השופט ארנון בהחלטה יוצאת דופן: דחה את דרישת השכ"ט של נאמני התחנה המרכזית החדשה בת"א

כבר שנים נמתחת ביקורת על חוסר הסבירות בשכרי הטרחה שגובים לכיסם נאמנים ומפרקים של חברות, כאשר אלו מסתכמים במיליונים רבים של שקלים, בעוד שהנושים של אותן חברות נאלצים לקבל לעיתים רק פירורים מהחובות כלפיהם. אלא שלא רק הנאמנים והמפרקים הם שאחראים למצב הזה, אלא כמובן גם השופטים שמאשרים את שכרי הטרחה הללו בנימוקים שונים.

החלטה יוצאת דופן שמסר בשבוע שעבר השופט בנימין ארנון מביהמ"ש המחוזי בלוד, ממחישה כי אפשר גם אחרת. ארנון שמטפל בתיק התחנה המרכזית החדשה בתל אביב (התמח"ת) דחה בהחלטה מפורטת את דרישת שכר הטרחה של שלושת הנאמנים, רו"ח חיים קמיל, רו"ח עליזה שרון ועו"ד יוסי בנקל, לאחר שמצא אותה מנוגדת לדין.

ארנון לא הותיר את הנאמנים נטולי שכר, שכן הוא הזכיר והדגיש כי השלושה חולקים בכל חודש 120 אלף שקל שכר טרחה, ששולמו במקור עבור פעולות ניהול התמח"ת, פעולות שכיום כבר אינן נדרשות מהנאמנים ובכל זאת השכר לא הופסק. השכר הזה הסתכם כבר ב-6.8 מיליון שקל. השלושה ביקשו לקבל בנוסף לכך כשכר ביניים עוד 8 מיליון שקל, אותם סירב ארנון לשלם להם. ובסה"כ הם מעריכים ששכרם יסתכם ב-33 מיליון שקל בסופו של דבר.

התחנה המרכזית החדשה בתל אביב צילום: עמית שעל

את בקשת השכר הגישו השלושה בחודש ספטמבר האחרון והדרישה נתקלה בשורת התנגדויות מצד הנושים. בין היתר נטען כי המחיר המיטבי, 320 מיליון שקל, בו נמכרה לבסוף התמח"ת לנצבא, התקבל לאחר ביקורת חריפה של בית המשפט על הליכי המכר הראשונים של הנאמנים, שביקשו לאשר את המכירה לנצבא תמורת 200 מיליון שקל. רק בעקבות התמחרות באולמו של השופט ארנון הושגה התמורה הגבוהה. בנוסף, עו"ד בנקל הצטרף לתיק רק בשלב מאוחר, בהוראת השופט ארנון, לאחר שזה עמד על שורה של פגמים וליקויים שמנעו את אישור הצעת המכר במתכונתה דאז.

הנאמנים השיבו לטענות נגדם. למשל, לטענה לפיה רק התערבות השופט ארנון הובילה למכירה בתמורה ל-320 מיליון שקל ומנעה מהנאמנים למכור ב-200 מיליון שקל, ולכן יש לגזור את שכרם ממכירה בהיקף 200 מיליון שקל בלבד, השיבו הנאמנים כי אי הסכמתו של בית המשפט עם מהלכים מסוימים של הנאמנים במהלך ניהול התיק, אין בה כדי להפחית מתרומתם והשקעתם הרבה, ואין בה כדי להצדיק פגיעה בשכר טרחתם.

כונס הנכסים הרשמי (הכנ"ר) פרופ' דוד האן, אמר כי יש צורך לתגמל את הנאמנים בגין מאמציהם הרבים בתיק, וכי יש לפסוק להם בשלב זה שכר ביניים במסלול מימוש ולפי תחשיב הכנ"ר עומד שכר זה על 3.8 מיליון שקל וכן הוא ביקש להוסיף תוספת מאמץ מיוחד בגובה 15%.

השופט ארנון כתב בהחלטתו כי הוא עיין בטענות הצדדים לרבות עמדת הכנ"ר, אך הגיע למסקנה כי "לא קיימת הצדקה ואף לא אפשרות, בנסיבות העניין, לפסוק בעת הזו לנאמנים שכר ביניים נוסף", מעבר לסכומים שכבר קיבלו.

ארנון מפרט כי הבקשה שהוגשה לו במהותה היא בקשה לפסוק "תוספת לשכר", שכן לנאמנים כבר שולמו ומשולם מדי חודש 120 אלף שקל, שהצטברו ל-6.8 מיליון שקל. "מדובר בסכום נכבד, אשר אומנם מוצדק היה לשלמו לנאמנים כשכר ביניים", כותב ארנון, "אך איני סבור כי קיימת הצדקה להוסיף עליו סכום נוסף כשכר ביניים". השופט ארנון מוסיף כי בעת פסיקת התשלום החודשי לא ניתן היה לדעת כי הקפאת ההליכים תיארך זמן כה ורב וכי הסכומים החודשיים יצטברו לסכומים כה גבוהים, כפי שקרה בפועל. ארנון הוסיף כי התשלומים נפסקו בעבור עבודת ניהול שנדרשה מהנאמנים, אך כיום הם אינם נושאים עוד בעול זה, שעבר לכתפי הרוכשת ובכל זאת הם ממשיכים לקבל מדי חודש בחודשו את התשלום הזה על חשבון שכר טרחתם.

אלא שמעבר לעובדה שלא קיימת הצדקה לפסוק את השכר, השופט ארנון הביע את דעתו אין כלל אפשרות לעשות זאת בהתאם לתקנות השכר. השופט התייחס להמלצת הכנ"ר לפיו לנאמנים מגיע 3.8 מיליון שקל כ"שכר מימוש" וכותב כי עמדת הכנ"ר "מעוררת קושי של ממש", זאת מאחר שעד כה קיבלו הנאמנים 6.8 מיליון שקל, וכי סכום זה עולה בהרבה על הסכום שלפי הכנ"ר ניתן לשלם לנאמנים כשכר מימוש.

לגבי תוספת המאמץ המיוחד, הזכיר השופט לכנ"ר כי תוספת זה צריכה להיות נדונה בעת פסיקת השכר הסופי ולא באמצע ההליך כשכר ביניים.

לגבי האפשרות לשלם "שכר ניהול" ציין ארנון כי לפי התקנות שכר זה יסתכם במיליון שקל, שוב הרבה פחות מכמה שקיבלו הנאמנים. לגבי האפשרות השלישית והאחרונה לשלם "שכר חלוקה", הוא ציין כי לא ניתן לתת שכר טרחה במסלול זה בטרם בוצעה חלוקה בפועל לנושים.

מכל אלו עלה כי אין אפשרות חוקית להוסיף לנאמנים מיליוני שקלים מעבר לסכומים שכבר קיבלו והשופט ארנון דחה את בקשתם.

ארנון הוסיף שהוא עוד לא הכריע במחלוקת בין הצדדים האם שכר הטרחה הסופי צריך להיגזר מ-320 מיליון שקל ששילמה נצבא תמורת התמח"ת, או תמורת 200 מיליון שקל בלבד, שהיא הצעת המכר עליה המליצו הנאמנים.