משפט

ראיון כלכליסט

עו"ד איל רוזובסקי: "לא הלכו עד הסוף בהסדר החוב של פישמן"

רוזובסקי, המייצג את בנק לאומי, הנושה השני בגודלו של אליעזר פישמן, מותח ביקורת על ההסדר שבסופו של דבר נדחה: "מעורר הרבה שאלות וספקות, ולא עמד בהבטחה לסמן את משפחת פישמן כחבילה אחת"

משה גורלי 06:5913.06.17

"הסדר חוב אינו נמדד על פי מידת הפופולריות הציבורית שלו, אלא על פי ההחזר המיטבי לנושים. ההסדר הוא מכאן והלאה, ולא מתחשבן על העבר. לכך יש מסלולים אחרים", אומר עו"ד איל רוזובסקי, שותף במשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות', בהקשר של הסדר החוב שגובש עם מי שמסתמן כגדול פושטי הרגל בישראל אליעזר פישמן. רוזובסקי, יחד עם עו"ד רונן מטרי, מייצג את בנק לאומי, הנושה השני בגודלו של פישמן, ופעל ככונס הנכסים מטעם לאומי שלא היה מעורב בהסדר. עם זאת, על "התספורת" הקצוצה מאוד מותח רוזובסקי ביקורת מעודנת: "מעורר הרבה שאלות וספקות, ונראה שונה מהמגמה התחלתית לסמן את משפחת פישמן כחבילה אחת. לא נראה שהלכו כאן עד הסוף, אבל ייתכן שזה היה הדבר הנכון לעשות".

 

דבריו של רוזובסקי נוגעים להסדר החוב שנדחה על ידי הנושים, ובראשם בנק הפועלים. הזעם הציבורי על ההסדר וההבנה כי נכסיהם של בני משפחת פישמן לא ייכללו במלואם בהסדר הביאו לדחייתו. בעקבות זאת פנה אתמול הנאמן עו"ד יוסי בנקל לבית המשפט וביקש להכריז על פישמן כפושט רגל. מהלך כזה יאפשר את המשך החקירה בנוגע לנכסי פישמן והתנהלותו.

 

רוזובסקי לא חושש מחקירות נגד התנהלות הלקוח שלו: "בנק לאומי היה הראשון שהביא לבית המשפט את הבקשה למנות כונס נכסים עוד לפני שרשות המסים פעלה. מי שיש לו חמאה על הראש לא יוצא לשמש, ולאומי יצא ראשון לאור השמש כשפעל למימוש נכסים משועבדים. בינתיים הוא הצליח להחזיר למעלה מחצי מיליארד שקל: 200 מיליון בכלכלית ירושלים, 160 מיליון בחברת תנופורט ועוד קרקעות בפתח תקווה, אזור, עכו. וכמובן מכירת גלובס".

 

 

הליך פשיטת הרגל יחזיר לנושים יותר מאשר הסדר החוב?

"לא בהכרח. אבל התפתחו נסיבות ציבוריות שדחפו את הצדדים לשיקולים מעבר לשיקולים הכלכליים. בכל מקרה, נראה לי שההסדר לא היה עובר. לא רק בגלל התנגדות בנק הפועלים, שהכריעה את הכף כנושה הגדול ביותר, אלא גם נושים נוספים שלא היו מסכימים".

 

רוזובסקי. על פרקליטות המדינה: "יש אתוס שמי שמייצג את המדינה מחפש את הצדק. אבל גם המערכת מטפחת את מבחן התוצאה וההצלחה, ונוהגת כמו כל עורך דין" רוזובסקי. על פרקליטות המדינה: "יש אתוס שמי שמייצג את המדינה מחפש את הצדק. אבל גם המערכת מטפחת את מבחן התוצאה וההצלחה, ונוהגת כמו כל עורך דין" צילום: שאול גולן

 

אהבה לכדורגל

 

רוזובסקי, שהיה מועמד פעמיים לבית המשפט העליון, הביא עמו למשרד מיתר את כל מחלקת הליטיגציה שבראשה עמד במשרד הקודם צרלמאייר־פילוסוף, כ־20 עורכי דין. בגלריית הלקוחות של רוזובסקי ניתן למצוא שמות כמו אמיר ברמלי, הנאשם בהקמת "פירמידה" פיננסית; יבואן הרכב מיכאל לוי בסכסוך מול רמי אונגר על הזיכיון ליבוא קיה; הדירקטורים מטעמו של חיים סבן בזק בפרשת הדיבידנדים שחולקו לבעלי המניות, ובראשם שאול אלוביץ'; וכמובן ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שרוזובסקי ייצג בבית המשפט המחוזי בירושלים בעניין הקלטותיה של שולה זקן. רוזובסקי ואולמרט חולקים חיבה עמוקה לכדורגל בכלל והירושלמי בפרט: רוזובסקי כשחקן עבר קצר מועד בהפועל ירושלים, ואולמרט כאוהד בית"ר.

