• תפריט
מוסף כלכליסט

פרשת פישמן: עבור הבנקים ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה

חקר ביצועים שבועי: לראשונה אשה בתפקיד כונסת הנכסים הרשמית, האם קטאר תשרוד את החרם הערבי והחברות הגדולות גילו את הפוטנציאל המסחרי של מצעד הגאווה

כתבי כלכליסט 09:2808.06.17
יו"ר רשות ני"ע הולך רחוק

האוזר: זה לא הכיוון

כשרגולטור עושה שימוש ב"מהפכת הסלולר של כחלון" ככלי להשגת מטרות, זו נורת אזהרה. יו"ר רשות ניירות ערך עשה זאת השבוע, בניסיון לחלץ הקלות מס למשקיעים ולבורסה, בעוד מאמץ נואש לשקם את המסחר המדשדש. הוא אף הגדיל לבקש שהבורסה התל־אביבית תוגדר "אזור עדיפות לאומית". הקלות כאלה מטעם המדינה, נזכיר, משמשות לחיזוק פרמטרים מרכזיים במשק כגון התיישבות, צמיחה, תעסוקה ויצוא, אבל האוזר רוצה להשתמש בהן כדי לחזק את החזקים ממילא, ועוד מתעקש להשוות זאת לרפורמה שהיטיבה עם מעמד הביניים והשכבות החלשות. יש לומר אחת ולתמיד: צריך להוריד מסדר היום את הרעיון להפחית מס על רווחי הון. כן, בורסה תוססת חשובה למשק, אבל הכלי להשגתה אינו איזו גרסה מעוותת לגמרי של אפליה מתקנת במס על רווחי הון, שעדיין סובל מיתרון מובנה לעומת המס הגבוה על עבודה. כדי להחיות את הבורסה נדרש טיפול שורש מעמיק ומשולב של הפחתת רגולוציה לסוחרים ויצירת אפיקי השקעה חדשניים ופלטפורמות גיוס הון אטרקטיביות יותר.

גלית חמי

 

להאזנה לכתבה, הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה:

 

 

 
 
שמואל האוזר
שמואל האוזר צילום: עמית שעל

 

קרב על הסדר החוב

הבנקים ופישמן: צדיקים אין כאן

הפסדי העתק שספג אליעזר פישמן בהשקעה שלו בלירה הטורקית קיבעו את הכינוי שדבק בו, מהמר. ואם פישמן הוא המהמר, הרי שהבנקאים שמימנו את הרפתקאותיו הימרו על המהמר. צריך לזכור את זה כעת, כשהבנקים ששים, בניגוד להרגלם, לשתף את הציבור בהליכים משפטיים נגד לקוחותיהם ולהתנגד, בווליום גבוה, להסדר החוב של פישמן. מה קרה לחיסיון ולהתעקשות לשמור את הכביסה המלוכלכת בבית? ככה זה כשהאש החלה להתקרב לבנקים עצמם, הם בחרו ב"ההגנה הטובה ביותר היא התקפה". כאשפי תקשורת ומהנדסי תודעה, הם סימנו את פישמן כ"רע" והציבו מולו כ"טובים" את עצמם. בפועל, בסיפור של פרישמן אין טובים, יש רק גרועים וגרועים יותר. תחליטו אתם מי הוא מי.

יניב רחימי

 

פישמן. אין צדיקים בסיפור הזה פישמן. אין צדיקים בסיפור הזה צילום: אוראל כהן

 

