב מסוים היא תצטרך אינפוזיה של מזומנים. ומתקבל הרושם שמשקיעים באובר כבר יודעים שאם תגיע כזו, היא לא תגיע בתנאים המופלאים שאובר נהנתה מהם עד כה - כלומר, ששווי החברה עומד לצנוח.

 

רוצים להיפגש? עדכנתם את ההורים?

 

חברות אמריקאיות שפועלות בהודו מצנזרות את עצמן בהתאם לשמרנות של האוכלוסיה והממשלה המקומית. מדובר בשוק ענק, בהשקעות ענקיות, והחברות מפחדות לעצבן מישהו. ויש כל כך הרבה אנשים שיכולים להתעצבן בהודו, המדינה עם האוכלוסיה הגדולה בעולם. בעוד החברות מנסות לרצות את השמרנים, הן הצליחו להביא את הסעיף לליברלים.

 

למשל, אין בהודו חוק שאוסר על מכירת צעצועי מין. זה לא הפריע לכמה שמרנים לתבוע חברות שמכרו כאלה, ואף שבתי המשפט השליכו את התביעה מכל המדרגות, גם ענקיות כמו אמזון מפחדות למכור צעצועי מין במדינה כאילו היתה זו לפחות צפון קרולינה. סוחרי צעצועי מין בהודו אומרים שהם מכירים את הצנזורה ההודית והם יודעים איזו מודעה תקפיץ את הצנזור המקומי; לאמזון אין את המומחיות הזו.

 

רוצים לפעול פה? צייתו לחוקים. הודו רוצים לפעול פה? צייתו לחוקים. הודו צילום: עמרי מילמן

 

 

גוגל לא מוכרת מודעות למבוגרים בהודו, אחת מ-19 מדינות בעולם שבהן היא נוקטת במדיניות הזו. בגוגל אמרו שהם נצמדים לחוק המקומי, שאוסר על פרסומי תועבה. זה בפני עצמו נשמע הגיוני, רק שבגוגל מרחיבים את המדיניות הזו גם לבגדים תחתוניים ואף, תשמור קאלי ותציל, נירות ריחניים. רוצה למכור נירות ריחניים? נסה את שרה נתניהו, לא את גוגל.

 

נטפליקס ואמזון פריים וידאו הסתבכו בפלונטר של צנזורה: הן צנזרו סרטים בהתאם לדרישות השמרנים, רק כדי להתקל בליברלים עצבניים שחושבים שהחברות המערביות מכרו אותם. באחד המקרים נטפליקס שינתה את עמדתה ביחס לסרט שנוי במחלוקת שלוש פעמים: תחילה התעקשה לקדם את הגרסה המלאה שלו, נבהלה והחליטה ללכת על הגרסה המצונזרת, ואחרי שפגשה את זעם ההמונים שינתה את דעתה שוב והפיצה את הגרסה המלאה.

 

מקרה בולט היה זה של טינדר. הקיר שהיא היתה צריכה לפרוץ עבה במיוחד: אם יש תחום שההודים שמרנים בו, הוא דייטים. אז החברה הוציאה פרסומת שבה בחורה הודית מרמה את אמה לפני יציאה לדייטים, רק כדי שהאם תגלה את הדבר ותאשר את הדייטים שלה בטינדר. הבלוגוספירה הליברלית התלקחה. טינדר לא נרתעה: היא הגיעה למסקנה שעדיף לה לפנות אל הרוב השמרני מאשר אל המיעוט הליברלי. אנשים שרוצים לקבוע דייטים בטינדר נשאלים האם ההורים שלהם בסדר עם זה.

 

פונט סנס-שריף

 

פקיסטן, שכנתה הבעייתית של הודו, נסערת בימים האחרונים מפרשת זיוף. כחלק ממסמכי פנמה, הוצגו מסמכים המעידים על כך שראש הממשלה נוואז שריף צבר הרבה יותר כסף משיכול היה לצבור בצורה לגיטימית. במקום להגיד שמדובר בפייק ניוז, שריף בחר להציג שורה של מסמכים שלכאורה מעידים על כך שדווקא כן כספים לגיטימיים, בניגוד לנאמר במסמכי פנמה.

 

אבל אופס! המסמכים ששריף הציג נכתבו בפונט קליברי. הפונט הזה לא היה חלק מגרסאות רשמיות של תוכנות מיקרוסופט עד 2007 (אם כי היו גרסאות קליברי בגרסאות בטא כבר ב-2003). המסמכים שהציג שריף תוארכו ל-2006.