 

רוזובסקי מקווה שאולמרט לא ישלם מחיר מופרז בפרשת הוצאת החומרים הכתובים מהכלא. אולמרט כותב ספר, ובאמצעות עו"ד חנינא ברנדס שיגר חלק מהחומרים אל מעבר לחומות בניגוד לנוהלי שב"ס. "מותר לעורך דין להוציא חומר משפטי", טוען רוזובסקי, "וניתן לטעון שהחומרים שאולמרט הוציא טעונים בדיקה משפטית. העובדה שהוא כותב ספר בכלא היא עניין לגיטימי וידוע, והחומר לא הועבר לשום גורם בלתי מאושר".

 

אהוד אולמרט. "הספר שאולמרט כותב בכלא הוא עניין לגטימי" אהוד אולמרט. "הספר שאולמרט כותב בכלא הוא עניין לגטימי" צילום: גיל יוחנן

 

עונש נוסף שהושת עליו הוא ההסתפקות בערוצי עידן פלוס בטלוויזיה ושלילת הגישה החופשית לערוצי הספורט. "חוסר היכולת שלו לראות את כל משחקי הכדורגל שמשודרים בישראל היה חלק גדול מהעונש", אומר רוזובסקי. כדורגל הוא אחד התחומים שמחברים בין אולמרט לפרקליטו, שבעבר היה שחקן כדורגל בבית"ר ירושלים עד שתיקול עם שחקן בית"ר בדרבי גרם לפציעתו ולפרישתו.

 

הביולוגיה לא חשובה

 

כשעדנה ואיל רוזובסקי מציגים בגאווה את ילדיהם יונתן ועינב, מבחינים מיד שהם אינם ילדיהם הביולוגיים. "כשפנינו ב־1990 לרשויות האימוץ בבקשה לאמץ ילד מחו"ל", מספר רוזובסקי, "שאלו אותנו מהיכן היינו רוצים ילד. ענינו 'מברזיל', כי רצינו משהו אקזוטי. אמרו לנו שאקזוטי יש גם כאן, ולא צריך להרחיק עד ברזיל – יש כאן ילדים ממוצא אתיופי. 'בשמחה', ענינו, ואימצנו שני ילדים".

 

רוזובסקי מקפיד שבכל משרד שהוא עובד בו יהיו מתמחים ממוצא אתיופי. אחרי האימוץ התעוררה אצלו הרגישות לעדה. "איציק דסה וגילי יאסו היו שני הסטודנטים הראשונים למשפטים ממוצא אתיופי באוניברסיטת חיפה", מספר רוזובסקי. "שלחתי להם מכתב והצעתי להם שיבואו להתראיין אצלי להתמחות במשרד צדוק, שאז הייתי שותף בו. שניהם התמחו אצלי והיו לעורכי הדין הראשונים ממוצא אתיופי בישראל.

 

המאבק הזה לשילוב יוצאי אתיופיה במערכת המשפט רשם הצלחה נוספת במינוי שתי שופטות ראשונות ממוצא אתיופי, אדנקו סבחת חיימוביץ' ואסתר טפטה גרדי. "הייתי ממליץ של אדנקו שהיתה פעילה בעמותת טבקה", אומר רוזובסקי".

 

אליעזר פישמן. הזעם הציבורי עשה את שלו אליעזר פישמן. הזעם הציבורי עשה את שלו צילום: יאיר שגיא

 

האם לא ראוי לבחור במועמדים הטובים ביותר לשפיטה, בלי קשר למוצאם?