עוד תקרת זכוכית נשברה

הכונסת החדשה: אכן, אשה

עו"ד סיגל יעקובי מונתה השבוע לתפקיד כונסת הנכסים הרשמית של ישראל. שרת המשפטים, שמינתה אותה, התגאתה בכך שמדובר ב"אשה ראשונה בתפקיד". פריצת עוד תקרת זכוכית היא חשובה, אבל הרעיון בקידום נשים לתפקידים בכירים הוא לא לסמן וי, אלא לפתוח את החשיבה, לשנות את הגישה, לאוורר תפיסות שעד היום הגדירו רק גברים. אם יעקובי תצליח לרענן, אפילו לטלטל, את התפקיד החשוב והרגיש הזה, להפגין חשיבה מחודשת על הסוגיות הגדולות שליוו אותו בשנים האחרונות (כגון תפקיד המדינה בתיקי פשיטת רגל ושכר הטרחה של המפרקים) - היא תצדיק את הברכות הנוגעות למגדר שלה. אבל אם היא תעשה הכל כמו קודמיה, אין חשיבות אמיתית לעובדה שהיא אשה, והמינוי שלה יישאר סמלי בלבד. סמלים זה חשוב, כן, אבל המהות חשובה הרבה יותר.

נעמה סיקולר

 

 

כונסת הנכסים הרשמית, סיגל יעקובי כונסת הנכסים הרשמית, סיגל יעקובי

 

הח"כים לא באו

הביטוח הלאומי: לאף אחד לא אכפת

חלק מהקצבאות שהביטוח הלאומי משלם אמורות להגיע לאזרחים מחברות הביטוח שבהן הם מבוטחים. הביטוח הלאומי אמור לתבוע את הכסף הזה מחברות הביטוח, אבל הוא לא עושה את זה. מאות מיליוני שקלים כבר אבדו לו כך. כן, אותו מוסד שקורא להעלות את גיל הפרישה כדי לצמצם את הגירעון שלו טיפל בכסף שהיה צריך להגיע לקופתו הציבורית ב"התנהלות חמורה", לפי מבקר המדינה, כולל חשד לניגודי עניינים. לדיון על ממצאי המבקר שהתקיים השבוע בכנסת, ביוזמת קרין אלהרר ואלי אלאלוף, הגיעו רק שני ח"כים (אכרם חסון ועבדאללה אבו מערוף) מתוך 23 החברים בוועדות שהוזמנו. והנה שוב אותו סיפור ארור: חברות פרטיות של בעלי ההון מרוויחות עוד סכומי עתק, כסף שאמור להגיע לציבור, בגלל כישלון ואולי אף זדון של המדינה, ואת נבחרי הציבור זה לא מעניין.

מיקי פלד

 

השכנות נגד האמירות

קטאר תתגבר

סעודיה, בחריין, איחוד האמירויות ומצרים הודיעו השבוע על ניתוק הקשרים הדיפלומטיים עם קטאר והכנסתה למצור יבשתי, ובאופן חלקי גם ימי ואווירי, בשל מעורבותה הענפה במימון טרור. על פניו, יש לכך השלכות מרחיקות לכת על כיסם וזמנם של הקטארים. אבל לא בטוח שזה כל כך יפריע להם, או שיפריע להם מספיק כדי להפסיק לממן טרוריסטים. בסופו של דבר, הקטארים הם רק 400 אלף אנשים מתוך כ־2.7 מיליון תושבי המדינה; כל השאר הם עובדים זרים, חלק הארי שלהם מהודו, והם ימשיכו להגיע ולענות על צורכי האזרחים. גם הגז הטבעי של קטאר ימשיך לזרום בשקט, ויש לו מספיק שווקים. להתייצבות הרחבה נגד קטאר יש חשיבות סמלית, אבל חרף הדרמה הגדולה הכרוכה בה צריך לזכור שכוחה אינו בכלכלה, אלא בסיכוי שהבידוד יפריע לקטאר משיקולים מדיניים.