 

 

כשאתה משקר למדינה שלמה, בדוק קודם את הפונט כשאתה משקר למדינה שלמה, בדוק קודם את הפונט צילום: רן יניב הרטשטיין

 

 

על סיפור מסמכי פנמה אולי יכלו הפקיסטנים לסלוח, אבל הרעיון שראש הממשלה כל כך מזלזל בהם שהוא לא טורח אפילו לזייף מסמכים כמו שצריך מוציא המונים מהם לרחובות, וכנראה ששריף ייאלץ בקרוב לבקש מקלט מדיני (למשל, בפנמה). הזיוף הזה מטומטם במיוחד משום שכבר היינו באותו הסרט בדיוק, רק עם דיבוב אחר: כשארדואן הדיח חלקים מהמטכ"ל הטורקי ב-2012 באשמה של קנוניה נגד הממשלה, הוא הציג כראיות מסמכים שלכאורה נכתבו ב-2003 – והשתמשו בפונט קליברי ופונטים דומים.

 

קצרצרים

 

1. עמק הסיליקון שוב נאלץ לקבור מיזם שעד לא מזמן הועלה על נס: סטארט-אפ המיצים הנלעג Juicero, שיצר מכונה משוכללת ויקרה להחריד שסוחטת שקית עם חלקי פירות למיץ באופן יעיל מעט יותר מיד אנושית, הודיע שהוא עומד לפטר 25% מאנשי הצוות שלו, כמו גם להוריד את מחיר המוצר מ-400 ל-200 דולר. כל זה נראה כמו נסיון נואש להשאר בחיים, במקום לעשות את הדבר הנכון ולנסות באופן נואש למחוק את כל האפיזודה המביכה הזאת. הדבר המביך באמת בכל הסיפור, כרגיל, הם המשקיעים: שניים מהם הודו שהם אישרו מימון לג'ויסרו אחרי שהציגו להם איור מודפס בתלת ממד, ואפילו לא ראו דגם מתפקד של הגרוטאה.

 

 

מסחטת מיץ חדשה? הקהל לא מתרשם מסחטת מיץ חדשה? הקהל לא מתרשם צילום: Juicero

 

 

2. דיווחנו לפני מספר חודשים על תקרית שהרעישה את ארה"ב: דינה סו, פקידה צעירה, שכרה בקתת הרים באיירבינבי לסוף שבוע לצרכי סקי, וכבר היתה בדרכה אליה בתוך סופת שלגים, כשבעלת הדירה תמי בארקר גילתה לתדהמתה שסו היא אסייתית. בארקר שלחה לסו מסרון שבו היא מודיעה שהיא מסרבת להשכיר לה את הבקתה, ושהסיבה היא "מילה אחת – אסייתית". לרוע מזלה של בארקר, היא חיה בקליפורניה ושם לוקחים ברצינות עבירות של גזענות. בית המשפט קנס אותה ב-5,000 דולר, אילץ אותה להתנצל בפני סו, לקחת קורס ברמת קולג' בלימודי התרבות האסייתית-אמריקאית, להשתתף בפאנל חינוך קהילתי ולהתנדב בארגון זכויות אדם. 

 

3. ספקית אינטרנט בבריטניה הוכיחה שוב שאנשים יחתמו על כל הסכם שימוש בלי לטרוח לקרוא את התנאים. היא הכניסה לתנאי השימוש סעיף שקובע שהמשתמש מתחייב, מרצונו וללא כפיה, לאלף שעות עבודה לתועלת הציבור בתחומים כמו ניקוי תאי שירותים בפסטיבלים ופתיחת סתימות במערכת הביוב באופן ידני. 22,000 אנשים חתמו על תנאי השימוש. החברה הוסיפה סעיף נוסף, שקובע שמי שיקרא את כל התנאים, ימצא את התנאי על העבודה לתועלת הציבור ויצביע עליו בפני החברה, יזכה בפרס. עד כה רק אדם אחד תבע את הפרס.

 

 

 

4. ראש ממשלת אוסטרליה, מלקולם טרנבול, ממש לא אוהב הצפנה. הוא רוצה לאסור עליה ולחייב חברות לספק לשירותי השו-שו של ממשלתו את המסרונים הבלתי מוצפנים של משתמשים, כנראה כדי ליצור עומס יתר על המערכת כך שהיא לא תוכל לסנן את האות מתוך הרעש. המתנגדים הצפויים מחו, ובתגובה אמר טרנבול את המשפט יוצא הדופן הבא: "חוקי המתמטיקה ראויים לשבח, אבל החוק היחיד שתקף באוסטרליה הוא החוק האוסטרלי".

בטל שלח
    לכל התגובות
    x