"אתה אומר שאין להתפשר על השירות רק כדי לראות אתיופי, רוסי, ערבי, חרדי או מתנחל. ואתה יכול לשאול אחרת, האם איננו מתפשרים על השירות אם מראש פוסלים מועמד בגלל המחשבה שאם מדובר באתיופי או ערבי הם לא מתאימים לשיפוט. חשוב שמערכת המשפט תהיה מגוונת, ובתוך הגיוון יש לבחור את הטובים ביותר. מה שנורא בעיניי זה לפסול מועמד בגלל נטייה פוליטית של בן זוגו. אם שופטת נפסלה בגין המחשבה מה הזהות הפוליטית של בעלה, זה איום ונורא".

 

היתרון של הפרקליטות

 

רוזובסקי מתכוון לשופטת רות רונן שההתנגדות לבחירתה לעליון נבעה מכך שבעלה תומך בקרן החדשה. בסיס ההתנגדות נעוץ ברצון של שרת המשפטים שקד לעצב בית משפט עליון שמרן, כדי לרסן את הליברליזם והאקטיביזם שאיפיינו את תקופת ברק. "אני לא חושב שבתקופת ברק מונו רק ליברלים ואקטיביסטים. גרוניס היה שמרן. וגם אם היא צודקת, לא מתקנים עוול בעוול ופגם בפגם".

 

עכשיו שקד רוצה לתקן את דרך מינוי נשיא בית המשפט העליון על ידי ביטול שיטת הסניוריטי, שלפיה נבחר אוטומטית השופט הוותיק ביותר.

 

"בעבר חשבתי שיש טעם לפגם שנשיא ממונה שלא לפי חוק ביום בחירתו כשופט. שיניתי את דעתי. הכלל הוא נוהג חשוב שמונע פוליטיזציה של הבחירה ושל התפקיד".

בכנס לשכת עורכי הדין האחרון השתתף רוזובסקי במושב בעל השם הטעון "האם הפרקליטות מחפשת את האמת או את הניצחון". לרוזובסקי משנה סדורה, גם לגבי סנגור, גם לגבי קטגור, וגם על המשותף והשונה ביניהם. "אחד ממאפייני הליטיגטור הוא חוסר אובייקטיביות. אתה מקבל לקוח ומתחיל לראות את הסיפור במשקפיים שלו ומשכנע את עצמך שהוא צודק. אם אתה לא משוכנע, קשה לך לשכנע את בית המשפט. בסופו של דבר אתה רוצה לנצח, ובאופן הבלתי אובייקטיבי שאנו מטפלים בתיקים אתה גם חושב שזה נכון שתנצח וזה גם הצדק".

 

זה חל גם על התובעים מטעם המדינה?

"לגבי פרקליטות המדינה יש אתוס, שאינני בטוח שהוא יותר מאתוס, שמי שמייצג המדינה הוא יותר 'אופיסר אוף דה קורט' שמחפש את הצדק, שמצביע על חולשות בקייס של המדינה ועל החוזקות של הנאשם".

 

זה קורה בפועל?

"יש פער גדול בין האתוס להתנהלות בפועל. גם המערכת מטפחת את מבחן התוצאה וההצלחה ונוהגת כמו כל עורך דין. לכן היא רואה בזיכוי כישלון והיא תעשה הכל כדי לא להיכשל. ובכל זאת, בא כוח המדינה אינו ככל עורך דין בגלל היחס שהוא מקבל מבית המשפט. השופט מתייחס אליו כפרקליט שבא ללא אינטרס, למעט חיפוש הצדק. לעורכי דין פרטיים לא מייחסים את התכונות האלה".

 

האם המדינה מנצלת לרעה את היתרון הזה?

"אינני אומר זאת. בחלק מהמקרים היא לא מקיימת את חלקה בעסקה שבגינו היא זוכה ליתרון הזה".

 

לכן שופטים נוזפים בפרקליטות, ולכן קמה נציבות הביקורת על הפרקליטות.

"אני לא חושב שיש מספיק שופטים שאומרים את זה. יש יותר מקרים שהם מבינים את זה, אבל כדי לא לפגוע בפרקליטות נמנעים מלומר זאת או מעירים בשפה רפה. לגבי הביקורת, אני חושב שדו"ח הנציב רוזן שמיתן מאוד את הביקורת של קודמתו הילה גרסטל אינו משיגה את המטרה שלשמה הוקם גוף הביקורת. קשה להשלים עם דו"ח שרואה בשינוי חוות פתולוגיות שמוגשות כראיה בעיה של הרופאים בלבד, ועם מצב שבו פרטי המגעים בין פרקליטים לרופאי המכון לא נחשפים לסנגורים".

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x