תמר טוניק

 

דוחה, קטאר דוחה, קטאר צילום: שאטרסטוק

 

עלייה במספר המעשנים

דו"ח העישון: גם הקנאביס אשם

דו"ח שר הבריאות על העישון בישראל הציג תמונה פסימית: מספר המעשנים זינק ב־120 אלף, ושיעורם באוכלוסייה עלה ל־22% אחרי שלפני חמש שנים כבר ירד ל־20%. אפשר להאשים את משרד הבריאות, שלא מספיק נלחם בתופעה, ואת האוצר, שהטיל מס נמוך על הטבק לגלגול. אבל ברור שמדובר גם בשינוי חברתי שמושך אנשים לסיגריות ומפגין יחס מקל לעישון. בהקשר הזה אי אפשר להתעלם מהשפעת המאבק ללגליזציה של קנאביס על העניין. קנאביס אולי אינו שער כניסה לסמים קשים, אבל הוא כן קשור לעישון טבק ולסם הממכר הקרוי ניקוטין. כשח"כים, דמויות מוכרות, התארגנויות ציבוריות ואנשי תקשורת קוראים "תנו לעשן בשקט" ומנסים להפוך את העישון ל"מגניב" ואולי אפילו לכאילו "חתרני", התוצאות מופיעות בדו"ח השר, ובעוד כמה שנים יגיעו לבתי החולים.

אורי תובל

 

 צילום: שאטרסטוק

 

החברות מחבקות את הקהילה

מצעד הגאווה: כל חסות טובה

מצעד הגאווה התל־אביבי נהנה השנה ממספר שיא של חסויות, עם 16 חברות עסקיות (מחברות אופנה ואלכוהול עד טבע, גוגל ומיקרוסופט) שחלק מהן אף פורסות חסות מלאה על משאיות במצעד, עם נראות מקסימלית. ראינו את זה בארצות הברית: חברות עסקיות מגלות את הכוח הכלכלי של הקהילה, ולצד הכסף המדבר יש גם חברות מסחריות שמבקשות לקדם ערכים החשובים להן. השוק הפרטי תמיד שיחק תפקיד חשוב בשינוי המציאות, לטובה ולרעה. בארץ אי אפשר להמעיט ממרכזיות התפקיד הזה כיום. לא הזירה הפוליטית של המדינה היותר־יהודית־מדמוקרטית היא שתחזק את הקהילה ותצמצם את האפליה, אלה העסקים שיכולים לעשות זאת. גם אם מתנגדים למִסחור המצעד, צריך לזכור את זה: כל חסות היא עוד צעד קדימה.

עמרי מילמן

 

 

מצעד הגאווה בתל אביב ב-2013 מצעד הגאווה בתל אביב ב-2013 צילום: יובל חן

 

שובר קופות ושיאים

"וונדר וומן": קל להיות פמיניסטים

ההצלחה הגדולה של "וונדר וומן" בקרב הקהל והמבקרים כאחד לא נובעת מכך שמדובר ביצירת אמנות משובחת, אלא מהצורך הגדול שהסרט הזה עונה לו. תראו כמה רעבים היינו ליצירת תרבות פופולרית מהנה ופמיניסטית לעילא. במילים אחרות, הבחירה של הבמאית פטי ג'נקינס ליצור סרט כמעט חף מתחכום מהווה דווקא יתרון: היא מעידה כמה קל להפוך גם מוצר צריכה גנרי - וסרטי גיבורי־העל הם הז'אנר המצליח והמשוכפל ביותר בקולנוע בשנים האחרונות — ליצירה שמקדמת שוויון. כמה קל? כל מה שצריך הוא להתייחס אל הגיבורה כסובייקט ולא כאובייקט. מכאן כבר נגזרים גיבורה עם מניעים עצמאיים, פגיעות שמייצרת מורכבות ולא חולשה וצילום שאינו מחפצן. כמה נפלא שקיבלנו יצירה פמיניסטית בלב המיינסטרים, כמה חבל שזו הדוגמה היחידה שאפשר לחשוב עליה מאז סדרת "משחקי הרעב".

הגר רבט

 

וונדר וומן וונדר וומן צילום: יח"צ

 

"אני לא חושב שאנחנו צריכים לפרוס לנשיא ארצות הברית שטיח אדום כאשר המדיניות שלו מנוגדת לכל מה שאנחנו מאמינים בו"

ראש עיריית לונדון סאדיק חאן עושה עוד צעד בדרך למה שמסתמן כמלחמת עצמאות הפוכה, שבה הפעם בריטניה היא זו שתתנתק מאמריקה

 

 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x