הבחירות בפתח? פינג פונג של אינטרסים לכבוד

ריח הבחירות שעומד באוויר הוא כבר לא רק ריח. כל השחקנים הפוליטיים כבר החלו להתנהל כאילו הבחירות עצמם בפתח: גדעון סער חזר לפעילות מלאה בליכוד, יו"ר יש עתיד יאיר לפיד הציג תוכנית למלחמה בשחיתות, יו"ר המחנה הציוני יצחק הרצוג השיק קמפיים לפריימריז, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי הקים תנעוה חברתית ושר החינוך ויו"ר הבית היהודי מצייץ את עצמו לדעת תוך שהוא זז כל הזמן ימינה. אך מעל כל אלה עומדת התנהלותם של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר משה כחלון. התנהלות הלקראת־בחירות שלהם היא הבולטת ביותר.

רה"מ ושר האוצר כבר פתחו בקמפיין

מי שהסתכל על הלו"ז של נתניהו אתמול לא יכול היה להישאר אדיש. נתניהו הגיע לשלושה אירועים פתוחים לתקשורת: טקס קריאת בית החולים אסף הרופא על שם ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר, טקס אזכרה ממלכתי לנשיא לשעבר חיים הרצוג וטקס חתימה על הסכם גג באור יהודה. פתאום לראש הממשלה אכפת מדיור.

בצד השני של הזירה, כחלון דוחף להפחתת מסים, כפי שאמר אתמול בכנס מפלגתי, על אף שהנתונים שהוצגו לו מראים שעודפי הגבייה של הרבעון הראשון של השנה (ינואר־מרץ) לא מצדיקים הפחתת מסים. "כל שקל שנקבל כתוצאה מצמיחת המשק ילך לקשישים, לנכים, לדיור ציבורי ולקבוצות שהוזנחו. יש הזדמנות עכשיו. כשיהיה שר אוצר אחר, אני לא יודע מה יהיה". הכל מלווה ברוח אפוקליפטית. כחלון לא התנהג כך עד היום. לרוב הוא מתאפיין בפרגמטיזם ובהפגנת אחריות תקציבית.

חשוב יותר ממה שכחלון אומר הוא שפת הגוף שלו. מי שמתבונן בשר האוצר לא מתקשה להבחין בכך שמדובר באדם כעוס ופגוע. הפוליטיקאי הכי נינוח לא מצליח להירגע. הוא מתקשה להאמין שהוא, דווקא הוא, נפל בפח שנתניהו טמן לו. ניכר שהוא לא סולח לו על התרגיל שעשה לו בתאגיד השידור. הוא עוד לא התגבר ויתכן שאיבד את האמון בנתניהו.

אבל זה לא רק התאגיד. התאגיד הוא רק הקש ששבר את גב הגמל. המשפט "ביבי וכחלון כבר לא" נאמר 48 שעות לפני שגובשה הפשרה לפיה לתאגיד החדש לא תהיה חטיבת חדשות. הדם הרע הצטבר עוד קודם לכן. ההאשמות על גניבת קרדיטים החלה עוד לפני שגאולה אבן־סער מונתה למגישת המהדורה המרכזית של "כאן".

נתניהו וכחלון בטקס חתימת הסכם הגג באור יהודה אתמול. הבעיה היא מבנית: שר האוצר ורה"מ מגיעים ממפלגות מתחרות. גורלו של המודל הזה לקרוס. זה לא עבד עם לפיד וזה לא יעבוד גם הפעם צילום: עמית שעל

המפתחות אצל נתניהו

יש כאן בעיה מבנית: ראש הממשלה ושר האוצר מגיעים ממפלגות מתחרות. גורלו של המודל הזה לקרוס. הוא לא יכול להחזיק לאורך זמן. זה לא עבד עם יאיר לפיד וזה לא יעבוד גם הפעם. המודל הזה שברירי בימים כתיקונם, קל וחומר בימים אלו. כל מצמוץ שאינו במקומו יכול להתפרש כהכרזת מלחמה, או גרוע מכך — סימן של כניעה. השאלה המרכזית היא אם אפשר להחזיר את המצב לקדמותו. האם שני אישים שהפכו את יריבותם הפוליטית לפומבית יכולים לעבוד יחד שוב.

עם כל הכבוד לרצון של ח"כים מהליכוד ומהמפלגות החרדיות, בסופו של דבר מי שיחליט אם ישראל תלך לבחירות הוא נתניהו. אז מה נתניהו רוצה? לפי ההתנהלות שלו בימים האחרונים ניתן להמר שהוא עוד לא החליט. המצב הנוכחי משרת בעיקר אותו: החקירות שלו ירדו מהכותרות והשותפות הקואליציוניות שלו מפחדות מבחירות.

"הלכתי לבחירות על חוק ישראל היום, אני לא חושש ללכת לבחירות גם על עניין התאגיד". את המשפט הזה נתניהו אמר לכחלון, אבל כולם שמעו אותו. נתניהו הוכיח שוב שהוא האיש החזק בפוליטיקה הישראלית. למרות שהסקרים מנבאים לו רעות, הוא עדיין מאמין שבקלפי הוא יקבל שוב את אמון הבוחר. אז נכון, אין תרחיש ללא סיכון, אבל נתניהו הוא מנהל הסיכונים הטוב בישראל.